"וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרא לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא ישב ממלי” (במדבר כב,ה). 'ארבעה הדיוטות: בלעם, ודואג, ואחיתופל וגחזי. בלעם – בלא עם. דבר אחר: בלעם – שבלה עם. בן בעור – שבא על בעיר' (סנהדרין קה,א). 'בלא עם – שאין לו חלק עם עם. שבלה עם – שבלבל ישראל בעצתו שהשיאו לבלק כדבעינן למימר לקמן והפיל מהם כ"ד אלפים. בעור שבא על בעיר – שבא על אתונו כמו בהמה דמתרגמינן בעיר' (רש"י). חז"ל דרשו את השם של בלעם כרמז על מעשיו, בפשטות זה מובא כאן כיון שבלעם נזכר במשנה (שאין לו חלק לעוה"ב), אז לכן כיון שנזכר הביאו דרשה על שמו. ודרשו את שמו כיון שבשם האדם יש רמזים על מעשיו בעולם (ראה דוגמאות ביומא פג,ב). אולם נראה שיש כאן דבר יותר עמוק, שבאו לרמז בשמו על מעשיו לומר שלכן אין לו חלק לעוה"ב, שלכן הביאו עליו שלושה דברים, ומובא במשנה באבות: 'כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע? תלמידיו של אברהם אבינו, אוכלין בעולם הזה, ונוחלין בעולם הבא, שנאמר (משלי ח) "להנחיל אוהבי יש, ואוצרתיהם אמלא”. אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, שנאמר (תהלים נה) "ואתה אלקים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ואני אבטח בך”' (אבות ה,יט). 'מתלמידיו של אברהם אבינו – למד ממנו והולך בדרכיו. עין טובה – מסתפק במה שיש לו ואינו חומד ממון אחרים, שכן מצינו באברהם שאמר למלך סדום (בראשית יד) "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך". ורוח נמוכה – ענוה יתירה, וכן מצינו אברהם אומר (שם יח) "ואנכי עפר ואפר". ונפש שפלה – זהירות והפרישה מן התאוות, ומצינו זה באברהם, דכתיב (שם יב) "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את”, שעד עכשיו לא הכיר בה מרוב צניעות. ובבלעם אשכחן עין רעה, שהיה יודע שהיה רע בעיני המקום שילך אצל בלק והיה הולך כדי ליטול שכר, דכתיב (במדבר כב) "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב'. ורוח גבוהה – דאמר (שם כד) "נאם שומע אמרי א'ל ויודע דעת עליון". ונפש רחבה – שאם לא היה רב התאוה לא היה יועץ להפקיר בנות מואב לזנות. ואמרו חכמים [סנהדרין ק"ה ע"א] בלעם בועל אתונו היה. להנחיל אוהבי יש – אברהם אקרי אוהב, דכתיב (ישעיהו מא) "זרע אברהם אוהבי”. יש, בעוה"ב. ואוצרותיהם אמלא, בעוה"ז. אנשי דמים – בלעם איקרי איש דמים, שהפיל בעצתו עשרים וארבעה אלפים מישראל' (ברטנורא). לכן כאן שנאמר במשנה שאין לבלעם חלק לעוה"ב, זהו כמו המשנה באבות שאומרת שמי שהולך בדרכו של בלעם אין לו חלק לעוה"ב כמותו, ולכן דרשו כאן שלושה דברים כמו שלושת הדברים שנאמר על בלעם. בלעם שהוא בלא עם, זה רומז ל'עין רעה', שאחד כזה שרודף כסף בכל מאודו אנשים לא אוהבים להיות אתו, וכך נגרם שאינו עם אחרים אפילו מבני עמו, כעין רמוז בפס': “וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו", שזהו הארץ של בני עמו, אבל כעין האנשים אינם בני עמו, שפרשו ממנו. בלעם זה גם בלה עם, בעצתו לבלק נגד בנ”י, שרומז על כל מה שנעשה עם בלק, שקרא לו לבא להזיק לישראל, וכשלא הצליח יעץ לו להחטיאם, שזה רומז 'רוח גבוהה' כמו שאמר כשניסה להזיק לישראל, שהתבטא אז "נאם שומע אמרי א'ל ויודע דעת עליון", שכל שליחותו היתה מגאוותו שהוא נביא של ה' ולכן יכול להזיק לכל אחד, ולכן גם יעץ בסוף להחטיא את בנ"י כדי לעמוד בתואר של עצמו כיודע איך לפעול מול רצון ה', שכל זה מגאוותו. זה ברור מהסיפור על בלעם, אבל גם בפס' שמופיע הקריאה לבלעם נאמר: “וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור ... לקרא לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא ישב ממלי. ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר", שמגדירו כבעל כוחות עליונים על פני כל השאר, ובפרט שיבוא לקלל את העם היוצא ממצרים שה' עמו ולכן רק הוא יכול לטפל בזה. בן בעור רומז שבא על אתונו, שזהו שהיה בעל תאווה רבה, שזהו 'נפש רחבה', בעל תאוות. זהו ההבדל בינו לאברהם, שלכן גם הרמז שבלעם אמר על עצמו שלא יזכה לעוה"ב הוא: ' … ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו, אמר (במדבר כג, י) "תמות נפשי מות ישרים", אם תמות נפשי מות ישרים "תהא אחריתי כמוהו", ואם לאו "הנני הולך לעמי"' (סנהדרין שם). "ישרים" הכוונה לאבות (ע"ז כה,א), ממילא בזה רמז שכאן בא לידי ביטוי ההבדל בינו לאברהם, שלכן הוא לא יזכה לעוה"ב.