פרשת השבוע

פרשתינו "שלח לך" פותחת בבחירת ומינוי שליחים, אנו נעסוק בשורות אלו, במי הראוי לכהן כשליח. פעמים שמו הוא נאמן, אפוטרופוס, שליח ציבור, נציג בית משותף, גבאי וכיוצ"ב. בין ראשוני השליחים בעולם, היה משה רבינו, דמות מעוררת השראה ומודל לחיקוי, אשר את הדרישות לשליחות נלמד ממנו:  

נקיון כפיים- כשיוצא משה לשליחות, מעיד על עצמו שאפילו עלות הנסיעה והחזרה מהשליחות היתה על חשבונו ולא על חשבון הציבור, כפי שמעיד הפסוק "לא חמור אחד מהם נשאתי" .... שליח האמון על ברכי התורה והמוסר, אשר ממנה הוא יונק את מקור הסמכות ועל פיה הוא מכריע את הדברים הבאים לפניו. עליו לקדש שם שמים ברבים, ששמו ילך לפניו, כפי שראינו בפרשת מי מרה, משה העדיף את כח ההכאה על פני כח הדיבור, ושגיאה בשיקול דעת רגעית, נשאה בעונש חמור של אי כניסה לארץ .

הגנה - במשך כל שנות נדודי העם במדבר ושהותם במצרים, היה הוא זה הסנגור המלמד תמיד זכות על העם, שפעמים כשל. אחריות שלוחית שנושא מנהיג על עצמו- עליו לנהוג באיפוק רב ובממלכתיות. הטווית מנהיגות שקולה ומחושבת בטווח ארוך, בבחינת "איזה הוא חכם הרואה את הנולד". על שליח ציבור לדעת, שישנם מצבי חירום או שישנם שינויים בלתי צפויים אך עליו לזכור שמתוך אהבת האדם והיכולת לנהוג לפנים משורת הדין ניתן לצלוח אותם.

על שליח ציבור לדעת שפעמים יש עומס יתר המוטל על כתפיו ופעמים לא , והעיקר לא לחמוק מכך, אלא נדרש פעמים לחלק ולהאציל מסמכויותיו גם על אחרים מתוך אחריות שלוחית. עליו להיות חדור שליחות, מסור לשולחיו, לעמוד על האינטרסים עליו הוא אמון ונדרש. עליו לתקן עוולות, לקדם את הזכות של הממנים אותו.

יש עליו לנהוג ברגישות ובחמלה, להיות בעל ראיה רחבה, ראיה אורכית ורוחבית וכן ראיה משותפת של העומד לפניו. חלילה לו להיות מסוגר במגדל השן ומתנשא, אלא דעתו צריכה להיות עם הבריות. עליו לצלול לעובדות המגיעות אליו ולהעלות פנינים מתוכה. מן הראוי הוא, שישאב השראה מדמות מופת. אמות מידה בסיסיות אלו הנאמרו לעיל וככל שניקיון הכפיים וטוהר המידות בפועלו ובמעשיו גדולים יותר, בכך הוא מחזק את אמון שולחיו, מקדש שם שמים ברבים, עליו להיות עמוד אש להאיר ועמוד ענן להגן בפני המרעים.

מי לנו גדול כהרמב"ם (הל' סנהדרין פ"ב ה"ז) שם הוא מונה בבחירת שליח הציבור שיהא בו חכמה, ענווה, יראה, שנאת ממון, אהבת הבריות, בעל שם טוב, ידוע לבוחריו, שרוח הבריות נוחה הימנו, בעל עין טובה ונפש שפילה, דיבורו ומשאו בנחת עם הבריות, כובש את יצרו עד שלא יצא עליו שום גנאי ולא שם רע. עליו להיות עם לב אמיץ, להציל את העשוק מידי עושקו, הגשמת המטרה אליה נשלח תוך שמירה על זכויות האדם שנברא בצלם אלוקים, עליו לנהוג ביושרה ובאמינות ולשוויון מלא בין המינים, תוך הקפדה על התנהגות שיש בה כדי להגביר את אמון שולחיו.

לא יגור בפני איש, לא יושפע בעת מילוי תפקידו מחשש מפני ביקורת או רצון לעשות כן. לא ישא פני דל ולא יהדר פני גדול, לא יסביר פניו לאחד וירע פניו לאחר, עשיה מתוך דעה נקיה. לא יגלה דעות קדומות ומשוא פנים. ינהג באורח מכובד ובאורך רוח, במתינות, סובלנות, אדיבות ויושרה. לא יכפה את דעתו על שולחיו. פעמים שיציע פשרה, גישור או בוררות. ככל ויש לו ענין כספי ממשי או עניין אישי ממשי או לסובבים אותו, ישמור מרחק מכך. יזהר בקשריו החברתיים בבחינת "והייתם נקיים מה' ומישראל" לא ינצל את מעמדו, לא יפיק טובת הנאה ממעמדו, בין טובת הנאה חומרית או אחרת. ימנע מפעילות שאינה הולמת את מעמדו כשליח, נתבקש לתת תגובה על פעילות או מידע שהתגובה עלולה לגרום נזק לשולחיו, עליו להימנע מיידית.