[1] עריכת הגליון לקיים מצות בוראי יתברך ולעילוי נשמות הורי היקרים, אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ואמי חוה בת יהודה.

הרב יהודה עמיטל (תרפ"ה-כ"ז בתמוז תש"ע) נולד בהונגריה, שם משפחתו היה קליין. אישיות מיוחדת ומרתקת ברבגוניותה האישית-תורנית. בצעירותו למד בישיבה בסגנון ליטאי של הרב חיים יהודה לוי זצ"ל הי"ד שגדל בישיבות הונגריה ונסמך לרבנות, עבר לישיבת מיר, וכשחזר לעירו בהונגריה פתח ישיבה ברוחה של ישיבת מיר. באותה תקופה שלטה בהונגריה שליטה ללא מיצרים שיטת החת"ם סופר זיע"א ותלמידיו הגדולים ביניהם בנו הכתב סופר, מהר"ם שיק. בעולם התורני היו גם החסידים ובעיירתו של יהודה  היו חסידי ויזניץ, וכשהגיע רבי ישראל הגר (אהבת ישראל) שכשמו כן הוא במזגו הנח, נשתמרו יחסי כבוד בין הזרמים בעיירה. וכך עם למודיו באווירה ה'ליטאית' מצאה נפשו הכמהה מעיינות בבית המדרש החסידי וב'טיש' בהם השתתף.

בתקופת השואה נלקח מביתו למחנה עבודה, הוא לקח עמו כמה ספרי קודש ללימוד, ביניהם חוברת 'משנת הרב' לקוטי אמרים מהרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, חוברת זו שימשה לפניו כלפיד אש שהאיר חייו באותם ימי אופל. הצליח לשמור לא להתגאל במאכלות פגולים, ואף להניח תפלין, בשבת נאלץ לעבוד, אך זכר את השבת בכניסתה וציין זאת בדרכים מיוחדות. בחלק מהתקופה הצליחו לשמור בגלוי על אורח חיים יהודי תוך הסכם עם מפקדי המחנה. (יש לזכור כי לא היה זה מחנה השמדה, אבל ודאי רחוק מאוד ממחנה נופש...) לאחר סיום המלחמה ועלייתו לארץ ישראל, כשהגיע שם פעמיו לירושלים, לקיים נדרו שנדר פעמיים בתקופת השואה שאם יזכה להנצל יעלה לירושלים וימשיך למודיו בישיבה. בירושלים פגש בני משפחתו שעלו לפני השואה, שהמריצוהו למצוא עבודה ולהתפרנס, אך לתדהמתם הוא ביקש תורה. את מקומו מצא בישיבת חברון בראשות הרב יחזקאל סרנא זצ"ל, עם זאת באישיותו הממזגת עולמות שונים, נמשך להקשיב לשיחות בסעודה שלישית של הגרי"מ חרל"פ זצ"ל תלמידו ונאמן רוחו של הראי"ה (לימים נערכו חלק מהשיחות בכרכי מי מרום ח'-י"ב, מתוך עשרים, שיצאו עד עתה.

לימים הגיע לפרדס חנה לאחר שחברו מהישיבה הרב דב שוורצמן זצ"ל (לימים ראש ישיבת באר התלמוד) הפנה אותו לשם מכיון שחיפש עבודה לתקופת בין הזמנים. הרב שורצמן ידע כי באותו מקום נמצא הרב יהודה מלצר בנו של הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל מגדולי התורה באותה תקופה, ראש ישיבת עץ חיים בירושלים (בעהמ"ח אבן האזל על הרמב"ם). לימים נשא יהודה קליין עמיטל את בתו של הרב יהודה מלצר, לפליאתם של רבים על שידוך בחור אלמוני ללא 'יחוס' עם נכדתו של אחד מגדולי הדור. הרב יהודה מלצר הגיע לרחובות להקים ישיבת הדרום, ולקח עמו את חתנו. במקום זה נפגש הרב עם שנים מעולמות שונים כמרחק מזרח ממערב בעולם התורה. האחד תלמידו, והשני בצוות ההוראה. התלמיד צבי טאו לימים מרבניה החשובים במרכז הרב ואח"כ בישיבת הר המור. השותף בצוות, שהיה מבוגר ממנו בעשרים וחמש שנה הרב אליעזר מנחם שך זצ"ל ראש ישיבת פוניבז', ששמרו על יחסי ידידות עמוקים וטובים במהלך המשך השנים. (היה תלמידו של הרב איסר זלמן מלצר בחו"ל).

עיקר ספור חייו המרתק של הרב עמיטל היה עם חדוש הישוב היהודי בגוש עציון לאחר מלחמת ששת הימים והרצון המיידי להקים בה ישיבה. ישיבת הר עציון היתה מישיבות ההסדר הראשונות.  במקום זה באה לידי ביטוי שוב יחודו של הרב בשעה שהזמין לכהן למעשה במקומו (גודל ענותנותו של הרב!) ולסוף בהרמוניה מושלמת, תלמיד חכם ענק מעולם שונה לחלוטין, הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל חתנו של הגרי"ד סולובייציק זצ"ל מבוסטון ארה"ב.

סיפור חייו של הרב יהודה עמיטל שזור בספר באמונתו בעריכת תלמידו אלישיב רייכנר. על פיו נערכו תולדותיו בגליון.

הספר קול יהודה ממנו הובאו הדברים לעיל בענין הפרשה, הינו חלק ותמצית משיחותיו הרבות שנמסרו בישיבה ונערכו ע"י אחד מתלמידיו הגדולים והותיקים, שלימים חזר לישיבה בתפקיד של 'משגיח רוחני' הרב יעקב פישר שליט"א, שהכרתיהו אישית בתחילת עבודתו החנוכית בישיבת כפר הרא"ה תחת ראשותם של הרב משה צבי נריה תלמיד הראי"ה (עורך משנת הרב שהוזכרה לעיל) והרב אברהם צוקרמן זצ"ל חניך ישיבת נובהרדוק. ומלווני בקשר הדוק כארבעים וחמש שנים, לאוי"ט לשנינו.

[2] מבוסס על מימרא נפלאה ישרא"ל נוטריקון יש ששים רבוא אותיות לתורה. מהספרים הקדמונים המביאים זאת הם חסד לאברהם אזולאי (מעין שני נהר י"א. סב סבו של החיד"א) מקורו עפ"י זהר חדש שיר השירים ע"ד ע"ב. ספר קדום נוסף פירוש רבינו אפרים לתורה בפרשת בראשית: ישרא"ל - יש רל"א, כלומר שבזכותם נברא העולם [אולי כונתו לרל"א צירופים] שכל אות מאותיות התורה רומז לנשמה מנשמותיהם של ישראל.

[3] הבה נזכור שאומר הדברים חי בתקופה בה הפכו את האנשים ל'מספרים' בהיותו שריד מאותה תופת שבשואה, בה 'נעלמו' שמות האנשים החרוטים בלבב ונחרטו כמספר על עור בשרם...

[4]  עפ"י תנחומא תשא ו' זלה"ק: ...כסף נבחר לשון צדיק (משלי י' כ') זה הקב"ה שהכתיר לשונו למשה ואמר לו 'כי תשא'. מה כתיב למעלה מן הענין [סוף תצוה], וכפר אהרן על קרנותיו וגו'. כיוון שחטאו, אמר הקב"ה למשה לך כפר עליהם. אמר לו רבונו של עולם, לא כך אמרת לי 'אחת בשנה'. אמר לו הקב"ה לך זקוף ראשן עכשיו...

[5] הסדרה מעינה של תורה הינה כמחרוזת פנינים מבהיקה בבתיהם של ישראל קדושים, בעשרות השנים מאז נדפסה. ראשית הורתה בפולין לפני השואה בשפת האידיש, אך זכתה 'לעלות' לארץ ישראל ותורגמה לפני שנים רבות ללשון הקודש. חלק זה של ארבע פרשיות, נדפס תקופה קצרה לפני השואה בורשה תרצ"ט, ומאז לא נדפס עד לשנת תשס"ז. (קיים חלק נוסף על הגדה של פסח) בסופו נכתבו תולדותיו של עורכו איש החינוך הדגול, הרב אלכסנדר זושא פרידמן זצ"ל הי"ד. שימש כמזכיר הכללי של אגודת ישראל בפולין. היה בן היחיד להוריו, למרות פרנסתם הדחוקה מאוד של הוריו, שילמו במיטב דמם (תרתי משמע) לחנוכו של בנם. בדרשת בר המצוה בה השתתף האדמור מסוכטשוב, צבאו רבים לשמוע דרשתו. נרצח בחורף תש"ג. תנצב"ה.

[6] הרב מנחם זמבא זצ"ל הי"ד (תרמ"ג-י"ט בניסן חוה"מ פסח תש"ג) מבכירי מנהיגיה הרוחניים של יהדות פולין עד גדיעתה בשואה. משפחתו השתייכה לחסידות קוצק ולאחר מכן גור. למרות היותו ת"ח גדול סירב לקבל עול הרבנות ובשנים הראשונות לאחר נשואיו נסמך על שולחן חותנו העשיר, לאחר פטירתו העדיף להתפרנס מחנות הפלדה שהיתה בבעלות חותנו. חיבר כמה ספרים ביניהם שו"ת זרע אברהם, תוצאות חיים (לזכר חותנו) וכן מאמרים תורניים מקיפים בירחון 'דגל התורה' בעריכת הרב מנחם מנדל כשר (בעהמ"ח הסדרה המיוחדת 'תורה שלימה' מקיפה כארבעים וחמישה כרכים מבראשית עד סיום במדבר, ובהם שילוב התושבע"פ נגלה ונסתר, גם בעידן 'המחשב' עדיין אין תחליף לאוצר בלום זה!) ממאמרים אלו קיבץ הרב דוד אברהם מנדלבוים לאכסניה אחת בשנת תש"ם הוציא חדושי הגרמ"ז (הגאון רב מנחם זמבא) ובהם רשם את תולדותיו. (הספר נמצא במאגרי הספרים).

עם בריחתו מעניני כבוד ושררה, מכח גדלותו נבחר בכנסיה הראשונה של אגודת ישראל בתרפ"ג להיות ב'מזכירות הכבוד' וזה טרם היותו בן ארבעים. להזכירנו כי בכנסיה זו השתתפו גדולי עולם ומאורות הדור ביניהם החפץ חיים זיע"א, רבי מאיר שפירא מלובלין. בתרצ"ה נכנע ללחצים שהופעלו עליו והתמנה להיות בועד הרבנים של ורשה. בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בתרצ"ז שנושאה המרכזי היה חלוקת ארץ ישראל עפ"י החלטת 'ועדת פיל' (שם העומד בראשה) להזכירנו כי באותה תקופה היתה שליטת האנגלים בארץ ישראל עד לשנת תש"ח בה הוקמה מדינת ישראל. הדיון היה קשה וחריף וגדולי עולם נחלקו האם להסכים לחלוקה מראש תוך ויתור על חלקים לטובת הערבים. הרב מנחם זמבה היה מהמתנגדים הגדולים ובין דבריו שאמר (הובאו בספר חדושי הגרמ"ז סימן נ"ד):

"רק אנשים אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה והקדושה – הם-הם אשר ירהבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים. אבל אנחנו שומרי התורה וחרדים אל דבר ה' של תורה שבכתב ושבעל פה מראשו ועד סופו מוסרים נפשנו על כל אות ואות ועל כל מנהג שבישראל - בשום אופן לא נוכל להסכים לוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה"

היה מהמנהיגים הבולטים בגיטו ורשה עד החרבתו בניסן תש"ג. זכה להקבר ובשנת תשי"ח הועלו עצמותיו ארצה.

[7] שושלת תולדותיו של הרב מנחם וייס זצ"ל הי"ד משתרגות אל על באילן הדורות.

בתחילה נאמר כי כל הנכתב לקמן הוא עפ"י קונטרס עמודי האש תולדות הרבנים צבי הירש וייס זצ"ל, בנו הרב משה וייס זצ"ל ונכדו הרב מנחם וייס זצ"ל הי"ד. יצא לאור ע"י מכון נר אברהם בני ברק תשס"ח (מאגר אוצר החכמה). ננעץ יתד נאמן בתקופת גירוש ספרד, ומשם בפזורתם על פני תבל, נעבור לנקודת הזמן בה המשפחה ובראשה הרב יצחק וייס קובעים מקומם בהונגריה ולאחר מכן עברו לגארליץ שבגליציה. הרב יצחק היה גביר אדיר בעל נכסים, אך יחד עם זאת ת"ח מופלג, ירא שמים ובעל צדקה.  זכה לשבעה בנים ושבע ובנות שהשיאם למשפחות מפוארות ומיוחסות בישראל, ביניהן נעשה מחותן עם הרב יוסעל'ה חריף, ועם הכתב סופר ע"י שהשיא לו את בתו. ומעשה מופלא על ברכה מיוחדת וזכות זו.

רבי משה לייב מסאסוב זצוק"ל היה מפורסם במצות פדיון שבויים שמסר נפשו עליה. באחד הפעמים נודע לו על יהודי שנקלע לצרה ולצורך פדייתו נדרש הון עתק. רבי משה לייב יצא לדרך לאיסוף הכסף בימים קרים ומושלגים, באחת העיירות התמוטט ונשאוהו לבית היהודי הקרוב, היה זה ביתו של הרב יצחק וייס. לאחר שהתאושש נשאל מה ראה על ככה לצאת במזג אוויר כה קר, ותשובתו שהוא אוסף כסף לפדיון. הרב יצחק אמר לו שהרב ינוח בביתו והוא יאסוף עבורו את הכסף הדרוש, וכך היה. כשביקש רבי משה לייב לברכו ושאלו במה, השיב לו רב יצחק כי נתברך בבנים ובנכסים אך משאלתו שיזכה להשיאם לחסידי עליון גדולי הדור.

בנו של הרב יצחק הרב אליקים נשא לאשה את בתו של רבי יוסל'ה חריף מרת שפרינצה. היכרות המחותנים החלה שנים רבות קודם לכן בהיותם אברכים צעירים, רבי יוסל'ה חריף היה סמוך על שולחן חותנו בצאנז. מגזירת הצאר האוסטרי היה מוטל חובת גיוס לפי הגרלה, בענין זה מי שעלה בגורל לא שמחה היתה לו הרי היה כשעיר לעזאזל, אֵבֶל גדול ל'זוכה'. ומי שעלה זה היה רבי יוסף חריף. אמנם רצו לפדותו אך הוא מצדקתו לא היה מוכן להשתמש בכתרה של תורה, ולא הסכים שיהודים יתנו כסף לפדיונו. חברו רבי יצחק וייס הציע לו הצעה מיוחדת. באותם זמנים היתה 'גזירת מס הנרות' משמעות זו, גזירת הצאר האוסטרי מרושעת, שעל היהודים לשלם מס מיוחד על כל הנרות שמדליקים מעבר לשני נרות בכל שבת, כך היו צריכים לשלם לנרות חתונה, חנוכה [קיים מנהג אצל אשכנזים שמדליקים כמספר הילדים] הממשלה היתה ממנה חוכר מהיהודים שיבדוק ויגבה את המס, ומי שהדליק יותר הממשלה חמסה אותו במשכונות וגזלה אותו. גובה המס היהודי קיבל תשלום גבוה מאוד עבור זה וכן פטור מחובת הגיוס. רב יצחק הציע לו שיקח את החכירה וכך יפטר מגזירת הגיוס שריחפה מעל ראשו. אולם הבהיר לו מיד שודאי אין כונתו לבדוק אלא הם יתנו תשלום גבוה מאוד מעצמם לממשלה כאילו גביית המסים, התושבים ישלמו כפי יכולתם, והם ידליקו נרות כאוות נפשם. למעשה אף אחד לא השתתף בתשלום המס שהעביר ר' יוסף חריף והוא הפסיד סכום עצום, עם זאת אותה שנה הדליקו נשות צאנז נרות כפי שלא הדליקו מעולם.

לימים חלק מאנשי העיירה שהיו חסידים נסעו לחוזה מלובלין ואספו כסף לנסיעתם מתושבי המקום, כשהגיעו לרבי יוסף חריף נתן להם מטבע אמרו לו שהם מזכירים שמות הנדיבים שתמכו בנסיעתם, הוא נעתר להם ורשם את שמו. (אותה תקופה לא השתייך לעדת החסידים) כשהגיעו לחוזה וקרא את שמו אמר 'יוסף בן לייצא' [כך רשם בפתקא] אור גדול הוא, אור גדול הוא! ושאלם למעשיו, אמרו לו שהוא ת"ח גדול. השיב להם לא זו הסיבה של האור, ואז מי מהם אמר בשחוק אולי זה האור של נרות שבת שהדליקו נשות העיירה בזמן היותו חוכר המס, השיב להם החוזה אכן זו סיבת האור המיוחד שאני רואה משמו, נחת ואור גדול לפני ה' יתברך! חזרו החסידים לעיירה וספרו לרבי יוסף את המעשה, וכך התקרב לחוזה ונהיה מגדולי תלמידיו. כל הצלתו מגזירת הגיוס היתה בזכות עצת חבירו יצחק וייס.

נכדו של הרב יצחק וייס בנו של הרב אליקים שהיה כאביו, נגיד ות"ח עצום, הלך בדרכי הוריו הגדולים ומקטנותו נעשה ת"ח מופלג – ר' צבי וייס, לימים נהיה חתנו של אחד מגדולי תלמידי החת"ם סופר הרב מאיר א"ש – מהר"ם א"ש. הרב צבי וייס הולך וגדל בתורה וביראה במדות שלא תשערנה ואף בדרכי החסידים היה מהלך, כאשר עם היותו בעל מדריגה ומנהיג התכופף בפני גדול ממנו, הדברי חיים מצאנז זצוק"ל. במהלך חייו משמש ברבנות הרבה הרפתקי עדו עליו. דברי תורתו נחרטים בספר עמודי אש. בעת כתיבת הדברים התברר לי כי נסתלק לבית עולמו במוצאי שבת פרשת ויקהל כ"ו באדר א' תרנ"ז. [במשך כמה פרשות ניסיתי לערוך ולהביא דברי ספר זה ולא עלתה בידי, כעת (תשפ"ב) שהבאתי זיכני ה' יתברך ברוב חסדיו, כי זה סמוך וממש במוצאי שבת זו נסתלק ובאותו תאריך].

דבריו נכתבו ונשתמרו עד שנת תש"ג עת נכדו הרב מנחם וייס העלם לדפוס בשם עמודי אש לבית יוסף, זה כבר היה בעצומה של השואה. זהו השריד מכתבי זקנו הגדול עם מעט חידושי אגדה כשש מאות תשובות ערוכות של סבו הרב צבי וייס עלו בלהבות ואבדו לנצח להוציא כעשר תשובות אותן הביא בספר הנ"ל. בספר הובאו גם דבריו של הרב משה וייס בנו של הרב צבי, שנולד יומיים לאחר פטירת החת"ם סופר ונקרא על שמו. ארבעה בנים נולדו לו, הצעיר הרב מנחם וייס. אף הוא ממשיך שושלת זהב של אבותיו הגדולים בגדלותו שתוארה לימים: ת"ח גדול אשר כל דברי הש"ס שגורים על פיו כאחד מגדולי הדורות...אלא שהיה בענינים כאלו כהצנע לכת, ולא היה רוצה להראות חזותו לאחרים (ע"כ). ערך תשובותיו של הדרכי תשובה ממונקטש ולמעשה בזכותו יצא הספר לאור (צבי תפארת) כמו"כ היה בידידות עם בנו המנחת אלעזר ממונקטש. הרב מנחם הוא אשר כינס תורת אבותיו. בספר ממנו הובאו הדברים לעיל. את דברי תורתו עצמו ערך בספר בחלק הנקרא צמח אש. נספה על קדוש ה' ג' בסיון תש"ד במחנה אושויץ, הי"ד.

שלשה עשר בנים ובנות היו לרב מנחם רק שנים מהם שרדו את השואה והמשיכו את השושלת, בנו הרב אברהם צבי וייס שהיה רבה של שכונת נוה אחיעזר בני ברק, ובתו מרת שפרינצא יוני שנשאה לאחר השואה לרב יחזקאל יוני תלמיד המהרי"ץ דושינסקי והתגוררו בבלגיה ואח"כ בארה"ב.

הספר עמודי אש לבית יוסף ג' חלקים יצא לאור מחדש ע"י הרב דוד מאיר ובנו מנחם וייס שליט"א ירושלים תש"ע הוצאה פרטית.