לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת מטות

במדבר ל,ג-ד: אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ ... וְאִשָּׁה, כִּי-תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ, בִּנְעֻרֶיהָ: אברבנאל: "למה לא ביאר גם כן, אם היה הנודר זכר נער קטון בבית אביו, אם יוכל האב להפר נדריו אם לאו? ... אמרו 'איש' – בעל שכל, ולא קטן שאין דבריו נחשבים לכלום ... ואם הוא קטן – אין דבריו נדר ולא שבועה, כי הם דברי הבאי". נראה כי נערה בבית אביה יש לה משקל רב יותר מנער בבית אביהו, כי אולי הנדר שלה מוצא חן בעיני אביה, ולא יפר לה.

לא,ב: נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ: אברבנאל: למה נתייחסה למדין בלבד הנקמה הזאת, לא למואב? ... עצת בלעם למדייניות היה, והם הכשילו ישראל לעבודת כוכבים ומזלות, והיו סיבת מפלתם (במגפה) ... כי מה עשו המואביות היה זנות מתוקף היצר (בלבד), אבל המדייניות עשו מה שעשו להכשיל את ישראל לעבודת כוכבים ומזלות". יש דרגות בחטא, עבודת עכו"ם – מעל הכל.

לא,ב: נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אברבנאל: "איך הוא (משה) לא קיים את דבר ה' ... ועשאה על ידי פינחס? ... ראה משה שלא היה כבוד לישראל, ולא כבוד עצמו שילך הוא וכל ישראל עמו לצבוא על מדין, כי חרפה הוא להם שיבואו כולם על עם לא עצום, וגם למשה, כי מאחר שמלחמות הארץ כולם ניתנו ליהושע, מה יהיה כבודו שיעשה הוא מלחמת מדין לבד ... שלח עמהם את פינחס שהיה צורר את המדינים ... וכן עשה במלחמת עמלק, שלא עשאה בעצמו". גם במלחמה יש עניין של כבוד.

לא,יד-טו: וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה, עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת, הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מֹשֶׁה:  הַחִיִּיתֶם, כָּל-נְקֵבָה: אברבנאל: "למה קצף משה על פקודי החיל ... ויותר היה ראוי שיקצוף על פינחס, שהיה שר הצבא ההוא, שלא ציווה אותם עליו? ... למדנו שכל סירחון הדור תלוי בגדולים שיש בידם למחות ואינם מוחים, כי כאן קצף משה על השרים, לא על אנשי הצבא ... למה לא קצף משה על פינחס ... מפני שהם היו הלוחמים וההורגים את המדינים, אמנם פינחס לא היה נוגע בחלל, כי היו כלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו". אחריות מחייבת להיות ברוחב הנושא, לכן השרים היו המוקד.

לב,טז: וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ, גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים, לְטַפֵּנוּ: אברבנאל: " הם (בני גד ובני ראובן)  עם משה היו מדברים וקרובים אליו היו, ומה צורך בהגשתם אליו? ... מפני כבודו נגשו אליו לומר באזניו: אדוננו לא הבנת דברינו וכוונתנו". גישה ישירה מעוררת כבוד ואמון.

שבת שלום (מוקדמת, עקב חופשה), שבת של בגרות, עבודת ה' בנקיות, כבוד לזולת, אחריות רחבה, ואמון הדדי, אורן.