בפרשת כי תצא יש את כמות המצוות הרבה ביותר מבין הפרשות. יש בה מגוון גדול ביותר של מצוות לתחומים רבים ושונים שנראה כאילו אין קשר בין אחד לשני, הסביר על זה מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א שאולי זה בא לרמז על הכלל שהביאו חז"ל: 'רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא) “ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר”' (משנה מכות ג,טז). שבא לומר שהתורה מדריכה אותנו בכל תחומי החיים איך לעשות את רצון ה' (ראה ב'בשערי הארץ' – 'מלחמת היצר...'). נראה שלכן יש בפרשה 74 מצוות (כמו שמונה אותן ספר החינוך) כנגד 'עד' (בגימטריה 74) שהתורה מורה לנו את הדרך בכל תחומי החיים, ובכך אנו מעידים על ה' בעולם: “ואתם עדי נאם ה'” (ישעיהו מג,יב). אנו מעידים על ה' בעולם, וכן מגלים לכל העולם את אלוקותו של ה' ('כיוצא בו אתה אומר (ישעיה מג) "ואתם עדי נאם ה' ואני א'ל”. כשאתם עדי – אני א'ל; וכשאין אתם עדי – אין אני א'ל' [ספרי דברים לג,ה (פיסקא שמו)]), כעדים שמעידים, עד שלבסוף "כי מלאה הארץ דעה את ה'” (ישעיהו יא,ט), שזהו 'עד' אותיות 'דע', שמעידים ומלמדים בכך את העולם לדעת את ה'. דבר זה נעשה ע"י תורה ומצוותיה, שבכך "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך" (משלי ג,ו), שזהו כנרמז בפרשתנו שבכל דרכך, בכל דבר בעולם תדע את ה' ע"י גילוי תו"מ, ולכן נרמז ב'דע' מצוות בפרשתנו. (נראה גם כרמז ש-74 מרמז על העולם שזהו 7 כימי בריאת העולם [ואף מתגלה בשבעים כרמז לבריאה של שבוע בעשרת המאמרות], ו-4 כנגד אותיות שם הויה, שאנו באים לקדש את העולם לה', לגלות את שם ה' בעולם, שיהיה בשלמות לעתיד לבא שלכן אז שם הויה יקרא ככתבו [' ... א"ר נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י'. פסחים נ,א]). תחילת הפרשה מתחילה ב"כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו" (דברים כא,י), וכידוע דרשו זאת לרמז על מלחמה ביצר הרע, שאם תצא למלחמה על אויבך – יצה"ר, אז ה' יתנו בידך. נראה גם שמרמז שבמלחמה אדם מוסר את נפשו, שכך צריך גם להרגיש שמוסר את כולו למלחמה נגד יצה"ר, ולכן יש ע"ד מצוות בפרשה כנגד "שמע ישראל" וגו' שבו יש אותיות ע' ו-ד' גדולים, ששמע ישראל מזוהה עם מסירות נפש, ולכן גם רומז שיש להתמסר לגמרי לתו"מ וכך ינצח את יצה"ר. האותיות ע"ד בשמע ישראל מופיעות במילים "שמע" ו"אחד", ותחילת מילים אלו הם אותיות ש' ו-א', אותיות "אש" שרומז לתורה: “הלוא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפצץ סלע" (ירמיהו כג,כט), ואש גם רומז לקב"ה: "כי ה' אלקיך אש אכלה הוא" (דברים ד,כד), שע"י התורה אנו מתחברים לקב"ה, ומתקנים בזה את כל העולם לגילוי שם ה' בעולם. כמו באש מתקנים ויוצרים בעולם, כך גם בתורה מתקנים ויוצרים מציאות חדשה של קדושה הראוי לשכינת ה'. ע"י האש יש אור, שזה רומז להאיר את העולם לה', ובכך לבטל את יצה"ר שהוא זר: 'א"ר אבין: מאי קראה? (תהלים פא, י) "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר"; איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע' (שבת קה,ב). ש'אור' גימטריה של 'זר', שהתורה מבטלת את כח יצה"ר: 'תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר (ירמיהו כג, כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע”, אם אבן הוא נימוח, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים", ואומר (איוב יד, יט) "אבנים שחקו מים"' (קידושין ל,ב). [הרי שלומד שהתורה היא אש המבטלת את יצה"ר]. (בפרשת יפת תואר מביא מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א [ב'תורת המקרא' פרשת "כי תצא"] את דברי האר"י שיפת תואר זה משום ניצוצות הקדושה שהגיעו לשם כשאדם חטא בעץ הדעת, או שזה נשמה של יהודי שהגיעה אליה. אולי אפשר שזה רומז שאנו מתקנים ע"י תו"מ את חטא עץ הדעת; וכן את חטא העגל, שבמתן תורה היה גם גילוי של קשר לגרים [שבת קמו,א], שזה כעין דומה לגוי שמקבל נשמה של יהודי). ע"י התורה מבטלים את כח יצה"ר שהוא 'זר', ובמקום זאת מגלים את גילוי ה' שמתגלה רצונו ע"י התורה, ובארון היו את הלוחות, ובארון היה "זר זהב סביב" (שמות כה,יא) שמאיר את 'אור' ה' בעולם. 74 זה גם 'למד', שמרמז על לימוד תורה, שנאמר מצוותו ב"ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם" וגו' (דברים יא,יט). דין יפת תואר נאמר במלחמת רשות, שכדי לפתוח בה יש צורך במלך וסנהדרין, שכך אדם צריך לדעת שהוא מייצג את ה' – המלך, שאנו ממלכתו של ה' (“ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". שמות יט,ו), ומגלים זאת ע"י התורה שהיא מתבררת ע"י הסנהדרין; בזה אנו עדים של ה' בעולם, של מלכות ה' בעולם ("ואתם עדי נאם ה'”).