לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשת חוקת

במדבר יט,יא-יב: הַנֹּגֵעַ בְּמֵת, לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָם--וְטָמֵא, שִׁבְעַת יָמִים. הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי—יִטְהָר: מדוע 'הוא יתחטא בו' ולא 'בה' (בפרה האדומה)? מלבי"ם: "רוצה לומר שיתחטא באפר, שזה מציין אחר שמעשה כתיקונו להיות מי הזָיה". האפר הוא העניין החשוב לצורך החיטוי, לא הפרה.

כ,ח: קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו: מדוע כאן ציווה ה' לשון דיבור ולשון סלע , ובשמות יז,ו נאמר לשון הכאה ולשון צור: הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר, בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם? מלבי"ם: "צור הוא חלמיש קשה וסלע הוא אבן רך סידיי עפרורי ... וידוע שבהר הנעשה מאבנים ספוגיים וחלולים מצא בתוכו מעיינות נכבדי מים ... וכשמסירים את האבן המכסה על המעיין החתום – המים נובעים לחוץ, ויפוצו מעיינותיו חוצה פלגי מים, מה שאין כן הצור, שהוא ההר מאבני החלמיש – לא נמצא בתוכו מעייני מים ... הנה להוציא מים מן הסלע היה אפשר בשני אופנים – אופן אחד שיצווה על הסלע שיוציא לחוץ המים הנקווים בתוכו, וזה נס קטן ... אופן שני שגוף יסוד העפר של הסלע יתבטל מציאותו שהוא חומר העפר, ויקבל צורה אחרת שהוא צורת המים, וזה נס גדול, שהוא הפיכת יסוד העפר ליסוד המים ... אם ייעשה על ידי הכאה במטה יאמרו הרואים שלא נעשה זה על ידי ה' וציוויו ... על כן היה צריך דווקא שידבר אל הסלע ולא יגע בו, למען יראו כולם שהסלע שמע לדברי ה'". אם היו רק מדברים אל הסלע, היה יכול שם ה' להתקדש, ולכן: יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (יב).

כ,כא: וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו: מדוע נטה ישראל מעל אדום, ואילו בסיחון לחם? מלבי"ם: "פה כתיב 'וימאן' ואצל סיחון כתיב 'ולא אבה' ... הממאן הוא בפה, והבלתי אובה הוא בלב, וסיחון לא רצה גם בלב כי היה אויב לישראל ועל כן יצא 'וילחם בישראל', אבל אדום לא היה אויב להם והיה אובה בלב, רק שהיה מתיירא מישראל ... והיה ממאן רק בפה ולא יצא להילחם, רק כדי שלא יעברו בגבולו, ועל כן 'ויט ישראל' מעליו'". הלב והפה – שני קצוות בהתנהגות האדם.

שבת שלום, שבת של טהרה, קידוש ה', אהבה ונחישות, אורן.