דיני נשיאת כפיים

א. נוהגים הכהנים ברוב ערי ארץ-ישראל לברך ברכת כהנים בכל יום ויום בתפילת שחרית ומוסף בצבור. ובתענית צבור אף בתפילת מנחה. במה דברים אמורים במנחה קטנה, אבל במנחה גדולה אין עולים לדוכן. בצפון הארץ ובגליל נוהגים לעלות לדוכן רק במוסף וביום הכפורים אף בתפילת נעילה.

ב. אין עולים לנשיאת כפיים בנעליים של עור ובנעלי קרפ או ממין אחר שהולכים אתם באופן תמידי ברחוב. נהגו שלא לעלות לדוכן יחפים מפני כבוד הצבור. וביחס לחיילים במחנה אם קשה להם לחלוץ את נעליהם הגבוהות יכולים הרווקים שביניהם לסמוך על בדעה בש"ע שרווק אינו נושא כפיים, ובלבד שיצא החוצה בשעה שהחזן אומר אלקינו ואלקי אבותינו וכו'.

ג. הכהנים נוטלים ידיהם מתוך כלי לפני עליתם לדוכן, והלויים יוצקים על ידיהם מכלי. אין מברכים על נטילה זו.

ד. כהן שאינו עולה לדוכן לא ישאר בבית הכנסת בזמן ברכת הכהנים אלא ימתין בחוץ.