לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת שמות

שמות א,כא: וַיְהִי, כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים: אברבנאל: "מה הבתים האלה שעשה להן? ...ריבוי הבנים והבנות הוא באמת עצם הבתים" שמחת פרטית של ריבוי צאצאים היא גם שמחת האומה, ושל בוני האומה, בוני הבתים.

ב,י: וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן: איך חשבה בת פרעה לגדל את משה ... בית המלכות, ואיך לא נתנו עליו לב יועצי מצרים וחכמיה? ... היה הדבר סוד בינה ובין אמתה, ולא נודע למלך מה היה משפט הנער ומעשהו". ביאור מעניין, שפרעה כלל לא ידע מיהו משה, ולא שאל את בתו מאין לה הילד הזה.

ב,כה: וַיַּרְא אֱלֹהִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹהִים: אברבנאל: "מה צורך לכתוב כאן (וידע) אחרי שאמר 'וישמע אלוהים את נאקתם'? ... מצד אחד שמע נאקתם וזכר את בריתו, ומצד אחר ראה את בני ישראל שהיו עושים כמעשה ארץ מצרים בעבודה זרה שלהם, ועם כל זה הכריע כף הזכות, וידע ה' אותם ורחם עליהם לגאלם, כי לשון 'ידיעה' תיפול על הרחמים, להיות החסד והרחמים נמשכין לידיעה, וכמוהו 'ויודע חוסי בו' (נחום א,ז), 'יודע צדיק נפש בהמתו' (משלי יב,ז)". ידעה = חסד ורחמים.

ג,יח: וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, וְעַתָּה נֵלְכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ: אברבנאל: "איך ציווה ה' למשה שיאמר בשמו דבר כזב ושקר, ויותר טוב היה שיאמר בביאור 'שלח את העם מתחת סבלות מצרים'? ... שתהיה שאלתו ובקשתו דבר מועט, דרך שלושת ימים, להבחין בו ערפו ומצחו הקשה". דברי כזב לצורך אבחון האמת.

ד,טז: וְהָיָה הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים: אברבנאל: "איך יפול בזה שיהיה משה רבנו עליו השלום לו לאלוהים, האם יהיה זה לעבדו? ... אתה במדרגת האלוהים בערך אהרן, והוא במדרגת הנביא אצלך, שהולך ומדבר מה שציוהו ה' ... המטה יהיה בידך ואתה תעשה את האותות, וגם בזה תהיה לאלוהים המחדש אותות ומופתים, ולא אהרן". מדרגת אלוהות היא לחדש אות ומופת. מעניין.

שבת שלום, שבת של בניית האומה, המתקת סוד עם ה', ידיעה ורחמים, אמת חכמה, חידושי תורה למופת, אורן.