"ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" (בראשית כא,לג). ' ... כשאמר למלכי צדק כיצד יצאתם מן התיבה? אמר לו: בצדקה שהיינו עושים. אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות, וכי עניים היו שם? והלא לא היה אלא נח ובניו, ועל מי הייתם עושים צדקה? אמר לו: על החיה והבהמה והעוף. לא היינו ישנים כל הלילה אלא היינו נותנין לפני זה ולפני זה. פעם אחת איחרנו את עצמנו ויצא אבי משובר. אותה שעה אמר אברהם: מה אלו אלולא שעשו צדקה עם בהמה חיה ועוף לא היו יוצאין משם, ובשביל שאיחר עצמו כמעט קיבל שכרו ונשבר, אני אם אעשה עם בני אדם שהם בדמות וצלם של המלאכים על אחת כמה וכמה שאנצל מן הפגעים. מיד (בראשית כא לג) "ויטע אש"ל” - אכילה שתיה לויה' (מדרש תהלים לז,א). אברהם למד מהנעשה במבול להתחזק במידת החסד (אמנם כאן משמע שבעקבות דבריו עם שם החל לעשות חסד, אולם ודאי שאי אפשר לומר כך כיון שהפס' שמביאים שנטע אשל בב"ש היה אחרי סיפור עם המלאכים, הרי שכבר היה מכניס אורחים קודם לכן. אלא צ"ל שהכוונה שהתחזק בזה ביתר שאת בעקבות דבריו עם שם בן נח). ע"פ זה נראה שיש רמזים במעשים של אברהם שמרמזים על כך. אברהם נוטע אשל בב"ש, מדוע דווקא שם? בפשטות ודאי שהסיבה היא משום ששם זהו מקום מרכזי שהיו רבים עוברים דרכו (תושבי האזור או כאלו הולכים מאזור בבל למצרים שהיו עוברים דרך א"י), ולכן שם זהו המקום הטוב ביותר כדי לקרוא בשם ה', שכך עשה בהכנסת האורחים: '"ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם", אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא; מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו, עמדו לברכו. אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם!' (סוטה י,א-ב). אולם נראה שיש בכך גם רמז, כמו שהאש"ל נלמד כרמז למעשיו ('אכילה שתיה לויה'), כך גם נראה שלמדו שבאר שבע מרמזת על מעשיו. שהנה לתיבה עלו כל החיות בעולם, אלא שאותם הכשרים עלו שבעה (לעומת הטמאים שעלו שנים). לכן אברהם הקריא בפי כל את שם ה' בבאר שבע, כרמז בשם לשבעה, שבכך עשה את האנשים להיות כעין טהורים, ולכן שבעה כחיות הטהורות. וזה נקרא ע"ש באר, כרמז לתורה שהיא משולה למים ('דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים"' [ב"ק פב,א]), שכך אברהם הקריא בפיהם את שם ה', כעין תורה שהיא גילוי ה' בעולם (ולכן כולה שמות ה'). מעבר לכך מרמז על מים, כעין רמז למבול שעלו המים, וכאן אברהם בא לתקן את העולם כעין התיקון שהיה במבול שנתקן העולם מהחטאים שהיו קודם. כמו כן נקרא באר שבע ע"ש השבועה (“על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם. ויכרתו ברית בבאר שבע" [בראשית כא,לא-לב]), שזה כמו שה' נשבע שלא יביא עוד מבול לעולם, ושם את הקשת לאות ברית (שם ט,יג), כעין שכאן אבימלך עשה ברית עם אברהם (ואף אברהם שם שבע כבשות כאות להסכם בניהם, כמו שה' שם את הקשת לאות ברית שלא יביא עוד מבול לעולם). ביתו של אברהם אבינו היתה כעין תיבת נח, שהיה מתקן את העולם דרכו. גם אכילה שתיה ולויה שעשה בעקבות דיבורו עם שם, נראה שלמד כרמז מהמבול, מעבר לכך שבפשטות אלו הדברים החיוביים שעושים כדי שתהא הכנסת אורחים ראויה, נראה שזה גם מתקשר לתיבה. כל הזמן שהיו בתיבה הם טיפלו בבע"ח (שזה אוכל ושתיה), ובסיום הם יצאו יחד עם הבע"ח (כמו שה' אמר לו וכך נעשה) כלויה: “וידבר אלקים אל נח לאמר. צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך. כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא [היצא] אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ. ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו. כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה" (שם ח, טו-יט). נראה שבתיבה היה זה כעין ארון הברית: 'מִי זוֹ הַתֵּבָה? [זה] אֲרוֹן הַבְּרִית. וְנֹחַ וְהַתֵּבָה לְמַטָּה כָּךְ הֵם כְּמוֹ דֻגְמָא [זו] שֶׁלְּמַעְלָה. בְּנֹחַ כָּתוּב בְּרִית, שֶׁכָּתוּב "וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ”. וְעַד שֶׁהִתְקַיֵּם בּוֹ בְּרִית לֹא נִכְנַס לַתֵּבָה, שֶׁכָּתוּב "וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה”. וְאָז הָיְתָה הַתֵּבָה אֲרוֹן הַבְּרִית' וכו' (זוהר בראשית נט,ב [מתורגם]) [ע"פ זה הסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שכשקיבלו את שבע מצוות בן נח כשירדו מהתיבה היה זה כעין מעמד מתן תורה (ראה ב'תורת המקרא' “נח")]. בדומה לכך באש"ל של אברהם היה כעין גילוי כח של הארון, כמו שאומר היהודי הקדוש מפרשיסחא ש"אשל" זה ר"ת של 'שני לוחות אבנים', כך שגם בזה יש גילוי דומה של אש"ל אברהם והתיבה של נח. (אולי גם שם אמר שעשו צדקה לחיה בהמה ועוף, אז כנגד שלושתם עשה שלוש פעולות של חסד, שזהו אכילה שתיה ולויה).