כְּבוֹד הַלָּשׁוֹן  –  פרשת כי תשא

לב,י: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם: הדגש בלמ"ד בצירוף 'הניחה לי' מורה על כך שה' הגביל עצמו לבצע את איומו ב'ואכלם' בתפילתו של משה. ה' לא היה צריך לספר למשה את תוכניתו, ודאי לא לבקש את רשותו ('הניחה לי'), אלא שהוא ציפה לתפילת משה ('וַיְחַל מֹשֶׁה') ולכן הדגיש את הלמ"ד, כאילו אמר ה' למשה, תרשה לי לכלות את העם, אלא אם תבקש אחרת.

לג,ה: רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ, וְכִלִּיתִיךָ, וְעַתָּה, הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ, וְאֵדְעָה, מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ: הדגש בלמ"ד בצירוף 'אעשה לך' מורה על נקודת המפנה בה החליט ה' שלא לכלות את העם, נקודה חשובה וטעונה במתח רב, האִם העַם יחזור לדרך עבודת ה' או לא.

לד,יז: אֱלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשֶׂה-לָּךְ: הדגש בלמ"ד בצירוף 'תעשה לך' מורה על נחרצות ה' באיסור עבודה זרה, שלא יעלה על דעתנו לעבוד אלוהים אחרים.