דיני תחנון

א. בשחרית בחול, מיד לאחר תפילת העמידה, וכן במנחה נופלים על פניהם ואומרים תחנון. בשני וחמישי בשחרית אומרים פסוקי רחמים והוא רחום וכו' ואומרים אותם מעומד.

ב. אין נפילת אפיים אלא במקום שיש בו ספר תורה, ואם אין שם ספר תורה אומרים תחנון בלי נפילה על אפיים.

ג. נהגו ליפול על אפיים בירושלים ללא ס"ת משום שירושלים נקראת מקדש.

ד. אין אומרים תחנון בבית האבל כל שבעה ובבית הכנסת שיש שם בעל ברית לאותו יום דהיינו אבי הבן, הסנדק או המוהל, או שיש שם חתן כל שבעה לאחר חופתו.

ה. אין נופלים על אפיים ואין אומרים תחנון בלילה, פרט ללילי סליחות משום שזמנן לפנות בקר. ואם מתפללים מנחה לאחר שקיעת החמה אם עדיין בין השמשות דהיינו בתוך שמונה עשרה דקות לראשית שקיעת החמה אומרים תחנון. אבל המנהג שלא לאומרו כלל לאחר השקיעה.

ו. החיילים בתפקיד בטחוני שזמנם דחוק מאד, רשאים שלא לומר תחנון, ויכולים הם לסמוך על שיטת הראשונים שאמירת תחנון רשות ולא חובה. והרי הקילו גם על פועלים העושים אצל בעל הבית לקצר בתפילתם, אבל אין זו אלא כהוראת שעה בלבד ובלבד שלא יעשו קבע לעצמם שלא לומר תחנון.

ז. ואילו ימים בשנה שאין אומרים בהן תחנון: שבתות, חגים ומועדים, ערבי שבתות ערבי חג ומועד. ערבי ראש חודש למנחה, ראש חודש. מי"א בתשרי עד ב' במרחשון, חנוכה וערב חנוכה למנחה, ערב ט"ו בשבט למנחה, וט"ו בשבט, פורים קטן ב' ימים (י"ד וט"ו באדר ראשון בשנה מעוברת) פורים גדול ב' ימים י"ד וט"ו באדר. ובמנחה שלפניהם.כל חודש ניסן, יום העצמאות, פסח קטן בי"ד באייר, ל"ג בעומר ובמנחה שלפניו, מראש חודש סיון עד י"ב בסיון (ומתחילים בי"ג בו), ערב תשעה באב למנחה ותשעה באב.