"בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו" (ויקרא כה,יג). 'דתניא, רבי יוסי ברבי חנינא אומר: בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית. אדם נושא ונותן בפירות שביעית, לסוף מוכר את מטלטליו, שנאמר (ויקרא כה, יג) "בשנת היובל תשובו איש אל אחוזתו", וסמיך ליה "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" דבר הנקנה מיד ליד. לא הרגיש, לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר (ויקרא כה, כה) "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו". לא באת לידו עד שמוכר את ביתו, שנאמר (ויקרא כה, כט) "כי ימכור בית מושב עיר חומה". מאי שנא התם דאמר לא הרגיש ומאי שנא הכא דאמר לא באת לידו? כדרב הונא, דאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו. הותרה לו סלקא דעתך? אלא נעשית לו כהיתר. לא באת לידו עד שמוכר את בתו, שנאמר (שמות כא, ז) "וכי ימכור איש את בתו לאמה", ואע"ג דבתו לא כתיבא בהאי ענינא, הא קמ"ל: ניזבין אינש ברתיה ולא ניזיף בריביתא. מאי טעמא? ברתיה מגרעא ונפקא, והא מוספא ואזלא. לא באת לידו עד שלוה ברבית, שנא' (ויקרא כה, לה) "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך", וסמיך ליה "אל תקח מאתו" וגו'. לא באת לידו עד שמוכר את עצמו, שנאמר (ויקרא כה, כה) "וכי ימוך אחיך ונמכר לך". לא לך אלא לגר, שנאמר (ויקרא כה, מז) "לגר". ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר "גר תושב", "משפחת גר" זה עובד כוכבים. כשהוא אומר "לעקר" זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה' (קידושין כ,א). 'אבקה של שביעית. פירוש איסור קל שבה, דעיקר איסור שביעית אינו אלא בעבודת קרקע כגון חרישה וזריעה. אבל משא ומתן אינו אלא עשה בעלמא, "לאכלה" ולא לסחורה. ומסברא שבא לו עונש זה על משא ומתן מדה כנגד מדה' (תוס' ד"ה 'אבקה'). תוס' מסביר שהסברה שאדם מתדרדר כעונש בכל אלו, זה מידה כנגד מידה על שמכר שלא כראוי. אולי אפשר להוסיף שבדין פירות שמיטה יש הלכה שתמיד הפרי נשאר קדוש, גם אם נמכר מאחד לשני והלאה, תמיד הפרי שמיטה עצמו נשאר בקדושתו, וכן בדמיו חלה קדושה – אולם מתחללים מאחד לשני כך שרק אצל הקונה האחרון המעות קדושות. אולי לכן גם בעונש של המוכר פירות שביעית הוא עובר מאחד לשני כרמז לקדושת דמיו שעוברת, והוא זה שנענש שנמכר להם כמו שהפרי הראשון תמיד נשאר בקדושתו ולא מתבטל. הלימוד לאכילה ולא לסחורה נלמד מהנאמר על השמיטה שהיא לאכילה: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך" (ויקרא כה,ו). ולמדים מהפס': '"לך ולעבדך ולאמתך" – (ת"כ) לפי שנאמר (שמות כג) "ואכלו אביוני עמך" יכול יהיו אסורים באכילה לעשירים? ת"ל "לך ולעבדך ולאמתך" הרי בעלים ועבדים ושפחות אמורים כאן. "ולשכירך ולתושבך" – (ת"כ) אף הנכרים' (רש”י). כולם שווים באכילת הפירות, עשירים ועבדים ושפחות ואפילו גוים. לכן בעונש של סחורה בפירות שיוצא מהפס' הזה של "לאכלה", הוא יורד מנכסיו כעשיר ומתדרדר במכירת נכסיו (מטלטלים, שדות וביתו) שיורד מ”לך” לדרגת "אביוני עמך” (שנאמר בשמות, ואף כאן נרמז ב”לכם לאכלה” שהכוונה לכולכם, שודאי שכולל גם את העני שנאמר בשמות. ואף ברור שאדם לא מוכר בתו לפני שיורד מנכסיו), ואח"כ מכירת בתו, כנגד "ולאמתך", ואח"כ לווה ואח"כ מוכר עצמו, שנעשה עבד כנגד "ועבדך" (לווה נעשה כעין עבד: “ועבד לוה לאיש מלוה" [משלי כב,ז], ובפרט עם ריבית שבזה נעשה עמוק יותר בחיובו אליו. כך שזהו כעבד קטן, ואח”כ מתעמק יותר ונמכר לעבד ממש), ואח"כ מתדרדר יותר ונמכר לגוי, כנגד "ולשכירך ולתושבך" שמרבה גוים (ונאמרו שנים "ולשכירך ולתושבך", כנגד זה גם נמכר לשנים – לגר תושב ולעכו”ם), וגם נאמר '"הגרים עמך" – לרבות את האכסניא' (ספרא), כנגד זה נמכר אף לע"ז עצמה, כיון שנמכר לע”ז הכוונה כמו שמפרש"י: 'זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה – לחטוב עצים ושאר צרכיה ולא לשם אלהות'; כך שזה כעין דומה לאכסניא (חילות המלך שמתאכסנים בעיר) שמספק להם את צרכיהם, שכך בנמכר לע"ז הכוונה שמספק את צרכיו כעצים וכדו'. ומה שמרבים גם מכירה לגר צדק, זה משום שוודאי שהוא קודם למכירה לגוים, והוא כלול בהתחלה של "לכם לאכלה", שזה כולל את כל בנ"י, גם הגרים (ובפרט שבדר"כ גרים הם אביונים, שלכן נאמר בתורה כמה פעמים "לגר ליתום ולאלמנה", לכן הם כלולים בעקרון של "אביוני עמך" שנאמר בשמות ונרמז כאן ב"לכם לאכלה" שזה מרבה על מה שנאמר בשמות שהשמיטה לאביונים, ובגרים יש עשירים, ולכן בהם שייך שיקנו עבד, וכעין כלולים בעקרון של “לכם” כולכם כולל מי שקשור לחלק אביונים [שזהו גר שקשור לאביונים בדר”כ]). עוד נראה שהשמיטה קשורה לקדושת א"י, שהיא מקום שבה בנ"י עצמאיים, ונשפע שפע ברכה בכל מעשינו, שכל זה בשל הקדושה. לכן מי שחוטא בזה נענש שירד מנכסיו – שתתבטל הברכה בדברים השייכים בו, ולבסוף אף יאבד את עצמאיותו, ע"י שימכר, עד כדי מכירה לגוי שזה היפך מא"י שאסור לתת לגוי חניה (“לא תחנם"), ועד למכירה לע"ז, שא"י היא ההיפך מזה 'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (יבמות קי,ב).