"ויאמר אהרון אל יחר אף אדוני .אתה ידעת את העם כי ברע הוא" 

==================================================

 "כרית האשמה" של משה ספוגה משני עבריה - בהאשמה אישית .

 מלמעלה בהאשמה מטעם  הקב"ה באומרו לו :

  "לך רד כי שיחת עמך אשר העלת מארץ מצרים" .

 דהיינו : שמא עלית יותר מדי שנתת לתודעה כי אתה העלת אותם ממצרים להשתרש בקרב העם

 ולגרום להם לבסוף להשחית כדי כך שיחפשו תחליף פיזי אחר לך ולאלוהותך בעיניהם.

 אבל המעניינת יותר היא הטחת האשמה של אהרון במשה כמצוטט לעיל .

 אהרון רומז על אשמתו הרחבה הפרלמנטרית של משה - כמנהיג על .

 באומרו העם כבר היה מצוי במצב של "רע" ומשה ידע על כך ולא עשה דבר . והמצב הרע הוא בדיוק מה שהטיח הקב"ה במשה דהיינו שבתודעת העם נצרבה התיזה כי  משה הוא האלוהים הרלוונטי .

 וכי הוא גם אשר הוציא את עם ישראל ממצרים.

 ואהרון מרמז ולדעתי די בהאשמה כבדה את משה . דהיינו ידעת את הפוטנציאל של הרע הזה ולא נלחמת מספיק בתופעה זו. אז איך ציפת מוסיף אהרון ,שאתה תבושש לבוא והם לא יחפשו ומהר כאויר לנשימה אלטרנטיבה אחרת להיאחז בה .

 דהיינו   שוב אלוהות  פיזית, שאפשר להיתלות ולהאחז בה.

 ובאמת אהרון בנסיבות ההם ניסה לעשות כל שאפשר לו :

ראשית ניסה להאריך ולסרבל את שלה איסוף הזהב .

 מיקד דווקא  את הדרישה לזהב האוזניים  כאומר להם רק אותו הזהב המסמל את אשר שמעתם בסיני .ודווקא זהב הנשים והילדים מתוך תקווה שאלה יסרבו או ישתהו מעט .

בכך ביקש גם אהרון ליצור זיקה בין אותו הזהב לבין מה ששמעו אוזניהם בסיני . 

משל הזהב הנוצץ מבחוץ מסמל את המהות הפנימית של סיני.

 ואחר כך ולפיכך,התעקש אהרון גם על "עגל מסכה" .

כלומר שהעגל יהא אך מסכה כמין מעטפת שיהא הוא חלול כמי שעוטף את המהות הקודמת של סיני. וכאילו להמחיש זאת עוד בנה אהרון מזבח לה' תוך דגש לה' ולא לעגל .

 שוב המשך ישיר לרעיון כי העגל הוא אך מעטפת חיצונית והמהות הפנימית נותרה - האמונה בה'.

 לא נעים אבל מחטא העגל יוצא לעניות דעתי  ולכאורה 

 משה כמי הנוטל אשמה יותר מאהרון ,שכאמור כפי שאהרון אומר משה ידע את המצב הרע שהוליד את חטא העגל ואולי היה לו להקדים ולעשות יותר.או לפחות לוודא שלא יבושש לבוא

 ובכל זאת הק"ה התאנף באהרון "להשמידו" .שאולי הייתה צפייה כי אהרון יסרב גם במחיר קידוש שם שמיים בנפש - בנפשו הוא . ואולי גילול זה של ה"מחיר", יתבטא מאוחר יותר בנפשם של שני בניו.

 משה אהרון