מאן הויא ליומא - זרע "לבטלה"
נכתב על ידי איתיאל, 24/6/2021
למדנו בדף היומי על שני אמוראים, שבבואם לזמן קצר לעיר אחרת, היו מחפשים לשאת אישה ליום אחד. בהמשך הגמרא מבואר שלמעשה הם לא היו מקיימים עימה יחסי אישות, אלא זה נעשה כדי להרגיע את היצר, בידיעה שיש "פתו בסלו".
לכאורה מדובר על מנהג מגונה. וכי החכמים לא יכלו לשלוט ביצרם ליום אחד, שהיו צריכים להיכנס לסידור הבעייתי הזה?
הבן איש חי מסביר שהכוונה שבאותם המקומות אנשים היו רגילים לדחות את גיל הנישואין לשנים רבות. לכן חכמים נהגו דווקא שם כך, כאקט חינוכי, להראות לאנשים כמה חמור לחיות חיי רווקות ללא אישה, בחשש קבוע של קרי וזרע לבטלה. החכמים הראו דוגמה קיצונית שוודאי תהפוך לשיחת היום (כלשון הגמרא: רבנן - קלא אית להו). כשיראו כמה החכמים מקפידים שלא להישאר אפילו זמן קצר ללא אישה, הדבר ישפיע על ההמון להתחיל להינשא.
*
התפיסה של נישואין כדי להימנע מזרע לבטלה נשמעת בעייתית מאוד. היא יוצרת החפצה של האישה. כדי שלא להוציא זרעו לבטלה - הוא מוציא עליה. נראה כאילו היא רק חפץ להצילו מעבירה ולפרוק תאוותו בהיתר. איפה הקשר הזוגי ביניהם?
אלא שצריך להעמיק במושג "זרע לבטלה". התפיסה החיצונית רואה באיסור מעין "בל תשחית" של חומר הזרע, שחייב להיות מנוצל לפרייה ורבייה. אלא שלהלכה אין איסור גם אם אין היכנות לפרייה ורבייה ממנו (כגון באישה זקנה או שכבר בהריון), כל עוד הדבר נעשה במסגרת הזוגית.
מכאן יש לבאר שהכוונה היא לכוחות החיים שבאים לידי ביטוי סופי וחותמת פיזית בהוצאת הזרע. המצווה היא שאדם ישקיע את כוחות חייו במערכת נתינה וקרבה זוגית ולא יבזבז את הכוחות שלו אצל עצמו.
היוצא מכאן הוא שלא מספיק לדבר על איסור הוצאת זרע לבטלה, אלא יש להדגיש גם את הצד החיובי, של הוצאת זרע לקיום.
אם אדם רווק במשך שנים ולא הוציא זרע לבטלה - הוא אמנם גיבור גדול וקדוש, אך לשם מה שמר את זרעו? הוא רק חסם את כוחות חייו ולא הביא אותם לידי ביטוי.
גם אדם שטכנית הוציא את זרעו ביחסים עם אשתו, אך לא בצורת קרבה ופיוס - יש כאן "לבטלה".
וזה מה שאותם אמוראים מלמדים. גם כוחות חיים של יום אחד חשוב לנצל, לא לעמוד רגע אחד בלי אישה - כלומר: לבטל או לחסום את כוחות החיים שיכולים להיות מנוצלים לנתינה, קשר וחיבור.
נכונים הדברים במיוחד בדורנו שבה נוצר ריחוק זמן בין ההתבגרות הפיזית (שנותרה עדיין סביב הבר מצווה) להתבגרות הנפשית. דבר היוצר בהכרח שהפגישה הראשונית עם כוחות החיים העצומים החדשים - בהתחלה חסום. לא ניתן לניצול, ומכאן הסכנה הרבה להוצאתו לבטלה. השמירה הארוכה במשך שנים על "לא להוציא לבטלה" עלולה למקד בטעות רק בהיבט הפיזי של מיקום הזרע הגשמי, ולשכחה לשם מה שומרים עליו. דבר זה עלול להביא לבניית קשר זוגי פגום ובעייתי. מצווה עלינו להדגיש את הוצאת הזרע החיובית.
ואוסיף עוד עניין:
הגמרא מתארת בצורה מאוד "וולגרית" כיצד החכמים הכריזו - בפרסום רב! "מאן הוויא ליומא". לכאורה מדובר בעניין לא נעים, בהתמודדות עם תאוות, והיה ראוי להצניע זאת. מילא שמחפש כלה רק ליום כדי לשמור על עצמו. אבל למה צריך לצעוק את זה בפרהסיה? אי אפשר בשקט אצל איזה שדכן דיסקרטי?
אלא שזו היתה מהות המעשה של החכמים. הם לא דיברו על סיפוק תאווה, אלא על האפשרות להשפיע נתינה ויחס. לכן עשו זאת בקול רם, לחנך וללמד את הדבר החשוב הזה, דווקא במקום שנצרך לכך.
גם בדורנו יש מבוכה בדיבור על הנושא. חכמינו מלמדים שעלינו להכריז בקול על הצורה החיובית של השפעה מינית בעיקר בדור הזה.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
