אחת הברכות הידועות ביותר ביהדות, גם עבור אנשים שאינם דתיים, היא כמובן הברכה על היין הידועה מן הקידוש של יום שישי – "בורא פרי הגפן", הנאמרת לפני שתיית יין. אולם לא רבים יודעים כי היה ויכוח גדול בין הפוסקים מקרב חז"ל מדוע יש לייחד את ברכת היין, ולא לברך על פרי העץ כמו יתר פירות האילן. התשובה המלאה – במאמר:

קידוש יום שישי הינו טקס שגם יהודים רבים שאינם אנשים דתיים מכירים, ואף הפכו לשגרה בביתם. כאשר 80% מהאוכלוסייה היהודית בישראל מגדירים עצמם "מסורתיים" במידה כזו או אחרת, לפי הסקרים הנערכים מדי פעם בפעם בקרב אוכלוסיית ישראל – אין להתפלא כי הקידוש, שהינו קצר יחסית, הינו אחד הטקסים היהודיים הפופולאריים ביותר.

בתוך הקידוש הידוע, ישנה ברכה אחת שזכתה לתהילה מיוחדת: זוהי ברכת היין, הידועה בסיומת שלה "בורא פרי הגפן". אולם לא רבים יודעים כי לקח זמן עד שהפכה אותה ברכה על היין הזו להלכה, ובין הפוסקים של חז"ל היה ויכוח לא קטן לגבי הברכה – שכן, מה ההבדל בין פרי הגפן לפרי העץ, עליו מברכים באופן כללי "בורא פרי העץ" לפני אכילה של פירות עץ?

מסתבר שברכת היין הינה ברכה מיוחדת, השונה משאר הפירות, בשל תכונותיו של היין. אז על מה מברכים "בורא פרי הגפן"? על כך בדיוק התווכחו החכמים לפני שפסקו והפכו את הברכה להלכה רשמית ביהדות.

ברכה על היין: האם השינוי בפרי הגפן בהפיכתו ליין הביא עליו ברכה?

אחד השיקולים שנשקלו בעת הכנסת "בורא פרי הגפן" למשנה במסכת ברכות היתה השינוי שעוברים הענבים בדרכם להיות יין. זהו שינוי כימי, המשנה גם את תכונות הפרי ואת תכונות המיץ שלו בעת שתייתו.

שקלו החכמים את הדבר, ופסלו את הטענה, שכן גם שמן עובר שינוי מראשיתו בתוך זיתים, ועד הפיכתו לשמן זית. על שמן אין כל ברכה מיוחדת מלבד "בורא פרי העץ", או "שהכל נהיה בדברו", לפי השימוש בשמן.

ברכה על היין: האם תכונת היין להזין את הגוף העניקה לו את ייחודה כברכה?

סברה אחרת היתה כי ליין ישנה תכונה מיוחדת, לפיה על אף שהוא נוזל, יש לו תכונה להזין את הגוף. כלומר, היין בחלקו גם מזון. טענה זו כבר מתקרבת לטענה שהכריעה את הכף בעד הפיכת ברכת היין לחלק ממסכת ברכות הרשמית, אולם לכשלעצמה היא אינה מספיקה עבור החכמים, שכן כל מיצי הפירות למיניהם זנים את הגוף.

מה, אם כן, הכריע את הכף לטובת שילוב של ברכה על היין במסכת ברכות?

דווקא תכונה ייחודית, ולא כל כך מוכרת – או, לפחות כזו שלא כל כך שמים לב אליה – משכה את תשומת לב החכמים שפסקו בעניין: היכולת של יין, בכמויות קטנות, לתת תחושת שובע למי ששותה אותו. לכמות יש חשיבות בהקשר זה – שתייה מועטה של יין נותנת תחושת שובע, ואף משמחת את השותה; שתייה מרובה של יין עושה אפקט הפוך, ונותנת תחושת רעב.

הפוסקים הסתמכו, בין היתר, על פסוק ט"ו, בפרק ק"ד בספר תהילים, לפיו "יין ישמח לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד". עד כדי כך התייחסו לתכונה זו של היכולת של יין להשביע ולשמח, עד כי חלק מן הפוסקים התייחסו אל היין כאל מרכיב עיקרי היכול להיחשב לסעודה של ממש, אם כי דעה זו נותרה שנויה במחלוקת ביניהם.

לאחר השיקולים הללו, אכן הוכנסה ברכת היין אל מסכת ברכות: "כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת? עַל פֵּרוֹת הָאִילָן - אֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן - אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן".

ברכת על היין בשישי

ההתפתחות של ברכת היין כברכה ייחודית הובילה את ההלכה היהודית לשים אותה באחד הטקסים הקבועים הקדושים ביותר ביהדות – קידוש השבת בערב שישי. השבת, שהיא יום מרכזי וחשוב בכל שבוע בחיי היהודי המאמין, לא יכולה להתקיים ללא ברכה על היין בשישי, שהיא חלק מרכזי מאוד מקידוש השבת.

תכונה נוספת של ברכה זו היא שנהוג שאדם אחד מברך אותה עבור כל השותים מן היין באותו השולחן. זהו עוד סימן לכך ש"בורא פרי הגפן" הינה ברכה מיוחדת וחזקה ביהדות, כאשר אחד פוטר את חבריו מלחזור על הברכה בעת שתיית היין בחברתו.