"דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" (שמות יא,ב). 'שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: הרי הוא אומר (שמות יב, לו) "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום", תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס, אם ינצחוני אמרו להם: הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהן. אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר (שמות יב, מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה", תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אמר להן אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה. אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן; בדקו ולא מצאו תשובה, מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו. ואותה שנה שביעית היתה' (סנהדרין צא,א). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א (ב'הגלות והגאולה' "בא", "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול...”) מביא כמה הסברים מדוע זה היה דבר נכון וראוי מוסרית לקחת את ממון מצרים. בנוסף לגמ' הזו מביא גם את: הראב"ע שמסביר שהכל של ה', ולכן ה' קבע שמה שנתן למצרים ינתן עכשיו לבנ"י, וממילא אין בזה שום בעיה. החזקוני והמלבי"ם שמסבירים שזה נלקח תמורת הנכסים שהשאירו במצרים. תורה שלמה שמובא הסבר שזה היה החזר על מה שהיהודיות נתנו לשכנותיהן המצריות שוחד כדי שלא יגלו על ילדיהם שנולדו, כדי שלא ישליכו את הילדים ליאור. יש פרשנים שפרשו שהשאלה כאן הכוונה לנתינה גמורה (רס"ג, רשב"ם ועוד). בנוסף היו שהסבירו שזה כעין מתנות שחרור עבד עברי (חזקוני, רבנו בחיי ואור החיים). כמו כן מביא שם את הסברו של 'הכתב והקבלה' שההבטחה לאברהם "ויצאו ברכוש גדול" הכוונה לרכוש רוחני, רק כדי שלא יטעה מישהו ויטען שהכוונה לרכוש גשמי ולא יצאו כך, לכן ציווה ה' גם לקחת רכוש גשמי – את ממון מצרים. נראה לומר שכיון שההבטחה ליציאה ברכוש קשורה לרוחני וגשמי, אז יש בזה משום גילוי שגם הממון הגשמי קשור לרוחני, כמו שמסביר היהודי הקדוש שהצטוו לצאת עם ממון מצרים כדי להוציא את הקדושה הגנוזה בו. נראה שהממון הזה שימש לצורך דברים שבקדושה, שיקיימו את המצוות ע"י הממון הזה, מקיום מצוות שחלות על האדם ומתגלה בנכסיו (כלא לעשות כלאים בבגד) ועד תרומתם להקמת המשכן; ובכלל ממון האדם קשור לקיום מצוות בעולם, שקונה בהם דברים לצורך קיום התורה (כלענג את השבת וכדו') ומקיים בהם מצוות שמתגלות בממונו (צדקה, צער בע"ח וכו') וכיוצ"ב, ולכן במהות הממון בעולם קשור לקיום תורה, לכן לקיחת הממון קשורה לקשר לתורה וקדושה. נראה שלכן ישנם כמה סיבות ללקיחת הממון (כמו שמהביא מרן הגרח"ד שליט"א), שזה מתגלה כנגד התורה. כנגד התושב"ע: כנגד סדר זרעים זהו הסיבה שהשאירו שדות ונכסים במצרים, כעין סדר זרעים בו יש מצוות המתגלות בקרקע. כנגד סדר מועד זהו כמו שחרור עבד עברי שהגיע הזמן שלו לצאת ואז מעניקים לו, כסדר מועד שקשור לזמנים. כנגד סדר נשים זהו ששילמו כדי שלא יהרגו את הילדים שנולדו להם, כסדר נשים שבו דינים הקשורים לנשים (ככלל שזה גילוי של נשים שהולדו; ובפרט שהלידה זה ע”י חיבור איש ואשתו, שדבר זה קשור לדינים שבין בני זוג, כקידושין כתובות גיטין וכו'). כנגד סדר נזיקין זהו שהמצרים שיעבדו אותנו בעבדות ולכן מגיע לנו תשלום על כך (כדברי הגמ'), כעין סדר נזיקין שבו דיני היזק (ששיעבדו אותנו) וממונות (שישלמו לנו את מה שמגיע לנו). כנגד סדר קדשים זהו שנתנו במתנה – בנתינה גמורה בשל שראו את מעלת בנ”י, שהיתה כאן התגלות של קדושת בנ"י, ולכן זה כנגד סדר קדשים (גם בקדשים נותנים למקדש, כנתינת המצרים לנו). כנגד סדר טהרות זהו כטעם שה' הוא הקובע של מי הממון, שכשמעמיקים ורואים בצורה טהורה ולא מסתנוורים מהגשמי, אז רואים שהכל מה', ולכן זה גילוי של סדר טהרות (ואף בהעברת הממון ממצרים הטמאים לישראל הטהורים היה בכך טיהור הממון). בנוסף גם נראה שזה כנגד תורה בכתב: הטעם שהממון הוא של ה' ולכן הוא הקובע, זהו כנגד ספר בראשית, שה' פתח בבראשית כדי לומר שהכל של ה' ולכן הוא שנתן לעממין ועכשיו מעבירה מהם ונותנה לנו (רש"י בראשית א,א [ב"ר א,ב]). הטעם שהמצרים שעבדו אותנו ולכן מגיע לנו תשלום, זה כנגד ספר שמות בו מסופר על גלות מצרים. הסיבה שהמצרים נתנו לנו ברצון גמור, זה כנגד ספר ויקרא בו יש דיני הקרבנות, שאנו נותנים את הקדשים ברצון גמור (ואף נאמר "וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצנכם תזבחו" [ויקרא כב,כט]). הטעם שנתנו שוחד כדי שלא יגלו על הלידות זה כנגד ספר במדבר, שבו מסופר על מעשיהם של בנ"י, ולכן דומה בעקרון, שזה וזה מעשים של בנ"י. הטעם שהשאירו בתים ושדות במצרים, זה כנגד ספר דברים שנאמר לקראת הכניסה לארץ ישראל שבה יקימו בתים ושדות (ואף עזבו את נכסיהם במצרים כדי ללכת לא"י). (וכמו שהעבד יוצא ומקבל הענקת רכוש גשמי, כך גם יצאו ממצרים ברכוש רוחני – קשר לתורה). אולי לכן על השאלת ישראל ממצרים נאמר "ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת" (שמות יב,לה), שלקחו "כלי כסף וכלי זהב ושמלת" זהו חמש מילים כנגד חמשה חומשי תורה, וזה נעשה ע"י שהם "וישאלו", שזה ששה אותיות כנגד התושב"ע – ששה סדרי משנה.