ליל הסדר של החיים !!!!
נכתב על ידי DL2000, 22/3/2013
בס"ד
הלילה הראשון של פסח נקרא "ליל הסדר", לילה
שבו יש סדר הנהגות כפי שתיקנו חז"ל(קדש ורחץ
וכו'), שהוא ליל הסדר של החיים וממנו לומדים
מסר עצום על הסדר בחיים. ראשית, צריך לדעת כי ללילה
חשוב זה שהוא פעם בשנה בלבד צריך להגיע עם "מוחין
דגדלות" – כלומר, עם אמונה גדולה שבאיזה סדר שה' יוליך
אותנו ובאיזו צורה שה' ינהיג אותנו - זה מה' ולטובתנו.
לפעמים קורה שאדם מגיע ל"ליל הסדר" אחרי כל ההכנות,
הניקיונות, הקניות, הטרחות והוא רוצה שהכל ילך לו כסדר,
ו'ידפוק' כמו שעון, וכמו שאומרים "פיקס". ופתאום חסר
משהו ששכחו לקנות או להכין, או קורה משהו בלתי צפוי. על
האדם לדעת כי ברגע זה הוא נמצא בניסיון ולהאמין שזה מאת
ה' ולטובה, משום שכך ה' מנהיג את הסדר שלו בלי לכעוס
או להאשים חלילה אף אחד. מלבד זאת, שיאמר הכל מה'
ולטובה. מדוע? משום שניסיון זה בא ללמדנו פרק באמונה,
פרק בליל הסדר של החיים.
פעמים רבות קורה שלאדם יש סדר שתכנן לעצמו בכל
עניין שהוא, אך להפתעתו הרבה, משתנה תוכניתו וכל סדר
מחשבותיו משתנות או מתבטלות, כמובן שכל זה ברצון
השי"ת שהוא בעל הבית של העולם וגם במקרה זה עליו
להתחזק באמונה שהכל מה' ולטובה.
לכן גם אדם שתכנן סדר, הן של ליל הסדר והן כל סדר אחר
בחייו, יחשוב בליבו: 'אמנם כך תכננתי, אם ירצה ה' יעזור
ויהיה כך, ואם לא ירצה ה' אני אתבטל להנהגתו שינהיג אותי,
ועל הכל אשמח ואקבל באמונה את מה שעובר עלי'. וכמו
שלימדנו רבינו הקדוש זי"ע, שלפעמים דווקא כשהולך לאדם
לא כסדר שהוא רוצה, זהו הסדר האמיתי בבחינת "תכלית
הידיעה שלא נדע".
חכמים סדרו לנו את ליל הסדר לפי סדר ההנהגות שבו: קדש
ורחץ וכו'. מטרתו של הסדר היא עצומה ולא בכדי סדר פשוט,
אלא ללמדנו סדר חשוב לחיים בעבודת השם יתברך, כמו
שנבאר בהמשך בס"ד.
קדש (קידוש על היין) - זה עניין של "עשה טוב" להוסיף
בקדושה, בתפילה וביראת שמים, שעל ידי זה ממילא
הרע נופל וכך זוכים אחר כך ל'רחץ'- להתנקות מהרע
לגמרי. ומהו הדבר שיותר מכל נקרא 'לעשות טוב'? מהו
הדבר שבו צריכים להרבות והוא המעלה העליונה הגדולה
מן הכל? זו ההתבודדות! ההתבודדות היא עיקר עשיית
הטוב שמביאה לכל העשה טוב שעליו רבינו אמר, שנעשה
טוב והרע ממילא יפול.
כי באמת רואים בחוש, שכל עשיית המצוות והוספת
הקדושה, שזה העניין של 'קדש', תלויים ועומדים על
התפילה וההתבודדות, בפרט ההתבודדות המרוכזת
שאנו מבקשים בה לזכות לקדושה, שאדם עומד ומבקש
באריכות לזכות לקדושה, לשמור את העיניים, לזכות
לתיקון היסוד, דהיינו, שלא מבלה את זמנו על בלבולים
ורדיפה עצמית וחיטוט בפגמיו וכד', אלא מתרכז בעשיית
הטוב – להתפלל הרבה לזכות לקדושת הברית.
כי הכל תלוי בתפילה, ובלי התפילה אין לאדם כלים
להתחזק ולעשות טוב עד שהרע שלו יפול, משום בלי
התפילה הרע מתגבר והאדם לא יכול לנצח אותו, כמאמר
רבותינו: בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא
הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו. בפרט הרע הכולל,
שהוא תאוות ניאוף, שאם אדם לכוד בתאווה הזו, היא
מתגברת עליו מאוד מאוד כידוע, ובלי הרבה תפילה אי
אפשר בשום פנים להנצל, ובפרט בדורינו, שבו הפגמים
האורבים לאדם על כל צעד ושעל, בכל אמצעי התקשורת,
ובלי שירבה להתפלל להנצל מהם בודאי יכשל רח"ל.
לכן זהו העיקר בעשיית הטוב שרבינו דיבר עליה, שעל
ידי שנעשה טוב הרע ממילא יפול – זו התפילה! והעיקר
כאמור, לא להתבלבל מנושא לנושא, אלא להתרכז
בתפילה על מה שודאי לנו שהוא הדבר שאנו זקוקים
לו ביותר בשביל להתקרב לה', שהוא תיקון הברית, וכמו
שאמר רבינו הקדוש, שהעיקר התקרבות ישראל לאביהם
שבשמים תלוי בתיקון הברית. וכך זוכים ל'רחץ' בדרך
הנכונה של 'אתם תעשו טוב, והרע ממילא יפול'.
ורחץ (נטילת ידיים ללא ברכה) - זהו עניין של "סור מרע".
לרחוץ עצמו ולהתנקות מכל רע. ע"י שהאדם מתחיל
ב"קדש" מוסיף בקדושה ויראת שמים, על ידי זה הוא
מתרחק מהרע. נוסף לכך רחץ - זהו עניין של התשובה,
על האדם לרחוץ עצמו מעוונותיו ולעשות תשובה שלמה.
כרפס(לוקח כרפס וטובלו במי מלח ומברך ברכת 'האדמה')- הכרפס
הינו ההכנה למרור, כי בברכת הכרפס - "בורא פרי
האדמה", מכוון האדם לפטור את המרור. מהו מרור?
זה החלק המר שבחיים שיש לכל אחד, ניסיון כל שהוא
שמגיע לאדם (כגון: ניסיון בפרנסה, בריאות, שלום בית חינוך
ילדים ועוד) ועליו להיות ערוך ומוכן לקבלו באמונה, ואיך
יזכה לכך? רק ע"י הכנה, וההכנה היא הכנה של אמונה:
להתפלל וללמוד על האמונה (על ידי שמיעת הדיסקים וללמוד
את הספר "בגן האמונה), להרבות בתפילה לבורא עולם שיזכה
למידת האמונה. כך שגם אם תבוא לאדם חלילה צרה
שלא ציפה לה , גם אז יהיה איתן וחזק במידת האמונה
ויהיה מוכן לקבלה באהבה ובשמחה, מבלי להתלונן
ולרטון ומבלי לבעוט בייסורים חלילה, משום שמטרתם
היא רק לנשא את האדם.
יחץ (חוצים את המצה לשניים ומחביאים את החלק הגדול לאפיקומן)
- יש הנוהגים לומר (מנהג יהודי מרוקו): "כמו שחוצים את
המצה כך חצה הקב"ה לעם ישראל את הים", ונאמר
במסכת פסחים: "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים
סוף", שכתוב בתחילה "לגוזר ים סוף לגזרים" וסמוך אליו
"נותן לחם לכל בשר..." זאת, משום שעל האדם להתחזק
במידת הביטחון, ובפרט בעניין הפרנסה שהשי"ת זן
ומפרנס לכל, וע"י מידת הביטחון נעשה כלי לקבל את
הפרנסה בשפע.
מגיד (קוראים את ההגדה) - בקריאת ההגדה מספרים על
ניסי ה' לעם ישראל בזמן יציאת מצרים, והמגיד העיקרי
הוא שכל אחד יספר על יציאת מצרים של עצמו, כי כל
אחד הוא סיפור ניסים בפני עצמו, הן ברוחניות והן
בגשמיות. ועם סיפור הניסים שלו הוא צריך לחזק את
עצמו, להסתכל על הטוב ולשמוח בחלקו, ולשבח את
השי"ת על נסיו ונפלאותיו. מגיד זהו גם עניין של לימוד
התורה הקדושה.
רחצה (נטילת ידיים לסעודה) - עניין של ניקיון אחרי ניקיון,
תוספת של קדושה ועשיית תשובה עלתשובה.
מוציא-מצה (מצוות אכילת המצה)- זהו עניין הזיווג ושלום-
בית כמו שנאמר ביבמות: " מצא" או "מוצא"? "מצא",
דכתיב, "מצא אישה מצא טוב". "מוצא", דכתיב, (קהלת ז)
"ומוצא אני מר ממוות את האישה". וזה העניין של עבודה
על שלום הבית. וידוע שהמצה זו הדעת, האמונה והדעת
מחברים בין שני הפכים, כי רק ע"י אמונה אפשר לחיות
בשלום בית.
מרור (יקח כזית מרור ויברך) - זהו השלב העיקרי בו מגיע
לאדם המרור, והמרור זה הכישלונות והניסיונות כמו
שהזכרנו לעיל (בחלק של הכרפס), כי לכל אדם בחיים יש
חלק של מרור שצריך לקבלו בברכה, כי על אכילת המרור
מברכים: "אשר קדשנו... על אכילת מרור", וכשמקבלים
בשמחה ומתקדשים באמונה, על ידי זה נמתקת מרירות
היחסורים.
ידוע המעשה שסיפר רבנו ז"ל על עניין המרור. פעם
אחת הלכו יהודי וגרמני יחד נדוד, ולימד היהודי את הגוי
שיעשה עצמו כמו יהודי, והיהודים רחמנים וירחמו עליו.
וכיון שבא סמוך לפסח לימד אותו על הנהגות החג וליל
הסדר (כדי שיזמינו אותו ליל הסדר, כנהוג בעיירות כשאורחים מגיעים
ואין להם היכן לערוך את הסדר), אולם שכח לומר לו שאוכלים
מרור. וכיוון שהגיע לסדר רעב מכל היום, וציפה לאכול
את הדברים טובים שאמר לו היהודי, אבל נותנים לו
חתיכת כרפס ושאר הדברים הנוהגים בסדר, ואומרים
את ההגדה. וכבר הוא בעיניים צופיות לאכילה, והוא
שמח שכבר אוכלים את המצה. ופתאום נותנים לו מרור,
ונעשה לו מר בפיו, והוא חשב שזהו הסעודה שרק את
זה יאכלו. וברח תיכף במרירות וברעבון, וחשב לעצמו:
'אחרי כל הטקס הזה נותנים לי כזה דבר לאכול'. ובא
לבית המדרש וישן, ואח"כ בא היהודי בפנים שמחות,
שבע מאכילה ושתיה, ושאלו איך היה לו הסדר. סיפר לו
הגרמני בכעס את מה שעבר עליו. אמר לו: 'אוי גוי שוטה,
אם היית מחכה עוד מעט, היית אוכל כל טוב כמוני'. כך
הוא הדבר בעניין עבודת השי"ת – אחרי כל היגיעות
והקושי שעובר על האדם – שזהו המרור, אחר כך זוכה
הוא לחיים מתוקים – לסעודת מלכים.
כורך (ייקח כזית מצה וכזית מרור, כורכן יחד ומטבילן בחרוסת) -
הכורך זה אכילת המרור- הצער והייסורים עם מתיקות.
כאן רואים שכשאדם יודע "לאכול" את המרור ולקבלו
כמו שהוא, או-אז מתחילה ההמתקה והישועה, ונמתק
הדין ברחמים.
שולחן עורך (יערוך שולחנו ויסעד ליבו) - אחרי שזכה לקבל את
המרור, את הניסיונות והייסורים באמונה זוכה להמתקה
גדולה, ולשולחן עורך – בעולם הזה ובעולם הבא. כי מי
שיש לו אמונה חייו טובים מאוד.
צפון (יאכל האפיקומן, ואין לאכול אחריו) - האפיקומן, אחריו
אסור לאכול שום דבר על מנת שיישאר טעם האפיקומן
בפיו, והמצה - האפיקומן הוא הדעת של אמונה, כדי
שהאדם יוכל לעבור את הלילה, את כל מעברי העולם
הזה, שהם כמו לילה וחושך, בדעת של אמונה שלמה.
ותמיד יישאר בפיו טעם האפיקומן, טעם האמונה.
ברך (יברך ברכת המזון)- על האדם לברך את השם תמיד
בטוב וח"ו כשקשה ולא טוב (למראית עין), כי כל מה שה'
עושה - הכל לטובה! וחייב אדם לברך על הרעה כשם
שמברך על הטובה.
הלל(אמירת הלל)- על האדם כל חייו לשבח ולהלל את ה',
עם תודה והודאה.
נרצה(שירים ותשבחות) -אם יזכה האדם לעבור את החיים בסדר
הזה, אזי תתרצה ותתקבל עבודתו ותשובתו. זהו הסדר
של החיים, הסדר הנצחי והאמיתי, שכולו מסר של עבודת
השם עם תפילה ואמונה .
בברכת שבת שלום ומבורך
ופסח כשר ושמח לכל בית ישראל
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
