לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת שלח
לקט מביאור
אברבנאל לתורה – פרשת שלח
במדבר יג,ב: שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים,
וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן: אברבנאל: "(האם) נטעה לחשוב שה' ציווה
בשליחותם מעצמו (והרי בדברים א,כב כתוב: וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם,
וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ),
והוא היה סיבה פועלת בכל הרעה הזאת, ולמה אם כן העניש ישראל עליה? ... לא ציווה ה' על שליחותם להיות הדבר טוב וישר
בעיניו, אלא מפני שישראל היו רוצים לשלחם מידם, והיה בזה הפסד הנהגה וביטול
יראת שמים ... שהיה זה כדי שלא יחשדו רעה על הארץ ... כי הנה מילת 'לך' מורה שהוא
לבדו יהיה השולח". למדנו שגם גדול מכופף עצמו ונענה לקטן, כדי להמעיט טענות
ותלונות. ומדוע העניש אותם? "כי הם בדרך רמאות בקשו שליחותם".
יג,כז: וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ,
אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ: אברבנאל: "מה היה חטאת המרגלים, כי
ייראה שהם לא אמרו רק האמת?" אברבנאל מונה שבעה פשעים: 1. פרסום רשמיהם
ברבים (וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת
בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל); 2. לא רצו לרשת את הארץ (אמרו: בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ
אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, ולא אשר ה' נותן לנו); 3. "השיבו על האחרון ראשון
ועל הראשון השיבו אחרון" (משה שאל קודם בעניין העם ואחר כך הארץ, והם ענו
הפוך); 4. הפחידו את העם בתיאור אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ;
5. הגזימו בהפחדה וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד; 6. הציגו מצג
שווא כאילו כל הארץ מלאה ענקים: וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם; 7.
הפחידו בדברים שלא התבקשו לבדוק: עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב;
וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב
עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן. הייתי מוסיף גם את פרשנותם הלא-מתבקשת: וַנְּהִי
בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם (לג).
יד,טז: מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה, לְהָבִיא אֶת-הָעָם
הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לָהֶם; וַיִּשְׁחָטֵם, בַּמִּדְבָּר:
אברבנאל: "והנה נסי מצרים ומכת בכורות וקריעת ים סוף היו דברים יותר גדולים
מכיבוש ארץ כנען (ואיך יתכן שיחשבו שאין יכולת לה')? ... יאמרו שהיה יכולתך
מוגבל במצרים ולא היה מתפשט כוחך ויכולתך בארץ כנען, ולכן שחטת אותם
במדבר". גם נס ענק עדיין לא משכנע את הבלתי רוצים להשתכנע.
טו,לא: הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, עֲוֹנָה
בָהּ: אברבנאל: "מהו עניין הכרת? ... הפסק וקיצור החיים בעולם הזה
והפסק העונג הנפשיי לעולם הבא". אברבנאל לומד זאת מהכפילות 'הכרת תכרת' –
לעולם הזה ולבא.
שבת שלום, שבת של הכפפה
לה' והקשבה לקטנים, נאמנות לה', אמונה ביכולתו הלא מוגבלת, חיי עונג בזה ובבא, אורן.
