דבר תורה  לאור המקדש

פרשת כי תבא - פרשת המקדש

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

בספר קול התור מצינו (סוף פרק חמישי 'תיקון חטא המרגלים') שמשהו מרוח העמלקיות דבק בישראל, כמבואר שם, שהפסוק "אשר קרך בדרך" עניינו, קירור השלהבת והלהט של ישראל לקיום מצוות ה'. וכגון, קירור ההתלהבות מלעלות ארצה, דבר שדבק ב"תופשי התורה". זו לשונו: "מה גדול הוא הכאב של העובדה שרבים מאחינו בני ישראל... אשר התכוננו בהתלהבות לנסוע לארץ ישראל במצות רבנו הגר"א, ונתקררו דווקא על ידי כמה מתופשי התורה אשר לא ידעו ולא יבינו. וזה מה שכתב רבנו, כי בקיבוץ גלויות יגבר הסטרא אחרא ר"ל. וזאת מה שנאמר במדרש: 'כשישראל יוצאים מן הגלות עמלק מזדמן להם בדרך'. וזהו כח הטומאה אשר על זה נאמר 'אשר קרך בדרך'. מה חזק כוח של השטן שהכניס דעה כוזבת גם בתופשי התורה לעכב את הגאולה. הרי המרגלים היו גדולי ישראל והשטן השיאם ר"ל".

הדברים אמורים לא רק באשר לעלייה ארצה אלא גם ביחס למקדש והלהט לבניינו ועבודתו. כמבואר ב'ספר חרדים' (מצוות התלויות בארץ ישראל פרק ב; וכן בספר השל"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת המקום): "זהו טעם סמיכת פרשת עמלק - וביאת ארץ ישראל, בפרשת 'כי תבוא'". כוונתו לפסוקים בדברים כה יח: "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך... תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". ונסמכה לכך פרשה הנוגעת לארץ ולמקדש: "והיה כי תבוא אל הארץ... ולקחת מראשית כל פרי האדמה... והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם". סמיכות פרשיות זו באה ללמד, כי מחיית עמלק באה בגלל התנכלותו למקדש. "ואין השם שלם ואין הכסא שלם" עד שתיכרת העמלקיות וייבנה המקדש.

אכן, בעת הקמת בית שני, הייתה התנכלות לבניינו הן מבית והן מבחוץ. כך גם בימינו קיימת התנכלות של זרים לבניין הבית ואף התנגדות מבית, ומתברר, שלתופשי התורה יש חלק נכבד בהתנגדות לחידוש העבודה. זה מה שכתב בעל ספר חרדים בסיום דבריו: "וכי היכי דבביאה ראשונה בא עמלק, הכי נמי בקיבוץ גלויות. כשרוצים לבוא לארץ ישראל עמלק מזדמן להם בדרך וכאשר עינינו רואות היום תמיד".

זו הסיבה שתיקנו חז"ל לקרוא את פרשת זכור בין ארבע הפרשיות, לידע ולהודיע ולהיוודע, שעתידים לקום מתנגדים מבית ומבחוץ לחידוש העבודה, ולהזהיר את חכמי הדור להחזיק במעוז התורה והמקדש ולא להירתע.