לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשת כי תצא

דברים כא,יא: וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר: מנין שמדובר דווקא באשה בעולת בעל? מלבי"ם: "היה לו לומר 'אשה יפת תאר' בלא סמיכות (אשת) ... ואשת בסמיכות מורה בעולה דווקא, כמו אשת לידה, אשת בעלת אוב". דיוק בדקדוק מעניין.

כב,כא: כִּי-עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל, לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ: מדוע עשתה נבלה בישראל ולא רק לעצמה? מלבי"ם: "הוא ביזיון לכלל בתולות ישראל ... לזנות בית אביה". הבושה היא לא רק לה אלא לאביה, לביתו, למשפחתו, לשבטו ולעמו.

מכאן עד סדר ניצבים אבד כתב יד המלבי"ם, ועורכי כתביו כותבים: "ואנחנו קבצנו ובארנו על פי דרכו אשר הלך בו המחבר בביאורו 'התורה והמצוה' עד כה".

כד,א: כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, וּבְעָלָהּ; וְהָיָה אִם-לֹא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו, כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר: מהי הדרך הנכונה לאהבה בין איש לאשה? מלבי"ם: "לשון מציאה יורה שנתגלה הדבר לעיני האדם בבת אחת, לכן יש להתבונן אחר שכבר לקחה לאישה ... אברהם אבינו כשרצה לקחת אישה לבנו יחידו אשר אהבו, העיקר אצלו רק משפחת הנערה וארצה ... ואהבתם הייתה כנטיעת עץ אשר הוא מגרגיר קטן ועל ידי מים יתדבק בארץ ובכל יום יגדל ויתעבה יותר, כן הייתה אהבתם שבתחילה הייתה רק זיק האהבה (מציאת חן) שתול על תלמי לבו, ועל ידי כשרון המעשה ניתוסף בו כל יום אהבה, ונמצא שעיקר האהבה הייתה נגלית רק אחרי הנישואין". סוד האהבה – התבוננות בסבלנות וצמיחה יחד.

שבת שלום, שבת של חיבור לה', כבוד לעם, אהבה הולכת ומתגברת בין איש לאשתו ובין אדם ואלוהיו, ומזל טוב לנועם החתן בשבת החתן ולכלה הדר עזרא במלוא הדרה, אורן.