דיני קריאת התורה

א. משה רבנו תקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה ברבים בשבת, ובשני וחמישי, כדי שלא ישהו ג' ימים בלא תורה. ועזרא תקן שיהיו קורין כן במנחה בשבת. וקורין ממקום שהפסיק בקריאה בשבת האחרונה.

ב. בשני ובחמישי קורין ג' קרואין, אין פוחתין מג' פסוקים לכל קרוא ולא פחות מעשרה פסוקים בין כולם. אין להוסיף על מספר הקרואין פרט לשבתות שמותר להוסיף.

ג. התחילו לקרות בתורה במנין או שכבר התחיל הקרוא הראשון את הברכה דהיינו שאמר בא"י ויצאו מקצתם אם נשתייר רוב המנין גומרין את כל הקריאה בברכותיה גם בלי מנין. ובשבת גומרין את שבעת הקרואים יחד עם המפטיר. ולא יקרא למפטיר בשמיני כי אם בשביעי ואין מפטירין בברכה בלי מנין אלא קוראים את ההפטרה בלי ברכות אם לא נשתייר שם מנין.

ד. אסור לצאת מביה"כ באמצע הקריאה וחייל שנאלץ לצאת לתפקיד בטחוני יצא בין גברא לגברא.

ה. אם אין בין המתפללים מי שיודע לקרוא את התורה עם טעמי הניגון, יקראו אותה בלי טעמים, ומותר לברך על הקריאה כרגיל. ומוטב שחברו יסייע בידו מתוך חומש לקרוא בטעמים בלחש בשעת קריאה.

ו. יחידה היוצאת לסידרה לשדה והיא תחזור לפני שבת לבסיס ויש שם מנין מתפללים מותר להוציא ארון קודש ניד וספר תורה לקריאה בשני וחמישי, אף על פי שלא יקראו שם שלש פעמים, ואפילו לקריאה של פעם אחת מותר להוציא ספר תורה עם ארון קודש.

ז. הקורא בתורה צריך לעמוד ואין לו להשען  על שלחן הקריאה או על כל דבר. איסור זה חל גם על הקרוא בתורה.

ח. קרא וטעה אפילו בדקדוק או בניקוד אות אחת, אם המובן של המלה משתנה ע"י כך מחזירים אותו, ואם אין שינוי במובן או שטעה בטעמים של הקריאה אין מחזירין אותו.

ט. אם אין כהן בבית הכנסת קורין ללוי או לישראל במקום כהן, ואם יש כהן ואין לוי קורין את הכהן הראשון גם במקום לוי, ולא יקראו כהן אחר במקום לוי.

י. העולה לתורה יעלה בדרך הקצרה לבמה, ולאחר הקריאה של הבא אחריו יחזור למקומו דרך הצד השני של הבמה.

יא. טעה בברכה הראשונה של הקריאה ופתח "אשר נתן לנו" במקום "אשר בחר בנו", אם נזכר לפני שהזכיר את השם של חתימת הברכה (דהיינו נותן התורה) יתחיל שוב מ"אשר בחר בנו", ואם כבר הזכיר את השם של נותן התורה יסיים ברכה זו ולאחר הקריאה יברך "אשר בחר בנו"..

יב. הקורא בתורה לא יפסיק לפני פרשה אם לא נותרו ג' פסוקים עד סיומה של הפרשה, בין שהיא פתוחה או סתומה. יש לכוון להתחיל ולסיים בדבר טוב.

יג. נוהגים באר"י שהקורא בתורה עולה בעצמו ל"תוכחות" שבפרשיות "בחוקותי" ו"כי תבוא", ואין מפסיקין בהן באמצע.

יד. אם נמצא טעות שהיא פסול בס"ת כפי שיתבאר להלן, אם נתגלה הפסול בין גברא לגברא לפני שהתחיל הקרוא את הברכה, צריך להוציא ספר תורה אחר ולהתחיל במקום שהפסיקו, והקרואים הראשונים אע"פ שקראו בס"ת פסול עולים לחשבון הקרואים. אם נמצא הפסול באמצע הקריאה או לאחר שברך ואמר בא"י יקרא באותו הספר ג' פסוקים והטעות יקרא כתיקונה בעל פה. ואם ישארו רק ב' פסוקים עד הפרשה יגמור אותם, ויברך אחרי הקריאה ויוציאו ספר תורה אחר.

טו. כל פסול או טעות שנמצא בס"ת ואין שם ס"ת אחר גומרים את כל השבעה קרואים באותו ספר ומברכים כרגיל, אלא שהמפטיר יהיה הקרוא השביעי והקדיש יאמרו אחרי ההפטורה.

טז. אם ישנו פסול בחומש אחד בס"ת, מותר בדיעבד כשנודע על הפסול באמצע הקריאה לקרוא ביתר החומשים שבס"ת שהם כשרים.

יז. נקרע התפר שבין יריעה ליריעה, אפילו אם נקרע רוב העמוד, אם נשארו חמש תפירות שלימות מותר לקרוא בו, פחות מזה יש להוציא ספר אחר.

יח. נקרע הקלף עצמו למעלה או בשוליו, אם נכנס הקרע לשני שיטין מותר לקרוא בו, יותר מזה אסור. ואם נקרע בין עמוד לעמוד או בין שיטה לשיטה ברוחב, אם לא נקרע רובו אין מוציאין ספר אחר. ואם נגע הקרע באות, פסול.

יט. אותיות שנמחקו או נטשטשו קצת ורישומן ניכר, אם תינוק בינוני היודע קרוא יכול לקרוא אותן כשר, ואם לאו אפילו על אות אחת כזו יש להוציא ספר אחר.

כ. נמצאה נגיעה בין אות לאות, אם ידוע שלאחר הכתיבה נעשתה הנגיעה ולא נשתנתה צורת האות, כשר. ואם ניכר שבתחילת הכתיבה נעשתה הנגיעה והנגיעה היא בראש האותיות או באמצעיתן, צריך להוציא ספר אחר. ואם הנגיעה היא בסוף האותיות כך שמתחילה נגמרו כתיבת האותיות ואחרי כן הנגיעה, כשר בדיעבד.

כא. אם ישנן חסירות או יתירות של אותיות בס"ת אם ישנו כתיב מעין זה לפחות פעם אחת בתנ"ך, אין להוציא ספר אחר בגללן. ואם משתנית ע"י כך הקריאה או המובן יש להוציא ספר אחר.

כב. במקום שיש בו קרי וכתיב, אם נכתב הקרי יש להוציא ספר אחר במקומו.

כג. בית כנסת צבאי במחנה או בסדרה שיש שם רק ספר תורה אחד פסול ואין בתוך התחום בית כנסת אחר, מותר לקרוא כל השבעה קרואים בספר הפסול, ולברך כרגיל. בהסתמכנו בשעת הדחק על שיטת הרמב"ם המכשיר לקרוא בס"ת פסול. וביחס למפטיר ינהגו בהתאם לסעיף ט"ו הנ"ל.

כד. אומרים חצי קדיש לאחר כל קריאת תורה, פרט למנחה בשבת, ומנחה בתענית, שסומכים על הקדיש שאומרים לפני תפילת העמידה, מאחר ואין הפסקה ביניהן בשום תפילה.

כה. אומרים תפילה "אל ארך אפיים" בשני וחמישי לפני קריאת התורה ואין אומרים אותה בשבתות ומועדים, בר"ח, בחנוכה, בפורים קטן וגדול בשני הימים, בערב פסח ובתשעה באב ולא בבית אבל.