"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם. ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו. ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך. וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה. ונצעק אל ה' אלקי אבתינו וישמע ה' את קלנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו. ויוצאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמרא גדל ובאתות ובמפתים. ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה' והנחתו לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך. ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך" (דברים כו,א-יא). 'אמר רבי אלעזר: רבי יוחנן חזאי בחלום מילתא מעלייתא, אמינא אמר קרא: (דברים כו, ב) "מראשית" ולא כל ראשית; (דברים כו, ב) "מארצך" ולא כל ארצך' (מנחות פד,ב). 'מראשית ולא כל ראשית – למעוטי שאר פירות שאינן משבעת המינין. מארצך ולא כל ארצך – למעוטי שלא מן המובחר דשבעה מינין גופייהו, כגון מתמרים שבהרים ושבגג ושבחורבה' (רש"י). את הביכורים מביאים דווקא משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י, וגם בהם הם מובאים מהמובחר. נראה שיש בזה משום רמז לקשר של בנ"י והתורה וא"י, שיחד מקימים את השכינה בעולם. לכן לאחר הכניסה לארץ, ודווקא לאחר שיושבים בה כראוי ('"והיה כי תבוא וגו' וירשתה וישבת בה" – מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה' [רש"י]) אז יש חיבור שלם בין בנ"י וא"י, ולכן אז מתגלה גם כח התורה בבנ"י בשלמות גדולה, כיון שהתורה קשורה לא"י (ספרי "עקב" מג). לכן כיון שאז מתגלה מעלתם ויעודם של בנ"י בעולם, לכן אז מפרטים לפני הכהן במקדש את הסיפור של תחילת בנ"י יחד עם הבאת פירות הביכורים (וכן מדגיש המביא שבאו לארץ: “כי באתי אל הארץ” וגו'). (גם רמז בשבעת המינים כנגד שיש שבעה ספרים בתורה: 'דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה" אלו שבעה ספרי תורה' [שבת קטז,א], כך שמרמז על גילוי התורה בדימוי לשבעת המינים שנשתבחה בהם א”י). הביכורים מובאים למקדש כדי להראות את גילוי השכינה שמתגלת בא"י, שפסגתה במקדש. לכן התורה לימדה זאת במילה "מראשית", כרמז לנאמר בבריאה "בראשית", שזה בא ללמד על תורה ובנ"י: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש”י, בראשית א,א). (וכעין משלים לבראשית, שזה ב' ב"בראשית" ומ' ב"מראשית" שיחד זהו רמז לתורה "ודברת בם". וכן בבריאה רומז לשנים ולכן ב', ובביכורים רומז לארץ ולכן מ' כרמז לא”י שהיא 400 פרסה, ולכן כעין בקטנה זה מ' [במקום ת'], וכרומז לריגול הארץ שהיו צריכים אז ליכנס בעקבות זאת [אלמלי חטאו], וריגלו במשך מ' יום, וכן היו במדבר מ' שנה כדי להיות ראוים ליכנס לארץ). כל העולם נברא מא"י: 'ושתיה היתה נקראת. תנא: שממנה הושתת העולם; תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם. דתניא: … וחכמים אומרים: מציון נברא, שנאמר (תהלים נ, א) "מזמור לאסף א'ל אלקים ה'”, ואומר "מציון מכלל יופי" ממנו מוכלל יפיו של עולם' (יומא נד,ב). העולם כולו נברא מא"י ובפרט ממקום המקדש מאבן השתיה, לכן את התחלת פירות א"י (את הביכורים) מביאים למקדש, להדגיש את ראשית בריאת העולם שהתחיל מהמקדש דרך א"י, ולשאר העולם כולו; שכך גם אנו מקדשים את העולם לשכינת ה' דרך א"י, ע"י הבאת השכינה מהמקדש דרך חיבור לא"י, ומכאן להשפיע לכל העולם, ולכן מעלים למקדש את ראשית פירות א"י. זה נעשה דווקא בשבעת המינים, כיון שלא מביאים סתם מה שגודל כאן, אלא שיש בזה את מעלת א"י, שזהו מעלת גילוי השכינה שבה, ובפיזי בא לידי גילוי מעלת א"י בפירות שבעת המינים, לכן מעלים דווקא משבעת המינים, וגם בהם דווקא מהמשובחים שבהם להדגיש שזה מגלה את מעלת א"י במעלתה הגדולה, שהפיזי והרוחני חלים בה יחד, שהטבע מתקדש (ולכן הפיזי והרוחני נחשבים יחד), וכך גם מרמז על גילוי השכינה, כרמז לטוב שבגילוי פירות, כרמז למעלת השכינה שמתגלה בפירות א"י, שהיא הטוב שבעומק פירות א”י. אולי לכן: 'כר' יוסי בר חנינא דאמר: בצרן ושגרן ביד שליח, ומת שליח בדרך, מביא ואינו קורא, מאי טעמא? דכתיב (דברים כו, ב) "ולקחת והבאת" עד שתהא לקיחה והבאה כאחד, והא ליכא' (ב"ב פא,ב-פב,א). 'ולקחת והבאת – דכתיב "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא" והאי ולקחת קרא יתירא הוא, דמצי למיכתב "והבאת מארצך", ודרשינן ביה מי שלוקח דהיינו בוצר הוא מביא דבעינן הבצירה והבאה כולה עד לירושלים באדם אחד. הלכך היכא דבצרן איהו והשליח הביאן לא הויא לקיחה והבאה באחד אלא בשנים, וכן היכא דמית בדרך לא הויא לקיחה וגמר הבאה באחד. אבל היכא דבצרן שליח והביאן לירושלים אז קורין הבעלים, דשלוחו של אדם כמותו ויכול לקרות "הנה הבאתי" וגו'' (רשב"ם). שצריך לקיחה והבאה באחד, כרמז שהבריאה שהיא הלקיחה, ההתחלה, וההבאה שזהו ההמשך, שזהו כנגד תיקוננו את העולם נעשה יחד, שזה לא שנים שונים אלא דבר אחד, שנברא בשבילנו כדי שנתקן את העולם, ואת זה מגלים בביכורים.