שיקולי הסתברות בפסיקה
נכתב על ידי איתיאל, 19/6/2022
במקרה של חמש נשים שנתערבו ולדותיהן והגדילו ונשאו נשים ומתו, אומרים לאחים הוודאין שכל אחד יחלוץ לארבע וישא אחת.
הגמרא מקשה, שלכאורה הוא הדין שאפשר שארבע יחלצו לכולן והחמישי ישא את כולן.
מתרצת הגמרא שעדיף שכולם ישאו, כי אפשר שכל אחד יפגע ביבמתו ויזכה לקיים יבום.
יש להעיר:
א. סברת הגמרא שייכת רק למ"ד ייבום קודם לחליצה. אם הם שווים (וק"ו אם חליצה עדיפא) אין הבדל אם ייבם ליבמתו או יחלוץ לה.
ב. מבחינה סטטיסטית הסיכוי כאשר אחד נושא את כולן הוא 1/5. אבל אם כל אחד נושא אחת, הסיכוי מעט גבוה יותר (החישוב ארוך ומסובך. צריך לחשב את כל אפשרויות ההתאמה ולהכפיל). חברי חישב ואומר שרק מחמש והלאה הסבירות גבוהה יותר, ויתכן שלכן המשנה נקטה 5 ולדות, אבל בשני אחים ואפילו שלושה וארבעה - הסיכוי לפגוע ביבמה גבוהה יותר אם אחד ייבם לכולן (לצורך הפשטות: כשיש שני אחים, אם אחד נושא את שתיהן יש 1/2. אם כל אחד נושא - ג"כ הסיכוי הוא 1/2 - כלומר: יש שיוויון. במקרה של שלושה אחים: אם אחד נושא את שלושתן - 1/3. אם כולם נושאים - אפשר שכולם פגעו, אפשר שאחד פגע ושניים לא פגעו ואפשר ששלושתן לא פגעו. כלומר: הסיכוי נמוך יותר. רק בחמישה סיכוי ההתאמה מתחילים לעלות).
יצויין שהמהרש"ל בים של שלמה סתם ולא פירש, שנראה לו שאם היו שניים - מוטב שאחד ישא את שניהם, ממה שכל אחד ישא. נראית סברתו: כיוון שסטטיסטית יש שוויון, מוטב שיהיה לנו ייבום אחד ודאי, מסיכוי וסיכון.
ג. הערוך לנר כתב שיש להקשות, איך ס"ד שאחד ישא חמש? הרי כבר למדנו לעיל שלא ישא אדם יותר מארבע נשים, כדי שכל אחת תקבל עונתה. ופירש שלכן נקטו במשנה חמישה. כיוון שלא רצוי שישא חמישה, אם כן בהכרח שצריך ששניים יישאו (האחד ארבע והשני אחת, או חלוקה אחרת, שאחד ישא שלוש והשני שתיים). וא"כ כיוון שממילא אין אחד שמקבל ודאי מצוות ייבום, מוטב שכולם יישאו, שאפשר שכל אחד יפגע ביבמתו. משמע מדבריו שאה"נ, בפחות מחמישה - מוטב שאחד יישא ארבע.
ד. עוד נראה לומר שסברת הגמרא שמעדיפים את הסיכוי שכולם ייבמו (שנקודת המקסימום האפשרית היא 5/5) על פני ודאות של ייבום אחד (נקודת המקסימום היא 1/5), זאת למרות שנקודת המינימום קטנה יותר (0/5).
ה. עוד נראה לומר שכיוון שלכל אחד מוטלת מצווה עליו, אין הוא יכול לוותר עליה לטובת השני. כלומר: למרות שבעולם יהיו יותר ייבומים, אבל הוא ודאי יפסיד את המצווה. בלשון למדנית: מעדיפים את חובת הגברא על פני החפצא של ייבום.
***
עיין כאן, דיון דומה לעניין השוכח מתי שבת, שאפשר לתלות מחלוקת בבלי וירושלמי בזה, אם עדיף יותר סיכוי או ודאות:
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=20023
עיין כאן, דיון דומה לעניין השוכח מתי שבת, שאפשר לתלות מחלוקת בבלי וירושלמי בזה, אם עדיף יותר סיכוי או ודאות:
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=20023
בעוד הירושלמי נראה שמנסה לעבוד לפי הסתברות, הבבלי לא מציע שיטה שונה בהסתברות, אלא בכלל מגיע מכיוון אחר.
הירושלמי מנסה לפגוע בשבת האמיתית. הבבלי מוותר על זה, ורק עושה "זכר לשבת".
מעבר לעניין גובה הסיכוי ההסתברות, יש את עניין הוודאות בתוך ההסתברות.
לפי הבבלי - או שהוא זוכה תמיד לשבות תמיד בשבת, או שהוא לעולם לא שובת בשבת.
לפי הירושלמי: הוא בודאי יזכה חלק מהפעמים בשבת האמתית. מאידך, לפי הבבלי, יש סיכוי (אמנם רחוק, 1/7) שהוא לא יחלל שבת בכלל, בעוד לירושלמי הוא בוודאי יחלל שבת.
זה כבר קשור לשאלה אחרת, האם עדיף ספק איסור או תערובת איסור.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
