תרומה וקורנהב , לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
נכתב על ידי izik28, 4/2/2022
בסד
ד"ת לפרשת תרומה לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
תרומה וקורונה
-----------------------------------------------------
פרשת תרומה כוללת את ציווי הקב"ה למשה על בניית המשכן בו כבוד ה" עתיד לשכון , אנו מחד מתפללים כל יום על בניית המקדש השלישי , ומאידך סובלים ממגיפת הקרונה שמונעת מאיתנו להתנהל כרגיל .. האם יש קשר בין שני הנושאים??
שימו לב לפסוק הפותח את הפרשה ," דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרֽוּמָתִֽי" ,והרי הקב"ה צריך שיתרמו לו?? הרי הוא אינו בשר ודם אינו גוף ולא דמות גוף ,הפסוק סותר את עצמו , בתחילה הקב"ה מבקש שיקחו עברו תרומה, ומיד הוא אומר ,תקחו את תרומתי, קרי גם אני רוצה לתרום לבניין המקדש, רשי מפרש," ויקחו לי תרומה" - לי לשמי
"תרומה" - הפרשה יפרישו לי מממונם נדבה
"ידבנו לבו" - לשון נדבה והוא ל' רצון טוב
"תקחו את תרומתי" - אמרו רבותינו ג' תרומות אמורות כאן א' תרומת בקע לגלגלת שנעשו מהם האדנים כמו שמפורש באלה פקודי ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד וא' י"ג דברים האמורים בענין כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה כשתדקדק בהם".
אם נשים לב התרומה ,צריכה להיות מליבו של האדם ,איך קשור טוב ורוחב הלב לקרונה ? , אם נשים לב המילה קורונה נושאת בחובה את המילה" קור " שהיא ההפך מטוב לב , על טוב הלב נאמר במשנה
"אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר: עין טובה. רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי יוסי אומר: שכן טוב. רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם."
הרב משה גרליק מסביר," בלשון הקודש מייחסים ללב גם את פעולות הרוח השונות. אנו מוצאים בחז"ל שהם מונים חמישים ושמונה פעולות שונות שמקורן בלב נציין מספר דוגמאות: הלב רואה, כנאמר: "ולבי ראה הרבה חכמה…"(קהלת א,טז). הלב שומע ככתוב: "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך" (מלכים א', ג',ט') וכן הלאה.
רבי יעקב עמדין, מוסיף על התכונות המנויות במדרש, עוד שישים וחמש תכונות שמקורן בלב. אף מביא לדבריו אסמכתא מפסוקי המקרא.
מכל אלו עולה שהלב הוא מקור החיים. לא רק החיים הגשמיים. כי אם ממנו נובעות כל פעולות אנוש. הלב הוא גנרטור , גנרטור אנושי. הגנרטור מספק חשמל, המדליק אלפי נורות.
אולם, ברגע שמתרחשת "נפילת" מתח חשמלי, מתעממים האורות כולם. הנורות ניזונות כולן מן המרכז המפעיל ולעולם לא יכול אורם להיות בהיר וחד יותר, ממה שמסוגל הגנרטור לספק.
כך הוא הלב. כל מעשינו נובעים ממנו, לרוב באינטואיציה ובלי משים. אולם כל פעולה שאנו מבצעים, מעשה שעושים, מחשבה שהוגים, או מלה שאנו מוציאים מפינו, יונקים את איכותם או רדידותם, הטוהר שלהם או את ההפך מן "הגנרטור" הקבוע במרכז ה"אגו" שלנו.
ברור מאליו שלב טהור, רחום ונקי הופך בכך למטרת על, הניצבת בפני היהודי, שנקרא משחר נעוריו אל הרפתקת התיקון העצמי.
אך לא בכך עוסק רבי אלעזר בן ערך. הלב הטוב עליו הוא מדבר, מהווה מסד למשהו עמוק יותר: לעצם היכולת לקנות את דעת התורה.
רבן יוחנן בן זכאי, גדול החכמים בתקופת חורבן הבית השני לימוד התורה היתה נשמת אפו, והוא לא פסק להגות בה. אם שואל הוא את תלמידיו לדרך שידבק בה האדם, חייבת להיות שאלתו קשורה ללימוד התורה ולדרך הטובה, הבטוחה, כדי לרכוש את חכמתה.
כאן באה תשובתו המפתיעה של רבי אלעזר בן ערך. לא כשרונות ולא התמדה בלבד יהפכו את היהודי לתלמיד חכם, לגדול בתורה, כי אם לבו הטוב. וזו המשוואה: ככל שלבו נקי יותר מסוגי הרע למינו, כן יזכה לדרגות גבוהות יותר בתורה.
נקיות הלב מכל נגיעה אישית, מאפשרת את הזרימה החופשית של העולם הרוחני הכלול בתורה. כל טיפת אגואיזם בלב, דומה לטרשת עורקים, החוסמים את זרימת הדם. האדם החושב רק על עצמו, סגור בתוך עצמו ואינו רואה חוצה לו. נטייה שכזו מהווה מחיצה בינו לבין אפשרות לימוד התורה. עובדה. המשנה בסוף מסכת אבות, מונה ארבעים ושמונה תנאים לקניית התורה, ורובם קשורים למידותיו של האדם ולא לכישוריו. ".
נדבת הנשכן צריכה לבוא מלב פתוח ושלם בנתינתו ,לא בפנים חמוצות , אלא מלב רחב , הקב"ה אינו בשר ודם אינו צריך את התרומה , אנו בני האדם צריכים אותה , המשכן בא למעננו , כדי להוות מקום לשכינה שלמרות שמלא כל הארץ כבודו ,הוא שוכן במשכן בביתם של בני זוג , ואפשר לשאול . איך הקב"ה יכול לשכון בביתם אם הוא מלא כל הארץ כבודו? זה לא מפתחית מכבודו ? ההפך הוא הנכון , הקב"ה מחפש את אותו בית כדי לשכון בו ,את מראה הכרובים במשכן כנאמר בפ"ס, " ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת
ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת תעשו את הכרבים על שני קצותיו
והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת יהיו פני הכרבים
ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה ואל הארן תתן את העדת אשר אתן אליך
ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארן העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל",חזל במסכת בבא בתרתא מסבירים,"על פי דעה אחת, הכרובים יכולים היו להסתובב בדרך נס, וכאשר ישראל עושין רצונו של מקום, הם פנו איש אל אחיו, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, הם פנו אל הבית.
לפי דעה אחרת, הם פנו לצדדים, "כתלמיד הנפטר מרבו" (רשב"ם שם: "קצת לבית וקצת זה לזה, כאדם שמדבר אל חבירו והופך ראשו קצת לצד אחר").
רד"ק בדה"י כבר פירש על דרך הפשט, שאכן היה הבדל בין הכרובים במשכן ובין הכרובים במקדש.
הכרובים במשכן נמצאים על הכפורת, כחלק מכיסוי הארון, ועל כן הם נמנים יחד עם כלי המשכן.
במקדש, לעומת זאת, הכרובים אינם כלולים בין הכלים, המתוארים במלכים א פרק ז, אלא הם חלק מתיאור מבנה הבית:
"ויעש בדביר שני כרובים... ויתן את הכרובים בתוך הבית הפנימי ויפרשו את כנפי הכרובים ותגע כנף האחד בקיר וכנף הכרוב השני נוגעת בקיר השני".
שינוי זה מבטא הבדל מהותי בין המשכן למקדש:
במשכן, השראת השכינה הייתה מעל ארון העדות, ללא קשר למיקום גיאוגרפי. המשכן נע ממקום למקום, ועל כן ייחודו של מקום השראת השכינה על הארון - "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות" (שמות כה,כב).
המקדש, לעומת זאת, מייצג את "המקום אשר יבחר ה' א-להיכם בו לשכן שמו שם" (דברים יב,יא), ועל כן מיקום השכינה איננו נובע דווקא ממקום הארון, אלא מן המקום הגיאוגרפי שלו. השראת השכינה הייתה ונשארה על הכרובים, אולם הכרובים במקדש הם חלק מהבית, ולא חלק מן הארון.
כתוצאה מכך, מובן גם השינוי במבטם של הכרובים:
במשכן פני הכרובים היו אל הכפורת, דהיינו - כלפי מטה, לכיוון הארון ולוחות העדות שבתוכו, המהווים את הבסיס להשראת השכינה.
אולם במקדש, שהבית כשלעצמו מהווה את היסוד להשראת השכינה, פני הכרובים מוסיפים להיות מופנים אל היסוד להשראת השכינה, אך במקדש יסוד זה הוא הבית עצמו, ועל כן - "ופניהם לבית".
"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט). הגאון מוילנא בפרושו על ספר משלי מסביר: "כמו המים שמראים פני האדם כפי שמראה עצמו למים, אם יעקם פניו גם המים יראו כן, כן לב האדם לאדם – אם ליבו טוב לאדם, אותו אדם גם כן טוב עימו, אף שאינו יודע ליבו". ז מה שהקב"ה מחפש מאיתנו , כמעשה הכרובים , מה שבניגוד אליהם היא הקרונה שמרחיקה איש מרעהו בפחד אולי אדבק ממנו .. אותה הרחקה באה אך ורק משנאת חינם , נכון המגיפה נפוצה בכל העולם , אך אנו עם ישראל אור לגויים ! אם נראה את האור אחד לשני ,גם שיש מחלוקות. קחו עוד דוגמא, יש שבעים פנים לתורה ד"ת זה הוא אחד מהם , הוא אולי מוצא חן בעיניכם או אולי לא .. כמו שהיו 12 שבילים בקריעת ים סוף
אנו אומרים לתת תרומה למשכן רק באמת בטוב לב ושמחה אמיתית , אותה פעולה של טוב לב אמיתי לא בכיאילו .. מחזירה אלינו ע"י הקב"ה את תרומתנו בריבית של ברכת ה" ,כיוון שאי אפשר לתאר נותן תרומה למשכן בפנים חמוצות ולקבל ברכה .. אותו דבר עם הקרונה , בכל המגיפות שהיו בתקופת אהרון ומשה ,הרב יעקב אריאל מסביר" בתנ"ך יש רשימה ארוכה של מגפות שבאו על ישראל, וכולן – כי ישראל לא נהגו כשורה בקשר למקדש. קורח, שערער על מעמד הכהונה, הקהיל את העדה כנגד אהרון הכהן כדי לרשת את מקומו במשכן. כתוצאה מהמחלוקת מתו במגפה קרוב ל־15 אלף איש. ומה עצר את המגפה? הקטורת (במדבר יז, יב): "וירץ [אהרון] אל תוך הקהל וייתן את הקטורת ויכפר על העם, ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה". דוקטור זאב פרידמן מסביר הסבר מופלא שכדאי לממשו בימנו " הנה פעולה כה פשוטה של אהרון, בנושאו בידיו את הקטורת הנרקחת באש מעל המחתה שאיתה הוא רץ אל תוך הקהל, לאחר שהחל הנגף הקטלני בעם, היא הגורמת לעצירת המגיפה.
שתי מילות המפתח הן- קהל ועם.
דומה שאפקט הקטורת ,הוא קו פרשת המים והמעבר, מעם לקהל.
ממציאות של עם מפולג רווי מחלוקות פנימיות שלא לשם שמים, עם מבולבל, נוכח ההתקוממות וניסיון הפוטש' של קורח ועדתו, עם הנוכח במשבר אמוני ואידאולוגי, המושמע על ידי דתן ואבירם– כי מצרים היא הארץ המובטחת- ארץ זבת חלב ודבש ולא ארץ ישראל: " הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר: כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ."(במדבר, טז' , יג'-יד' ).
עם הממשיך להשמיע קיטורים של נהי ובכי והשיא הוא בדרמה המתרחשת מול עיני העם, בפתיחת האדמה את פיה ובבליעתה את קורח ועדתו.
אך באפקט הקטורת בפרשתנו, מתרחשת הטרנספורמציה, במעבר למציאות של קהל- קהילה.
השינוי מעם מפולג ושסוע –" וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף, בָּעָם", להתחדשות של קהל- קהילה –" וַיָּרָץ אֶל-תּוֹךְ הַקָּהָל", הוא מהות השינוי, כתוצאה– מאפקט הקטורת.
אז מה כה מיוחד בקטורת ? מדוע דווקא בה בחרו, לעצור את המגפה הממיתה?
מה המיוחד בקטורת, שבכוחה לחולל השינוי – מעם מפוצל, רווי מחלוקות שלא לשם שמים ושנאה, למצב צבירה חדש של- קהל וקהילה, שיש בה ערבות הדדית, הכלה של ניגודים ופערים וגם של מחלוקות לשם שמים, ושיודעת להפיץ ריח ניחוח של – חוסן קהילתי אמוני ונפשי, של שמחה , אופטימיות ותקווה?
כך רש"י מאיר את עינינו בייחודיותה של הקטורת: "למה בקטורת?-לפי שהיו ישראל מליזין ומרננים אחר הקטורת, לומר – סם המוות הוא, על ידו מתו נדב ואביהו, על ידו נשרפו חמישים ומאתיים איש. אמר הקב"ה-תראו שעוצר מגפה הוא והחטא הוא הממית."
הנה כי כן, הקטורת מקושרת מחד, למידת הדין של – חידלון , ענישה, הריסה והמתה , אך מאידך, היא גם מקושרת למידת החסד של – הצלה, ריפוי , קימום והתחדשות.
כך מלמדנו המדרש אודות מרכזיותה והשראתה החיובית של הקטורת בעבודת הקורבנות במקדש, הגורמת קורת רוח ושמחה לפני הקב"ה: "אמר הקדוש ברוך הוא, מכל הקורבנות שאתם מקריבין, אין חביב עלי כקטרת. תדע, שכל הקורבנות כולן לצורכיהן של ישראל. כיצד? החטאת הייתה באה על החטא. והאשם כן. העולה באה על הרהור הלב. השלמים אינן באין אלא לכפרה, שהן באין על מצות עשה. אבל הקטרת, אינה באה לא על החטא ולא על עוון ולא על האשם, אלא על השמחה". כך המדרש ממשיך להאיר באור של אופטימיות ותקווה ,את האפקט של הקטורת בהקשר לפרשתנו: "ראה כמה חביב הקטרת, שעל ידי הקטרת נעצרה המגפה. בשעה שאמר משה לאהרן, קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם." (מדרש תנחומא תצוה, טו')." אותה שמחה היא טוב ונדיבות הלב שכל כך חסרה לנו ..
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
