כְּבוֹד הַלָּשׁוֹן  –  פרשת שמות

שמות ב,יז: וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם: כתוב 'צאנם' ולא צאנן', מכאן נבין שמשה השקה לא רק את צאן בנות כהן מדין אלא גם את צאנם של הרועים שגרשו אותן, ובכך יכול היה להושיע את בנות כהן מדין, ללא התנגדות הרועים, וכן להרשים בכך את רעואל אביהן (יח).

ג,יב: וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת: הדגש בלמ"ד בצירוף 'זה-לך' מורה על דרישה נחרצת של ה' ממשה לבצע את השליחות שהטיל עליו, ודווקא עליו, 'לךָ', ולא למישהו אחר. דרישה נחרצת זאת באה לאחר שמשה שאל 'מי אנוכי'. המילה 'אנוכי' מבטאת 'אני, ורק אני'. משה שואל למעשה, האם רק אני אוכל לבצע את המשימה, ולא מישהו אחר? ועל כך עונה ה' בנחרצות 'לְּךָ', ורק לך. וכן חוזר רעיון זה בציווי ה' את משה, בהזכירו את אהרן: וְהָיָה הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים (ד,טז), כלומר אהרן יהיה לפה רק לך ולא לאחרים, ואתה תהיה לו לאלוהים, ולא לאחרים.

ג,יג: וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ: הדגש בשי"ן בצירוף 'מה שמו' מורה על לחצו של משה, שלא רק שהוא אינו מחובר לעם ולסבלו כבר עשרות שנים, הוא אפילו אינו יודע איך לבטא את שם ה', ואינו מכירו. גם ה' עונה לו באותה התרגשות: זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם (טו), עם דגש בשי"ן.

ג,יח: וְעַתָּה נֵלְכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר: הדגש בנו"ן בצירוף 'נלכה נא' מורה על בקשה שהיא דרישה מוחלטת, ולא בקשה רגילה תוך תקווה לקבלת תשובה חיובית. פרעה היה צריך לקבל זאת כדרישה אלוהית, ולא כבקשה של זקני העם. ואכן כך הציגו משה ואהרן את הדרישה לפרעה: נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר (ה,ג).

ד,כט: וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן; וַיַּאַסְפוּ, אֶת-כָּל-זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: צורת היחיד 'וילך' כאשר מדובר על הליכת משה ואהרן, מורה על כך שמשה הלך, ואהרן עדיין היסס אם ללכת. לאחר מכן הצטרף אל משה ועמד במשימתו: וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן--אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה (ל).

ה,ג: וַיֹּאמְרוּ, אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ: ה' הדריך את משה לומר 'נקרה' כלומר התגלה, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ (ג,יח), ואילו משה ואהרן מביעים זאת בצורת 'נקרא'. נראה לי שמשה ואהרן רצו להאדיר את שם ה' על פרעה, ובכך להפחידו ולגרום לו להיעתר לבקשתם שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר (א).

ה,כב: לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי: הדגש בזי"ן בצירוף 'למה זה' מורה על לחצו הגדול של משה בפנייתו אל ה', שמלכתחילה ביקש מה' להטיל את השליחות על אחר.