"ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים" (שמות טו,כב). 'ושיהו קוראין בשני ובחמישי עזרא תיקן? והא מעיקרא הוה מיתקנא, דתניא (שמות טו, כב) "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים", דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים", כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו, עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה? מעיקרא תקנו חד גברא תלתא פסוקי, אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי, כנגד כהנים לוים וישראלים, אתא הוא תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי, כנגד עשרה בטלנין' (ב"ק פב,א). 'כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה. וא"ת מ"ש שתיקנו שני וחמישי? וי"ל: משום דאמר במדרש: משה רבינו ע"ה עלה בחמישי לקבל לוחות האחרונות וירד בשני ונתרצה לו המקום, ולפי שהיה עת רצון באותה עלייה וירידה קבעו בשני וחמישי' וכו' (תוס' ד"ה 'כדי'). 'משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה, ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות, וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים' (רמב"ם הל' תפילה יב,א). 'והנה רגילין אנו לפרש הכונה עמדו נביאים שביניהם דקאי על משה רבינו ובזמן שהיו ישראל במדבר, והיינו באותו הזמן שנאמר פסוק זה, וכ״מ מרמב״ם פי״ב ה״א מתפלה, שכתב מפורש דמשה תקן לישראל קריאה זו. אבל לדעתי הדבר קשה מכמה טעמים, כי לבד מה שמצינו בגמרא מפורש תקנות משה בענינים שונים, ובענין הקריאה בתורה ותקנה זו לא נזכרה, כמו בברכות מ״ה ב׳ משה תקן להם לישראל ברכת הזן, ובמגילה ל״ב א׳ משה תקן להם לישראל שיהיו קורין הלכות חג בחג וכו׳, ותו מה זה הלשון עמדו נביאים שביניהם, מי הם הנביאים, ולמה הליטה הגמרא ענין זה ברמז ולא אמרה מפורש משה תקן, וכמו בהעתקות דברכות ומגילה שהבאנו. וכן קשה לפי מש״כ התוס׳ כאן בטעם התיקון לקרות דוקא בב׳ וה׳ משום דאיתא במדרש שמשה עלה לקבל לוחות האחרונים ביום החמישי וירד ביום השני ונתרצה לו הקב״ה, ולכן הוו ימי רצון ולכן תקנו לקרות בימים אלה, והנה פסוק זה נאמר קודם קבלת לוחות אחרונים וקודם לוחות ראשונים ואף קודם מתן תורה, ואיך יתכן שיכונו אז לכונה זו, ועוד יש מה להעיר בזה וסמכנו על המעיין. אך אמנם לדעתי אפשר לומר דהכונה דקאי על איזה זמן מאוחר הרבה, ואולי בזמן שגלו ישראל מארץ והנביאים שבהם השתדלו להחזיק מעמד התורה בישראל, וכמה תקנות תקנו אז לתכלית זה כנודע, והיתה זו אחת מהן, וסמכוה על פסוק זה ע״פ הדרשה המבוארת, וכמו שהשתדלו לעשות בכל מנהג ותקנה רמז וסימן בתורה כנודע, ואע״פ שאין לנו כעת מקורים נאמנים לתקנה זו בימי הנביאים, אבל הן זה יאמצנו להחלטה זו, כי מצינו הרבה תקנות ומנהגים שיסודם מנביאים וכמו בערבה שאמרו (סוכה מ״ו א׳) מנהג נביאים הוא ובכ״מ' וכו' (תורה תמימה). הסבר הת"ת נראה לי דחוק מאוד, שלא כך משמע בפשט הברייתא; ועוד אם מדובר על תקנת נביאים מאוחרת (ועוד יותר אם מדובר בזמן הגלות) הרי יכלה הגמ' לתרץ שהנביאים הכוונה לעזרא, כיון שהגמ' לא העמידה כך משמע שמבינה כפשט הברייתא שמדובר בזמן המדבר ממש. לכן נראה לומר בפשטות שמשה הוא שקבע תקנה זו, אולם זה החל בכך שהנביאים בזמן ההוא באו לתקן זאת, ומשה הצטרף אליהם, שלא עשו דבר ללא הסכמת משה, לכן אומר הרמב"ם שזה תקנת משה כיון שהוא היה חלק מהנביאים ועוד שהוא העיקר של התקנה; אולם בברייתא אמרו נביאים שביניהם כדי להדגיש שזה החל מתקנה שהנביאים החלו לתקן (אולי גם אפשר שמשה תיקן ומה שנאמר בלשון נביאים, זה כדי לרמז על נביא אחר שתיקן חלק נוסף בתקנה זו, שזהו עזרא שתיקן עשרה פס'). ומה שמופיע במדרש על העליה של משה להר סיני, אפשר שהתקנה הייתה בשני וחמישי, אולם לא קבעו זאת כחובה בימים אלו, אלא העיקר שלא יהיו שלשה ימים ללא הפסקה, ולכן אם רצו יכלו לפעמים לשנות ולקרוא בימים אחרים, וכיון שהתגלה במתן תורה שיש מעלה לימים שני וחמישי עמדו וקבעו זאת כחובה דווקא בימים אלו. אפשר גם שמשה תיקן בימים אלו אבל לא כחובה דווקא בימים אלו (אלא העיקר שלושה ימים, אולי אפילו תיקן בלא קביעה של איזה ימים), והנביאים תיקנו זאת כחובה בימים אלו, לאחר מתן תורה. בפשטות משמע בברייתא שדרשו את הפס' כרמז שלא מצאו חיבור לתורה שנמשלה למים, והרגישו חסרון בזה ('נלאו'), שרצו קשר לתורה, ולכן הנביאים תיקנו את התקנה. אולם נראה שבתרגום יב"ע ברור יותר, שזה קשור גם לפשט הפס' שלא מצאו מים: ' ... וטיילו תלתא יומין במדברא בטילין מן פיקודייא ולא אשכחו מיא', שמשמע שכיון שהלכו בלא תורה לכן לא מצאו מים. שזהו העומק, שכיון שלא היו בחיבור למים של תורה, לכן גם לא מצאו מים גשמיים כנגד זה (שהרי היה צריך כעין נס כדי למצוא מים, כיון שלא היו מוצאים סתם כך בצורה טבעית), ולכן נלאו בדרך למצוא מים. כך גם משמע קצת בתנחומא: '"וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים". אחרים אומרים: מים שנטלו מבין הגזרים, שלמו מהן באותה שעה. ומה תלמוד לומר "ולא מצאו מים"? אפילו בכליהם, כעניין שנאמר: "ואדיריהם שלחו צעיריהם למים, באו על גבים ולא מצאו מים, שבו כליהם ריקם, בושו והיכלמו וחפו ראשם" (ירמיה יד ג). דורשי רשומות אמרו: לפי שפירשו מדברי תורה שנמשלו למים, דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישע' נה א), שלושת ימים, לפיכך התקינו נביאים וזקנים שיהיו קורין בספר תורה בכל שבוע שלושה ימים' וכו' (תנחומא "בשלח" סימן יט). שבפשטות מ'דורשי רשומות' זה עניין חדש, אבל גם אפשר שזה כהמשך למקודם, שדורשי רשומות מסבירים שהסיבה שלא מצאו מים בכליהם זה משום שלא עסקו בתורה (ש'לפי שפרשו' חל כהסבר לנאמר קודם שלא מצאו מים). במכילתא נאמר: 'דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: "וְלֹא מָצְאוּ מַיִם", דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַמַּיִם. וּמְנַיִן שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַמַּיִם? שֶׁנֶּאֱמַר: (יְשַׁעְיָה נה,א) "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם", לְפִי שֶׁפָּרְשׁוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לְכָךְ מָרְדוּ. וּלְכָךְ הִתְקִינוּ לָהֶם הַנְּבִיאִים וְהַזְּקֵנִים, שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בַּשַּׁבָּת, בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי' וכו' (מכילתא, שמות טו,כב). לפי זה מובן שלמדו שהסיבה שבנ"י מרדו זה בגלל שהתרחקו מלימוד תורה, ממילא זה לימוד קרוב לפשט, שלמדו שמרדו כי לא מצאו מים, אבל גילו ברמז בפס' מה הטעם לזה, שזה בגלל ריחוק מהתורה שלושה ימים, ולכן התקינו הנביאים לקרוא בתורה כך שלא יהיו שלושה ימים ללא תורה. שזהו מעלת התורה שמגינה מהיצר, וכן להיפך מי שמתרחק ממנה נופל בידי יצה"ר: 'ת"ר: (דברים יא, יח) "ושמתם" סם תם, נמשלה תורה כסם חיים; משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי. כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז) "הלא אם תטיב שאת", ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנא' "לפתח חטאת רובץ"; ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר "ואליך תשוקתו", ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר "ואתה תמשל בו"' (קידושין ל,ב). נראה שאף בגמ' יש רמז למכילתא, שמובא: 'תנא דבי ר' ישמעאל: בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר (ירמיהו כג, כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע". אם אבן הוא נימוח, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים", ואומר (איוב יד, יט) "אבנים שחקו מים"' (קידושין שם), שמשתמשים בלימוד שהתורה נמשלה למים ללימוד להתגברות על יצה"ר (וזה מתאים שמי שאומר זאת הוא מבית מדרשו של ר"י שהוא [ר"י] בעל המכילתא).