לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת בהר

ויקרא כה,א-ב: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר ... וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה: אברבנאל: "מה עניין שמיטה (דווקא) להר סיני? ... משה לא לימד לישראל המצוות כולם בבת אחת כאשר קבלם ממנו יתעלה ... הראשון מה שציווה אותם ... מעשה המשכן ... במה שיאכלו ... עבודת יום הכיפורים ... לטהרת העם ושלמות מידותיהם ... שמיטה ויובל ... ולא לימד אותם עד פה". הכל מסיני – אלא שנלמד בהדרגה.

כה,ד: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה: אברבנאל: "למה הכתוב בשמיטה אמר לשון 'שבת' שבע פעמים, וביובל לא אמר לשון 'שבת' אפילו פעם אחת? ... ביובל לא נאמר בו לשון 'שבת' לפי שאין טעמו לזכור חידוש העולם כשמיטה, אלא לזכור מתן תורה, וכפי שהתורה ניתנה ליום החמישים אחרי יציאת מצרים ... כן ציווה שיספרו שבע שבתות שנים ... ובשנת החמישים – יובל ... וכן ציווה ביובל שיתקעו בשופר". יובל – זכר למתן תורה ולא לשבת בראשית, כמו השמיטה.

כה,ח: וְסָפַרְתָּ לְךָ, שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים--שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁבַע פְּעָמִים: מה משמעות המספר 7 החוזר על עצמו בפרשה כל כך הרבה פעמים? אברבנאל: "ברא היוצר יתעלה את עולמו במספר שבעת ימים (בלבד), כדי שהחי יתן אל ליבו שימי שנותיו הם שבעים שנה, ושלא יוציא אותם לריק, אבל במעשים נבחרים כמעשה בוראם ... ולזכר זה גם כן באו שביעיות רבות בתורה, בימי החופה, בשמירת טומאת הנידה, ובברית המילה, וימי ספירת העומר ... וימי חג הסוכות – שבעה, כדי לזכור שימי שנותינו בהם שבעים שנה ... ימי העמל והעבודה הם על הרוב חמישים שנה, עשר שנים הראשונים מילדות, וחמישים שנה ימי העסק, ראוי שיעזוב אדם הדברים הגשמיים והתאוות החומריות, ויקדש עצמו ויתנהג בקדושה ובטהרה ... משם והלאה יתנהג הזקן בקדושה ויקרא דרור בארץ". תוכנית החיים מראש היא לשבעים שנה, ראשית ילדות, אחר כך עמל, ולבסוף היטהרות וקדושה.

שבת שלום, שבת מיוחדת של חגיגת שנת השבעים שלי, בקרב משפחתי הקרובה, שבת של לימוד שיטתי, זיכרון מתן תורה, מילוי חיי טהרה וקדושה לקראת שנות השבעים, מזל טוב, אורן.