לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת כי תצא

דברים כא,יד: ושִלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף, לא תתעמר בה, תחת אשר עִניתה: ש: מהו העינוי שעינה אותה? ת: העינוי הוא ההרגשה שהיא נותרה בודדה בעולם, וזאת לאחר מות משפחתה הטבעית ("ובכתה את אביה ואת אמה") היא ציפתה שהוא ייקח אותה לאישה וידאג לה ולמחסורה, ועתה נכזבה מתקווה זאת.

כב,טו: ולקח אבי הנער(ה): ש: מדוע דווקא 'נערָ' (בלי הא) ולא 'נערה'? ת: כל עוד הבעל לא מכבד אותה כאישה, ושׂם לה עלילת דברים (פסוק י"ד), או אכן היא סרחה במקרים שונים (פסוקים כ'-כ"ט), היא מופיעה כ'נערָ' (בלי הא), כלומר אישה לא-נשית, אך כאשר הוכחה צדקתה ואביה מקבל פיצוי על עגמת הנפש שלה (פסוק י"ט), היא מוכרת כ'נערה' (עם הא), אישה נשית. לגבי המאורסת שנאנסה בשדה (פסוק כ"ה), אמנם לא הוכח חטאה ("אין לנערָ חטא מוות", פסוק כ"ו), אך גם לא הוכחה חפותה, לכן היא עדיין מופיעה כ'נערָ' (בלי הא).

כה,יח: ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוהים: תובנה:  ה' מציל את ישראל, אף אם ישראל לא עובד את ה' וירא אלוהים, וזאת כאשר העם אינו מסוגל ליראת ה'. עמלק גרם נזק לעם קטן יחסית לנזקים אחרים שנעשו לעם, בכך שזינב והכה במי שנחשל אחרי העם ההולך והתעכב בדרך, אך קיבל עונש גדול של מחייתו ורדיפתו עד עולם. ה' ידע שהנחשלים התעכבו משתי סיבות עיקריות, שנגרמו עקב היציאה ממצרים: עייפות וחוסר יראת ה'. היציאה ממצרים הייתה מלווה אמנם בניסים גדולים שהיו אמורים לטעת יראת אלוהים בלב כל אחד, אלא שהעבדות הנוראה הסתירה מחלק מהעם את האמת והרגשת החירות, ולכן  ה' חס על כבוד עמו ומבטיח לנקום בעמלק.