דברים כז,ט: היום הזה נהייתה לעַם לה' אלוהיך: ש: וכי עד כה לא היו עַם, והרי הוזכרו עשרות פעמים כ"עַם" (למשל:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ; שמות א,ט)? ת: כאשר העם מקבל עליו את המצוות ("ושמעת .. ועשית"; פסוק י'), אז הוא ממלא את תוכניתו של ה', שעליה הודיע לנו עוד בטרם יצאו ממצרים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים (שמות ו,ז). ה' מדגיש שבכפוף לקיום המצוות,  העַם נעשה "לה' אלוהיך", כפי שנאמר בהמשך: יְקִימְךָ יְהוָה לוֹ לְעַם קָדוֹש ... כִּי תִשְׁמֹר, אֶת-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו (כח,ט).

כט,ד: לא בלו שלמותיכם מעליכם, ונעלך לא בלתה מעל רגלך: ש: מדוע דווקא 'נעלך ... רגלך' (ביחיד) ולא 'נעליכם ... רגליכם' (ברבים, כמו 'שלמותיכם מעליכם')? ת: שמלות נהגו להחליף בינם לבין חבריהם (כגון וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; שמות ג,כב), אך נעל היא אישית (נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; שמות יב,יא), לפי מידת הרגל וצורתה אצל כל אחד ואחד, לכן תיאור הנעל נכתב בלשון יחיד דווקא.