אמור מעט ועשה הרבה " לע"נ פלורה בת גויה ז"ל
נכתב על ידי izik28, 20/7/2022
בסד
ד"ת לפרשת והפטרת מטות התשפ"ב – איציק מלוך
אמור מעט ועשה הרבה -לע"נ אהרון הכהן בן יוכבד זצ"ל נפטר א באב
-------------------------------------------------------------------------------
פרשת מטות פותחת בפ"ס, "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה" איש כי ידר נדר לה" או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה", נשאלת השאלה מדוע התורה כותבת " וידור וא"כ נדר " ,הרי בררו שאדם שנודר , נודר נדר , הרי בצורה כל מילה מדודה , האור החיים מתייחס לשאלה ומפרש" איש כי ידור נדר לה' וגו'. צריך לדעת למה כפל לומר ידור נדר או השבע שבועה ולא הספיק לומר כי ידור לה' או ישבע. עוד למה כפל לומר לא יחל וגו' ככל היוצא מפיו. אכן לפי שיש ב' מיני נדרים ושבועות, אחד בעניינים הנוגעים לנפש ויתחלק לב' עניינים אחד לעשות מעשה הטוב כגון ללמוד וללמד להקדיש לגמילות חסדים ואחד להרחיק התיעוב להגדיר עצמו לבל ידור בשכונת אשה חשודה לבל ילך בחברת פועלי און וכדומה, ב' בענינים הנוגעים לגוף במעשה שאין בו לא איסור ולא מצוה, וגם זה יתחלק לשני דברים, לאכול ולשתות לדור בדירה זו וכדומה, או שלא לאכול דבר פלוני ושלא ללבוש מלבוש זה וכדומה, ויצו ה' משפטיו כדת מה לעשות, ואמר כי ידור נדר סתם נדר יגיד על המעשה שנדר ללכת למקום פלוני או לעשות איזה דבר, ולפי שיש נדר שהוא לה' ודינו משונה מנדרי חול כאשר יבאר הכתוב לזה פרטו ואמר נדר לה', נמצאת אומר שהזכיר הכתוב ב' מיני נדרים נדרי חול ונדרי קודש:
ואומרו או השבע שבועה כנגד העדר המעשה כמו שגמר אומר לאסור איסר על נפשו, ויש גם כן בזה ב' נדרים, נדרי חול כגון לאסור דברים שאין מצוה באיסורם, או לאסור גם כן דברים שהם אסורין כגון בועז שנשבע ליצרו, ונתחכם ה' במה שאמר תיבת לה' בין נדר לשבועה להסמיך לה' נדר ושבועה לומר שהכפל שבא בנדר ובשבועה הוא פרט הנוגע לה' ולא כללו בכלל נדרי חול לפי שדינו משונה, והוא מה שגמר אומר לא יחל דברו ככל היוצא וגו' פירוש כנגד נדרים שהם דברי חול ושבועות שהם מניעת דברים שאין בהם צורכי מצוה כשבועתו של בועז וכדומה לה אמר לא יחל פירוש הוא לא יחל אבל אחרים מתירים לו וכמו שפירשו רז"ל (שם), וכנגד נדרים שהם נדרי הקדשות ונדרי שמים ושבועות שיש בהם צורכי מצוה אמר ככל היוצא מפיו יעשה בזה אין בהם תנאי שאחרים יכולין להתירו אלא הם דברים שאין להם התרה:
עוד נראה לפרש טעם אומרו לה' על פי מה שכתב רמב"ם בפרק י"א מהלכות נדרים וזה לשונו קטן בן י"ב שנה שנשבע או שנדר בודקים אותו אם יודע לשם מי נדר וכו' עד כאן, והוא מה שנתכוין ה' במאמר נדר לה', כי לפי שקדם ואמר איש בא לתת גדר שיקרא איש לדבר זה ואמר נדר לה' פירוש כשידע לשם מי נדר וכן בשבועה כאומרו או השבע שבועה שהדין כמו כן בשבועה:"
על האדם חל איסור לנדור ולהשבע , גם שהדבר נוגע למצווה כל שהיא , וכמו כן אם האדם מרגיש צורך בחיזוק כלשהי לגבי חולשה שיש לו ,עליו לעבדו עליה בלי לנדור או להישבע , שהרי הנודר נמו בונה במה .גם השבועה אסורה ,בפרקי אבות מופיעה המשנה , "שמאי אומר, עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה " המגן אבות מסביר," עשה תורתך קבע. רבינו שלמה ז"ל פירש שלא תהא קובע לה עתים אלא כל היום וזה אי אפשר שהרי אמרו בגמ' פרק כיצד מברכין נהוג בהן מנהג דרך ארץ והעושה כן עלתה בידו כמו שאמרו שם אלא שאותן שעות שתקבע לתורה יהיו קבע ושאר המלאכות יהיו משמשות לאותן שעות וכן אמרו שם דורות הראשונים עשו תורתם קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיים בידם דורות אחרונים עשו תורתן עראי ומלאכתן קבע לא זה ולא זה נתקיים בידם. ותחילת דינו של אדם אינו אלא על שלא קבע עתים לתורה כמו שנזכר בראשון מקדושין ובראשון מסנהדרין שנאמר פוטר מים ראשית מדון וכן בפרק במה מדליקין אמרו שאחר שאומרים לאדם נשאת ונתת באמונה אומרים לו קבעת עתים לתורה שנא' והיה אמונת עתיך. ובאבות דר' נתן תניא העושה תורתו קבע ומלאכתו טפלה עושין אותו עיקר לע"הב וכל העושה תורתו טפלה ומלאכתו עיקר עושין אותו טפלה לעה"ב. ובנוסחא אחרת שנו עשה תורתך קבע שלא תקל לעצמך ותחמיר לאחרים ולא תחמיר לעצמך ותקל לאחרים אלא תהא תורתך קבע לך ולאחרים שנא' כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות ואחר כך וללמד לבני ישראל וגו':
אמור מעט ועשה הרבה. זו מדה עליונית היא שהקב"ה אמר מעט שלא אמר אלא דן אנכי שהן שתי אותיות דן והביא עליהם כמה מכות וגאלם בכ"ח תיבו' שהן ע"ב אותיות שהם בפסוק או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי עד מוראים גדולים כמו שאמרו בילמדנו פרשת וירא אליו. ובמדרש חזית אמרו א"ר יודן מלבא לקחת לו גוי מקרב גוי עד מוראים גדולים ע"ב אותיות הן כנגד שם של שבעים ושתים אותיות אמר רבי אבא בשמו גאלם ואם תאמר ע"ה צא מהם גוי השני. ומכאן למד רבינו סעדיה גאון ז"ל שאם בגאולה ראשונה שלא הבטיחנו בה אלא בשתי אותיות קיים אותה בהרבה תיבות כל שכן בגאולה אחרונה שהבטיח אותה על ידי הנביאים בכמה דברים שקיים אותה ביותר ויותר. והצדיקים למדם מהקב"ה שאומרים לעשות מעט ועושים הרבה כי כן אברהם לא אמר להביא לפני המלאכים כי אם פת לחם והביא הרבה שלש סאים וחמאה וחלב ובן הבקר ואמרו בפרק הפועלים שהאכילן שלש לשונות בחרדל ואין בפסוק רמז אלא לשלשה עגלים שנאמר בן בקר חד רך תרי וטוב תלת אבל לשונות בחרדל מנין להם רמז בזה ויש לומר כדי שלא לעכבם שהרי אמר להם אחר תעבורו האכילם מה שאינו צריך הפשט וניתוח והם הלשונות לשון אחד לכל אחד והחרדל הוא דרך גדולה כמו שאמרו בפרק הזרוע במתנו' כהונה לך נתחים למשחה לגדולה שיאכלום צלי בחרדל כדרך שהמלכי' אוכלים לפי שבמתנו' כהונה היו הלחיים עם הלשון ואמרו שם אמר ליה רבא לשמעיה זכי לי במתנתא דבעינא למיכל לישנא בחרדלא כי לפי שהלשון יש בו הרבה לחות רפואתו בחרדל ושמא למד דעת את העם להיות כאברהם ושלא יהיו כעפרון שאמר הרבה ואפילו מעט לא עשה שאמר לו ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא ואחר כך לקח ממנו קנטרין גדולים כמו שנזכר בפרק יש בכור ובפרק הפועלים על כן בכל הפרשה כתוב עפרון מלא ובפסוק וישקול אברהם לעפרון נכתב חסר עפרון שהוא גמטרייא רע עין שנאמר נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו. וכן אמרו בבראשית רבה ובאלה שמות רבה ובילמדנו בפרשת ראה שזה הפסוק נדרש עליו ועל כן נכתב וישקול אברהם לעפרון חסר וכן נזכר בבראשית רבה ובפסיקת' בפרשת ראה. ובאבות דרבי נתן אמרו כי בלק אמר הרבה שנאמר כי כבד אכבדך מאד ולא עשה אלא מעט בקר וצאן הפחות שבהן וכן בתנחומא בפרשת בלק:"
הדיבור חיוני לתפקיד האדם , כנלמד מהקב"ה עצמו נאמר בברוך שאמר," בספר תורת העולה מפרש את תפילת ברוך שאמר. שם הוא מסביר את המשפט "ברוך אומר ועושה" כך: "ואמר ברוך אומר ועושה – הוא עשיית הבריאה בעשרה מאמרות שבהן נברא העולם מן היולי הראשון אנו משבחים את הקב"ה שאמירתו היא עשייה ובכך נברא העולם.".
אז נכון , אנו לא כקב"ה , ובין אמירה לעשיה אצל בני האדם לעיתים עובר זמן .. אך עלינו ללמוד מכך לא לחלל את מוצא פינו כנאמר בתלמוד הבבלי," דאמר רבי יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה... רב אחא בר יעקב אמר שש עשרה, שנאמר כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור. תניא דבי רבי ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקיה,", הפה נברא לאדם כדי לדבר דברי תורה כפי שאנו מברכים בברכות השחר " אשר קידשנו במצוותיו וציוננו על דברי תורה " , בתפילת שחירת מופיע הקטע", אשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם ומשמייעם ביראה יחד בקול דברי אלקים חיים ומלך עולם" , הדבר מסביר את שירת המלאכים בשמים , שקשה להסבירה מרוב גודל עוצמתה , אנו בני האדם למרבה הפלא יותר גדולים מהמלאכים .. הרב יוסף אלנקווה מסביר במאמרו" במיקום השמיימי המלאך גדול מהאדם, אבל אין למלאך את האפשרות להנות מפרי עמלו, לקבל שכר ועונש אם ייטיב את מעשיו או יקלקל ובכלל אין לו בחירה חופשית ומי שאין לו בחירה חופשית גם אם הוא במדרגה עליונה במקומו הרוחני, בכל זאת זו לא מדרגה שהוא קנה אותה בעמל ויגיעה כי הוא נוצר מלאך והוא לא יכול לשנות דבר. ומבחינה זו, אין הבדל בין המלאך לבין כל שאר הברואים חוץ מהאדם שהם כולם ללא בחירה חופשית ורק לאדם יש את האפשרות והזכות לבחור בטוב או ברע במוות או בחיים.
זאת ועוד, בכל מקום ובכל תהליך משמעותי בַעולם, המלאכים ניסו למנוע את התהליך כך היה בבריאת האדם כך היה במתן תורה, תמיד יש מלאכים המתנגדים לדברים הללו.
אולם לעם ישראל יש מעלה רוחנית עליונה, עובדה היא שהקב"ה נמלך במלאכי השרת לפני שהוא ברא את האדם ועובדה היא שלמרות שהם בקשו שהתורה תשאר בשמיים משה רבנו ניצח אותם והוריד את התורה לארץ. יש הרבה מדרשי בחז"ל האומרים שאין מלאכי השרת מקדישים עד שישראל מקדישים הרי שלעם ישראל יש יכולת מעשית שאיננה קיימת אצל מלאכי השרת.
יש לדעת שיש אנשים כמו משה רבנו ואליהו הנביא שבודאי זכו למדרגה יותר גדולה ממלאך, לא רק באופן יחסי אלא גם באופן מוחלט. וכן מצינו שחז"ל אומרים כי האבות הם הם המרכבה של השכינה הקדושה.
וכן אנו מוצאים על ר' שמעון בר יוחאי "נעשה אדם – נאמר בעבורך" בשבילך ר' שמעון למענך נעשה אדם."
כל ברכה ודיבור טוב שאדם מברך יוצרת מלאך טוב ולהפך .. גם אם אדם דיבר דיבור רע בלא כווונה
עליו לתקן זאת על ידיד דיבור טוב , ולימוד תורה שיבראו מלאכים טובים שיגברו על הרע, כך למעשה על האדם לנהוג תדיר או כפי הפ"ס ," חיים ומוות ביד הלשון " לא מזמן קראנו על האישה הכושית ופרשת המרגלים שעל הדיבור ברע אנו משלמים עד היום , בגלל דיבור רע נחרבו בתי המקדש , כדי לבנות את בית המקדש השלישי שאמור היה להיבנות כנראה ומתעכב בגללנו .. על כל אחד לדבר טוב על רעהו , לדבר דברי תורה , לדבר פחות ולעשות הרבה .. שכל" כל המרבה דברים מביא חטא.". ולזכור לא נבראה פה לאדם אלא כדי להודות לו[ לקב"ה] ,אם נעיין בהפטרת השבת נראה פ"ס מיוחד" ויאמר ה" אלי אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר
אל תירא מפניהם כי אתך אני להצלך נאם ה" וישלח יהוה את ידו ויגע על פי ויאמר יהוה אלי הנה נתתי דברי בפיך" , המלבים מפרש, "וישלח ה' את ידו", שליחות יד המוזכר אצל הגעת הנבואה, יכוון על מסירת הכח הפעליי לפעול ולעשות עפ"י נבואתו התחדשות בהמציאות, כי יד ה' תמליץ הכח הפועל והעוסק בהויית הדברים או בקיומם והשלמתם ושנוייהם, ובעת תבא הנבואה בחזקת היד יתן לו כח הפעליי הזה שעם הדבור הנבואיי יהיה ג"כ שליח לעקר ולטעת לסתור ולבנות, וז"ש "ראה נתתי דברי בפיך", ועם הדבור הזה בעצמו." הקב"ה נתן את דברי הנבואה בפי ירמיהו , בדיוק כמו להבדיל בפרשת בלק כנאמר בפ"ס ," ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה" הקב"ה הפך את הקללות של בלעם לברכות , כך הקב"ה למעשה כמו שם את הדברים הטובים בפינו , קרי בברכות, התפילות שהרי לא נברא פה לאדם אלא להודות לקב"ה , הקב"ה לא אוהב לשון הרע וכל מה שנגזר ממנו ,דיבור כזה לא מגיע מהקב"ה אלא מהיצר הרע , ועלינו כמו שכתבתי להפוך את הקללה לברכה ולא ללכת כעצת בלעם , כשכן אם הקב"ה גרם לחמור לדבר , אזי אנחנו לא נדבר טוב איש על רעהו?? ומעניין לעניין באותו עניין שימו לב לפ"ס בו מסתיימת ההפטרה " כֹּה אָמַר יְהוָה: זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה." ,האם פסוק זה מתקשר לעניין הדיבור?, המלבים מסביר," זכרתי לך חסד נעוריך", מדמה תחלת התחבר דבר האלהי עם עמו, כחבורי חתן וכלה ארוס וארוסה, ויציירהו כאיש אחד הבא מרחוק, ובת עשיר היפה בנשים הכניסה אותו לבית אביה ועשתה עמו חסד, ואח"ז דבקה נפשה בו והתחתנה עמו, ואח"ז האמינה בו ויצאה עמו מבית אביה אל המדבר לאשר היה רוחו ללכת, וכן בנמשל תחלה שמרו האבות ובניהם אחריהם דרך ה' והודיעו אלהותו בעולם בעודו היה גר בלתי ניכר פה לכל העמים שעבדו עצבים וחמנים, וזה "חסד נעוריך", ואח"ז התחתנו עמו ונכנסו בברית ואהבת כלולות בהוציאם ממצרים וקבלת התורה, שבאו בברית עמו, וזה "אהבת כלולותיך", ואח"ז האמינו בו ויצאו אחריו אל המדבר, מרוב חשקם אל הדבקות האלהי, והם ג' מיני זכיות שיש לישראל,"
דבר תורה זה יוצא לאור בחסדי ה" ועוד אנשים טובים- חזקו ואמצו!! בפרשת השבוע שלי , דבר תורה זה הוא כדיבור הקב"ה שיוצא על ידנו , נבורך מפי אל עליון שבימי בין המצרים נזכה לצאת ממיצר ,לרווחה ולאור הגאולה שתבוא רק תוך כדי דיבור טוב והפצת פניני התורה יהיה רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה ! ומתוך כך נתבשר בבנין בית הבחירה במהרה !! אמן
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
