וידעת היום – פרשת כי תצא

עוד מפרשת שופטים:

כ,א: כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ--לֹא תִירָא, מֵהֶם:  כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ: החייל יהיה במצב בו לא יירא מהאויב, אם ירגיש שה' אלוהיו עמו, וזה יקרה אם יקיים את מצוותיו. לכן שלושה אלה שטרם השלימו את המצווה יחזרו לביתם, בטרם אחר ישלים את מצוותם: זה שלא חנך את ביתו החדש, זה שלא לקח את ארוסתו וזה שטרם חילל את הכרם שנטע, כי אז לא תהיה בידם המצווה שתזכה אותם בליווי ה' בעת המלחמה. 'וידעת היום' איך ייפטר אדם מהיראה שלפני הקרב.

מפרשת כי תצא:

כא,י: כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ: האשה השבויה מכירה בגודלו של ה' בנס הניצחון של ישראל על עמה ('ונתנו ה' אלהיך', לא 'ונצחת') ומאד רוצה להצטרף אל עם ה', אלא שבנוסף לחשקו של הלוחם הישראלי הוא חייב להעמיד אותה במבחני כניסה לבית ישראל, ובודק במשך חודש ימים אם היא מיוזמתה מסירה את שמלת שבייה, מתייפה לקראתו (גילוח ראש, עשיית ציפורניים), נפרדת בבכי מהוריה ורק אז היא מוכנה להיכנס לבית ישראל כאשת הלוחם הישראלי. עדיין שמורה הזכות ללוחם לבדוק אם החשק הראשוני הוא דבר אמיתי ויציב או חולף, ולכן: וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ (יד). 'וידעת היום' מדוע הוא לא בועל אותה מיד עם שבייתה, אלא מחכה חודש.