" מעשה העגל- איך? " לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
נכתב על ידי izik28, 19/2/2022
בסד
ד"ת לפרשת כי תשא לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
מעשה העגל -איך??
--------------------------------------------------------------------------
מעשה העגל אינה פרשה קלה לקריאה ,הנושא לא מובן לנו , איך עם ישראל יכל לבגוד בקב"ה לאחר מתן תורה? השתבשה עליהם דעתם?? ואהרון ? סליחה ממנו , אבל איך?? ,האם אנו עובדים את העגל מבלי משים גם בימינו אנו ??
הבה ניזכר בנאמר," וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו
ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי
ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן
ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים
וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר" , איך אפשר " לעשות אלהים,? הרי דבר דומם אין לו כלום, לא ראיה לא שמיעה לא רגשות... אז איך ? ואם נשים לב אהרון מבקש קודם כל מהנשים שיתנו את תכשיטי הזהב שלהם , רשי מפרש," אמר אהרן בלבו הנשים והילדים חסים בתכשיטיהן הן שמא יתעכב הדבר ובתוך כך יבא משה והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן" , לאחר עשיית העגל העם הכריז, " אלה אלהיך ישראל" מצמרר ומפחיד לחשוב על זה !! הרמבן מפרש , "ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך" - גם זה הכתוב יורה אותנו כי אין טפש בעולם שיחשוב כי הזהב הזה אשר היה באזניהם הוא אשר הוציאם ממצרים אבל אמרו כי כח הצורה הזאת העלם משם והנה לא תמצא שיאמר בעגל בשום מקום אשר הוציאנו ממצרים כי הם מודים במי שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (לעיל כ ב) כי שמו הגדול הוא המוציא אותם משם אבל יאמרו במקומות רבים אשר העלוך כי יקחו זה במקום היד הגדולה המחרבת ים השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים (ישעיהו נא י) וזהו שנאמר (תהלים קו כא כב) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב ושם נאמר שכחו אל מושיעם עושה גדולות במצרים נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף (שם פסוק כא) שכחו דברו אשר צום והנה עברו על לא תעשה לך אלהים אחרים על פני (לעיל כ ג) כאשר רמזתי שם ותבין זה" ,ועוד יותר לא מובנים דבריו של אהרון, " חג לה" מחר??? " איזה יום זה היה ? המדרש מסביר" ביום המחרת - י"ז בתמוז - לאחר שנסתיימו 40 היום ו40 הלילה פנה משה לרדת מן ההר עם לוחות הברית (דברים ט יא): "ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן ה' אלי את שני לחת האבנים לחות הברית", ו"תפס על חם" את בני ישראל כשהם חוגגים לעגל (מכאן אפשר להסיק שבני ישראל עשו את העגל יום קודם - ביום הארבעים - בתאריך ט"ז תמוז - כמו שנאמר שמות לב ה: " "וירא אהרן, ויבן מזבח לפניו; ויקרא אהרן ויאמר 'חג לה' מחר'" . "וישכימו ממחרת , ויעלו עלת, ויגשו שלמים, וישב העם לאכל ושתו, ויקמו לצחק" "). הוא שבר את לוחות הברית, וזו אחת הסיבות שאנחנו מתאבלים בכל שנה בתאריך זה - י"ז בתמוז." .
לפי המפרשים הערב רב היו אלה שהכריחו את אהרון לעשות את אותו עגל , לאחר שהרגו את חור בנה של מרים , אהרון פעל בלית ברירה ומובן שהוא לא האמון בדברי הערב רב ושנא את מעשיו , עגל הזהב היה כמקשר בין ישראל לקב"ה כמו מחליף את משה , אך המעשה גרוע מאוד, אם נשים לב לפ"ס," וַיֹּאמַר: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". וַיֹּאמֶר: "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה לְפָנֶיךָ, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם". וַיֹּאמֶר: "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי". וַיֹּאמֶר יְהוָה: "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר. וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר, וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי. וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי, וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" , הפסוקים הללו נאמרו במתן הלוחות השניים , לאחר שמשה עלה שוב להר סיני לכפר על מעללי העגל , אם כל הכבוד יש הרבה כבוד , איך נראה לכם לראות את אחוריו של פלוני? לא יפה .. אז מדוע הקב"ה אומר זאת למשה ? ועוד איך אפשר לראות גם את עורפו של הקב"ה ??הרבמם מסביר,"מהו זה שביקש משה רבינו להשיג כשאמר (שמות לג יח): "הראני נא את כבודך"?
- ביקש לידע אמיתת המצאו של הקדוש ברוך הוא, עד שיהיה ידוע בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בלבו, שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים. כך ביקש משה רבינו להיות מציאות הקב"ה נפרדת בלבו משאר הנמצאים, עד שידע אמתת המצאו כאשר היא.
והשיבו ברוך הוא שאין כח בדעת האדם החי, שהוא מחובר מגוף ונפש, להשיג אמתת דבר זה על בוריו. והודיעו ברוך הוא מה שלא ידע אדם לפניו ולא ידע לאחריו, עד שהשיג מאמתת המצאו דבר שנפרד הקדוש ברוך הוא בדעתו משאר הנמצאים כמו שיפרד אחד מן האנשים שראה אחוריו והשיג כל גופו ומלבושו בדעתו משאר גופי האנשים. ועל דבר זה רמז הכתוב ואמר (שמות לג כג): "וראית את אחורי ופני לא יראו".
הראב"ד השיג על הדברים ואמר "
א"א אין דעתי מיושבת על זה שהרי ראה בסיני בארבעים יום של לוחות מה שלא ראה נביא מעולם עד שקנאו המלאכים בו ביקשו לדוחפו עד שאחז בכסא ומה הוצרך עוד. ועוד אם זאת היתה בקשתו מה צריך היה בתשובה לומר "וחנתי את אשר אחון".
ולכן נראה לי לפי שהקדוש ברוך הוא אמר לו לא אעלה בקרבך וכו' ובקש משה שישוב ואמר לו הודיעני נא את דרכיך ואמר לו פני ילכו וגו' ומשה אמר אם אין פניך הולכים וגו' אל תאמר כשנכנס לארץ אז תלך עמנו ואמר לו הקדוש ברוך הוא גם את הדבר הזה אעשה ויאמר הראני את כבודך כלומר אני רוצה לראות ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וכו' ואודיעך בעברי, והעם אשר הכעיס אותי יהיה מי שאחון עליו ולא על כלם. ופנים ואחור סוד גדול הוא ואין ראוי לגלותו לכל אדם ואולי בעל הדברים הזה לא ידעהו ".
אך למרות הנכתב לעיל הקב"ה הראה למשה קשר של תפילין , האם הקב"ה מניח אותם ? הרי שוב,הוא לא בשר ודם ! הרב ברוך אפרתי מסביר,"קשר של תפילין´ בא להראות את אופן הקשר בין האדם לבוראו- את ´ההקשר´. כיצד נוראות הגלות מסתדרות עם הברית האלוקית עם ישראל\. על כך עונה קשר התפילין.
´קשר של תפילין הראה לעניו´, משה הצליח להבין את ההנהגה האלוקית בישראל רק בבחינת הצד האחורי 'וראית את אחורי', דהיינו לאחר שקרו מקרים הסטוריים, בראיה אחורה, מתברר כיצד הם ביטאו את הקשר שלנו עם ד´. אך מראש לצפות את האירועים כולם ולהבינם, זה אין אדם יכול. ´ופני לא יראו´. הפנים הצופות קדימה שייכות לצד הנסתר שאינו מושג (הנקרא במשנת רמב"ן שער הנון).
אם כן התפילין הם הביטוי של קשר החיים עם ד´, והקשר שלהם מבטא את הראיה וההבנה של היחסים בינינו לד´ דרך עיון בהסטוריה, דרך הצפיה לאחורי הראש" .
התפילין מראות את עומק הקשר שלנו עם הקב"ה , הוא אמנם לא הניח פיזית תפילין , את עצם מושג הנחת התפילין רומזת לנו על רוצנו בקשר של תורה וקדושה עמנו , בקריאת שמע נאמר," ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך ,
מצווה תיט בתריג מצוות אומרת," מצוה תיט - ללמוד תורה וללמדה
מצות עשה ללמוד חכמת התורה וללמדה, כלומר כיצד נעשה המצות ונשמר ממה שמנענו האל ממנו, ולדעת גם כן משפטי התורה על כוון האמת. ועל כל זה נאמר "ושננתם לבניך" (דברים ו, ז), ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ספרי שם) "בניך" אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר "ויצאו בני הנביאים" (מלכים ב ב, ג), ושם נאמר "ושננתם" שיהיו מסדרים בתוך פיך, כשאדם שואלך דבר אל תהא מגמגם לו, אלא תהא אומר לו מיד. ונכפלה מצוה זו במקומות רבים, שנאמר "ולמדתם ועשיתם ולמען ילמדו" (דברים ה, א) "ולמדתם אותם את בניכם" (שם יא, יט).
שרש מצוה זו ידוע כי בלימוד ידע האדם דרכי השם יתברך, וזולתו לא ידע ולא יבין ונחשב כבהמה.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (סוכה מב.): מאימתי מתחיל האב ללמד את בנו תורה? משיתחיל לדבר מלמדו "תורה צוה לנו משה" (דברים לג, ד) ופסוק ראשון מקריאת שמע שהוא "שמע ישראל", ואחר כך מלמדו מעט מעט מפסוקי התורה עד שיהא בן שש או בן שבע, שמוליכו אצל מלמדי תינוקות. וראוי לכל בן דעת שיתן לבו שלא להכביד על הילד בלמוד בעודנו רך האברים ורך הלבב, עד שיגדל ויתחזק כח לבו ותקף אבריו, ועצמותיו ימלאו מח ויוכל לסבל יגיעת הלמוד, ולא יקרנו חלי ההתעלפות בסבת היגיעה הרבה עליו. ואולם אחר התחזק כחו ויאורו עיניו להבין לקול מוריו, אז ראוי וכשר הדבר ומחיב להביא צוארו בעולה של תורה. ולא ירפוהו ממנה אפילו כחוט השערה וישקוהו תמיד מיין רקחה ויאכילוהו מדבשה".
קיום מעשה עגל בימינו נעשה גם ללא כוונה כמובן! כאשר אדם הולך בניגוד לפ"ס," טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" , הן בהליכה אחרי היצר הרע על כל פעולותיו,וכאמור, כאשר למרות שהכסף חשוב , הוא נעשה עבד שלו , או רדיפה אחרי החומריות שלא לצורך , כזהב שימש לעגל הזהב למרות שהיה שייך גם לנשים , מה עוד שהכיור במשכן נעשה מהמראות הצובאות ," וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן: וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים: (שמות לה כז-כח)", .
מדרש תנחומא פרשת פקודי סימן ט – ממראות מצרים למראות המשכן
"אלה פקודי המשכן וגו' " (שמות לח כא), "ונחושת התנופה שבעים כיכר וכו' " (שם כט) – ונחושת הַכָּלוֹת שכן בלשון יון קורין לכלה נינפי. אתה מוצא בשעה שהיו ישראל בעבודת פרך במצרים גזר עליהם פרעה שלא יהיו ישנים בבתיהן שלא יהיו משמשין מטותיהן. אמר רבי שמעון בר חלפתא: מהו היו בנות ישראל עושות? יורדות לשאוב מים מן היאור והקב"ה היה מזמין להם דגים קטנים בתוך כדיהן והן מוכרות ומבשלות מהן ולוקחות מהן יין והולכות לשדה ומאכילות את בעליהן שם … משהיו אוכלין ושותין נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן. זאת אומרת: אני נאה ממך וזה אומר אני נאה ממך. ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאוה ופרין ורבין והקב"ה פוקדן לאלתר.
כיון שאמר לו הקב"ה למשה לעשות את המשכן, עמדו כל ישראל ונתנדבו. מי שהביא כסף ומי שהביא זהב או נחושת ואבני שוהם ואבני מילואים הביאו בזריזות הכל. אמרו הנשים: מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן? עמדו והביאו את המראות והלכו להן אצל משה. כשראה משה אותן המראות זעף בהן, אמר להם לישראל: טולו מקלות ושברו שוקיהן של אלו. המראות למה הן צריכין? א"ל הקב"ה למשה: משה, על אלו אתה מבזה? המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים. טול מהן ועשה מהן כיור נחושת וְכַּנּוֹ לכהנים, שממנו יהיו מתקדשין הכהנים, שנאמר: "ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת במראות הצובאות אשר צבאו" – באותן המראות שהעמידו את כל הצבאות האלה. לפיכך כתיב: "ונחושת התנופה שבעים ככר" – נחושת הַכָּלוֹת. אמר הקב"ה: בעולם הזה נתנדבתם למשכן שהוא מתכפר עליכם, ולעתיד לבוא אני מכפר עליכם ואוהב אתכם נדבה, שנאמר: "ארפא משובתם אוהבם נדבה" (הושע יד). אמרו: אין לנו לא משכן לא מקדש, תהא לפניך תפילת פינו נדבת המשכן, אמר דוד: "נדבות פי רצה נא ה' " (תהלים קיט)" על הפ"ס " כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל" אומר המדרש: "'כה תאמר לבית יעקב' – אלו הנשים. אמר לו [הקדוש ברוך הוא למשה]: אמור להם ראשי דברים שהם יכולות לשמוע. 'ותגיד לבני ישראל' – אלו האנשים, אמר לו: אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולים לשמוע".
למרבה הפלא, ה' הקדים את מסירת התורה לנשים עוד לפני הגברים, "בית יעקב" עוד לפני "בני ישראל". אחד ההסברים שמובאים לכך הוא שהנשים מזרזות את הילדים לבית המדרש. לכאורה זה מוזר – וכי רק הנשים מזרזות, והגברים לא? הגברים הרי לומדים תורה ואף מלמדים גם את הבנים, אז מדוע לא נזקף העניין לזכותם? חוץ מזה, למה לאישה ניתנו רק דברים קצרים ולא את כל הפרטים, ומדוע נקראות הנשים "בית יעקב" ולא "בני ישראל"? הרבה שאלות על פסוק אחד , בחינוך יהודי יש שני תחומים – ללמד ילד איך יהודי מתנהג, ולצד זאת להעניק לו אהבה, אמונה וקשר. את החלק הראשון הגברים נותנים, ואת החלק השני – הנשים. הן אולי לא מחויבות בלימוד תורה, אבל הן מגדלות את הילדים. בהריון, בלידה ובילדוּת מעבירה האמא את החום ואת רוח התורה" אם נקדש את החומר ואת הגשמיות כנשים שנתנו את תשכיטיהם למשכן ולהן חלק בלימוד התורה שהם מדרבנות את הגברים לעסוק בה , ניזכה לראות במקדש השלישי בקדושה וטהרה עצומה
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
