עיונים לשוניים - הערות לפרשת כי תצא
נכתב על ידי איתיאל, 25/8/2021
א. וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.
ולקחת - פועל ללא מושא. היה מתבקש "וּלְקַחְתָהּ", עם ה' במפיק לציון כינוי מושא חבור. ולקחת את אשת יפת תואר. כמו בהמשך: "והבאתה אל תוך ביתך", "ובעלתה", "ושלחתה". עיין אור החיים הקדוש, שזה נועד לבטא שהלקיחה היא מצד ניצוצות הקדושה שבה ולא אותה עצמה מתאווה לגופה.
ב. "כי יקרא קַן צפור" - חילוף תמורת "יקרה" (לשון מקרה ולא לשון קריאה). נל"א תמורת נלי"ה (בלשון חכמים נפוץ מאוד. "מאימתי קורין את שמע... חייבים אתם לקרות". אך בתורה נדיר, ובד"כ נלי"ה סדיר).
תשומת לב: קַן ציפור - בפתח ולא בצירה. צורת סמיכות.
ד. וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ, עַל-אֲזֵנֶךָ; וְהָיָה, בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ, וְחָפַרְתָּה בָהּ - וחפרתה - ה' יתירה, תחת "וחפרת".
ה. א' מוספית תחילית, פעמיים בפרשה: אפרוחים (מלשון פריחה. כלומר: המתלמדים ומתחילים לפרוח ולעוף). אזנך - כלי זיינך.
ו. וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ; וְאֶל-כֶּלְיְךָ, לֹא תִתֵּן. כליך - יו"ד עיצורית נשמעת, ולא אם קריאה כרגיל. ההבדל הוא בין יחיד לרבים (לכן יש להחזיר את הקורא בטעות כזאת).
ז. לֹא-יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר-שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה.
הוטמאה - צורה מיוחדת, הרכבה של הופעל עם התפעל. קבוץ להופעל, דגש במ"ם שהיא עה"פ כמנהג התפעל. בת"ו של התפעל קרתה הידמות, והיא התמזגה לתוך הטי"ת - לכן זו דגושה.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
