לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת במדבר

במדבר א,ב: שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: אברבנאל: "והוא בהפך מה שצוותה תורה ... איש כופר נפשו ... איך אם כן ציווה כאן שימנם לגולגלותם? ... להיות המניין הזה במצוותו, אל יירא ואל יחת". אם ה' מצווה למנות את העם, הוא לא יביא מגפה, כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים.

א,מו: וַיִּהְיוּ, כָּל-הַפְּקֻדִים--שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים; וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, וַחֲמִשִּׁים: אברבנאל: "איך היה אפשר שהסכימו (השתוו) מנייני בני ישראל בשתי שנים (גם במניין שמות לח,כו היו 603,550)? ... במניין ראשון נמנה שבט לוי עם שאר השבטים כי עדיין לא נבחר שבט לוי ולא יצא מכלל העם ... ומזה החילוף היה ביניהם כעשרים אלף, שהיה כאן מספר בני לוי ... ואולי הגברים במניין הראשון לא היו מבני עשרים שנה, אבל מנו כל הנקרא 'איש', מבן י"ג שנה ומעלה". ניסיון הסבר כללי מדי ולא מוכח לטעמי.

ג,לט: כָּל-פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פִּי יְהוָה--לְמִשְׁפְּחֹתָם:  כָּל-זָכָר מִבֶּן-חֹדֶשׁ וָמַעְלָה, שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף: אברנאל: "(מדוע) היו הלוויים 'מבן חודש ומעלה שניים ועשרים אלף" (בלבד)? ... מפני שבהיותם מועטים לא יוכלו לכבוש את הארץ ולעובדה ושמרה  ... צפה ה' שהיה עתיד (שבט לוי) להתייחד בעבודת הקודש ושיתפרנסו מן המעשר ולא יהיה להם חלק ונחלה בחלוקת הארץ, לכן גזרה חוכמתו יתברך שלא יתרבה שבט לוי כשאר השבטים, כי אם יהיו רבים, לא יהיה להם לחם לאכול ולא נחלה לשבת בה, לכן היה ריבוים כפי צורכם ... לא יותר מזה". ה' נותן לכל אחד כפי צרכיו.