"והיה כי יבאך ה' אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך. והעברת כל פטר רחם לה' וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה'. וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה. והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים" (שמות יג,יא-טז). 'ביאה דכתב רחמנא גבי תפילין ופטר חמור למה לי? ההוא מיבעי ליה לכדתנא דבי ר' ישמעאל: עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ' (קידושין לז,ב). יש קשר בין תפילין לכניסה לארץ, בפשטות זה משום שתפילין מגלים עלינו את שם ה', ולכן זה קשור לא"י בה מגלים את שם ה' בעולם, ולכן בתפילין מתקשרים למעלת א”י, שהם קשורים בשורשם, ולכן גורמים לכניסה לארץ. אולם נראה יותר מזה, שבתפילין יש הטלת אימה על שונאינו: '(דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", תניא ר"א הגדול אומר: אלו תפילין שבראש' (מנחות לה,ב). דבר זה שייך דווקא בא“י שבה אנו בני חורין, שלא שייך לומר שהשונאים מפחדים כאשר בפועל הם שולטים עלינו ופוגעים בנו ככל העולה על רוחם כמו שקורה בגלות. לכן מודגש שהתפילין זכר ליציאת מצרים ("והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים"), שיצאנו מהגלות, שזהו שורשו של התפילין, שאיננו רפוסים ונפחדים תחת יד האויב שעושה ככל העולה על רוחו כמו שהיה בגלות מצרים ובשאר הגלויות בעקבות זלזול (אי פחד) גמור של אויבנו. לכן התפילין מביאים לכניסה לא"י, כיון שזהו מעלת התפילין בשלמותם, ולכן בהנחת תפילין אנו מתחברים ומגלים את שורשו הקשור בא"י, ומביאים זאת לידי ביטוי, וכך מעלתם מביאה להמשיך ולהתקדם בזה, שזה חל דווקא בא"י. אולי לכן בגמ' נאמר 'תפילין ופטר חמור', שלכאורה מדוע לא נאמר פטר רחם, הרי בפס' נאמר גם על אדם ובהמה טהורים ולא רק על פטר חמור? אולי אמרו בכוונה פטר חמור כדי להדגיש את החמור שזהו כנגד המצרים: '"פטר חמור" – ולא פטר שאר בהמה טמאה, גזרת הכתוב הוא, לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים. ועוד שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים טעונים מכספם ומזהבם של מצרים' (רש"י פס' יג). כך שהפטר חמור מדגיש במיוחד את המצרים, ואף מרמז על הממון שלקחנו, שזה מראה על כבוד וגדולה לנו (אולי לכן נפדה בשה שמרמז על בנ"י שנמשלו לשה [ירמיהו נ,יז], להדגיש שהחמורים הביאו לנו כבוד מהמצרים שגם נמשלו לחמור), שזהו דגש על ההיפך מגלות (ובפרט אם מרמז על החמורים שנשאו את הממון כשיצאנו; ועוד שהמצרים השאילו לנו, כך שזה גילוי שאיננו תחת ידם לרעה), לכן אמרו דווקא פטר חמור. אולי גם את פטר החמור עורפים אם לא פודים, כך שזה כרמז שאם לא יוצאים מהגלות אלא נשארים תחת הגוים, כעין תחת המצרים החמורים (שזהו שלא פודים אלא נשאר הפטר רחם בחמור), אז זה מביא למוות (עריפה), שזה בא להדגיש שהפחד מישראל לא נעשה בגלות (שלכן שם פוגעים בנו עד מוות). גם נראה שהתפילין מגלים את יד ה' החזקה ("והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים"), שדבר זה נעשה בא"י, שלא כמו בחו"ל שאנו בגלות ולכן אין זה יד ה' החזקה, אלא להיפך זה מגלה חילול השם, שכביכול יד ה' איננה חזקה: “ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו" (יחזקאל לו,כ). '"ויבוא" – ... ומדרש אגדה: הקב"ה בא עמהם בגולה והטה אוזן מה היו אומרים השבאין: הרי אלו עם ה' ולא היה לו יכולת להצילן. במדרש איכה רבתי. "ויחללו את שם קדשי" - השפילו את כבודי, ומהו החילול? באמור אויביהם עליהם: עם ה' אלה ומארצו יצאו, ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו' (רש"י). לכן דווקא בא"י יש גילוי של התפילין בשלמות, לעומת הגלות שבה יש פגיעה בגילוי יד ה' החזקה. לכן התפילין קשורים בשורשם לא"י, ולכן מביאים לכניסה לארץ. נראה שבזה יש דוגמה לדברי חז"ל שעיקר המצוות זה בא"י, גם המצוות שהם חובת הגוף (שחייבים לקיימם בכל מקום): 'ד"א, "ואבדתם מהרה" - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" – אלו המצות שישראל מצויינים בהם' (ספרי "עקב”, מג [אמנם ראה ב'תורת המועדים' – 'הליכות החורבן', שמרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא שמהנאמר ביר' ובמדרש לא משמע כך]), שכך רואים בתפילין שגילויים האמיתי כראוי זה דווקא בא”י. אולי זה גם מודגש בכך שלמדו זאת על הפס': "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ה' נתן לכם" (דברים יא,יז), ומיד פס' אח"כ נאמר על תפילין: "ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם" (פס' יח), לרמז שגילוי של זה (שעיקר המצוות בא"י) מודגש במצוות תפילין. נראה שבתפילין יש איסור להסיח את הדעת מהם: 'אמר רבה בר רב הונא: חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, קל וחומר מציץ, ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה "והיה על מצחו תמיד" שלא תסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה' (מנחות לו,ב); שכך גם מגלה על מצוות ישוב א"י שקשורה בשורשה לתפילין, שעלינו לא להסיח דעתנו ממנה, אלא תמיד לתת דעתנו עליה.