לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת בשלח

שמות יד,יח: וְיָדְעוּ מִצְרַיִם, כִּי-אֲנִי יְקוָה, בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו: אברבנאל: "אם המצרים ימותו שם, איך יֵדעו את ה' אחר כך? ... הנשארים בארץ מצרים  יכירו וידעו כי יד ה' עשתה זאת. ולא הייתה הידיעה להם להשלימם באמונות האמיתיות, אלא כדי שלא ירדפו עוד מצרים אחרי בני ישראל, ולא ישלחו יד לבקש מאתם ממונם וכליהם אשר השאילום". ה' גרם להריגת מעט מצרים יחסית (600 רכב) כדי שכל מצרים ישמעו וייראו.

טו,כד: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה: אברבנאל: "מדוע התחיל ה' במסע הזה במדבר להביא את ישראל לחסרון מים, בהיות המים דבר הכרחי? ... מפני שה' הוא עתיד לתת להם בסיני תורה ומצוות, הוצרך במסעות הראשונות (הראשונים) האלה להביאם בצרות ומצוקות, באופן שיתחננו לפניו – והוא ימלא את צורכם, ויֵדעו כי יש אלוהים בישראל". ה' מייצר סיבה לתפילה, ואז יעזור.

טז,ד: וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא: אברבנאל: "מה הניסיון שינסה אותם בתת אליהם לחם לאכול דבר יום ביומו ... וזה היה חסד גדול, לא ניסיון? ... שיודו בהשגחתו בכל יום ויום ויכירו בניסיון שהוא דבר מושגח מאתו בפרט, ויבטחו בו תמיד, ועיניהם אל ה' ישברו לתת להם אכלם בעיתו". יש ניסיון גם בחוסר וגם בעודף טוב.

יז,ב: וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ, תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה; וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֹשֶׁה, מַה-תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה-תְּנַסּוּן אֶת-יְקוָה: אברבנאל: "אם לא היה מים לשתות היה ראוי שיריבו וינסו, ואל מי מהקדושים יפנו כי אם למשה מנהיגם ... ולמה קרא זה ניסיון, והיא הייתה שאלה ובקשה ראויה? ... עדיין היו להם מים בכליהם, אבל מאשר חנו במקום שאין מים וחששו למה שיהיה אחר כך שיכלו המים מן החמת, ורצו לנסות אם יוכל משה לתת מים אליהם בעת הצורך כשיבואו אליו". משה עמד כאן למבחן והעביר את האחריות לה', כדי לפארו.

שבת שלום, שבת של שירה, גשמי ברכה, דעת ה', תפילה מעומק הלב, הכרת חסד ה', אורן.

***