"וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אותו על כל ארץ מצרים" (מא,מג) 'אברך- כתרגומו דין אבא למלכא- רך בלשון ארמי מלך.. ובדברי אגדה דרש רבי יהודה אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים, אמר לו בן דורמסקית: עד מתי אתה מעווות עלינו את הכתובים? אין אברך אלא לשון ברכים- שהכל היו ניכנעים לפניו ויוצאין תחת ידו כעניין שנאמר ונתון אותו' (רש"י) התרגום מבאר על פי הפשט שקראו לפניו את חשיבותו וזהו שהוא גבוה במלכות, ור"י אומר מה טעמו של דבר, וזהו שכיון שהוא כ"ך חכם בצעירותו מוכח שחכמתו גדולה ביותר, שלא צריך להגיע לגיל מבוגר בשביל להגיע לדרגת חכמה גדולה, אלא כבר עכשיו בצעירותו הוא חכם גדול ביותר וראוי כמו מבוגר שנותן עצה מה לעשות בקשר לרעב שיהיה ועדיין צעיר שלא הגיע ל-"בן חמישים לעצה" (אבות ה,כא) ולכן ראוי למלכות על אף גילו הצעיר, ודבר זה שיכנע את האנשים בעדו שלכן היו רכים לפניו שהורידו עצמם מרצון לפניו, שלכן נאמר "אברך ונתון" וגו' ואם זה אותו דבר (ששולט בכל) מדוע יש לומר פעמיים?- אלא שקראו לפניו אברך שהאנשים קיבלוהו מרצונם עליהם, כמו ב-'רוך' ברצון ורכות ניכנעו לפניו. וזהו ההמשך "ובלעדיך לא ירים איש את ידו "וגו' , ודרשו חז"ל בסוטה (לו,ב) 'א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו' אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו, אמרו לו: אם כן יהא יודע בשבעים לשון, בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר, הוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה ולמד, שנאמר (תהלים פא, ו) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע, ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה, אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר' וכו',  הרי שהשתכנעו אף החכמים (ובטח עם הארץ שראה את יוסף כהצלחה לעלות מתחתית למלכות) ולכן קיבלוהו עליהם מרצון. פרעה הדגיש שיש בו גינוני מלכות, ניראה שזה גם הסבר ל'אברך' שהוא 'אב בחכמה' לא רק כפשוטו שיש בו הרבה חכמה, אלא גם חכמתו כשל מבוגר (אב) שזקנים יודעים למלוך כמו שצריך כמו שמוכח אצל רחבעם בן שלמה (מגילה לא,ב) וכך מעלתו של יוסף אע"פ שהוא רך בשנים, וזהו גינוני מלכות שמעידים על דבר חיבורו למלכות שהוא ראוי בחכמתו למלוך. והנה מניין שלימדו 70 לשון?- הת"ת מביא שדרשו זאת בשל שהפס' בתהילים מתחיל ומסתיים באות ע' רמז ל70. ואולי אפשר שלימודו של יוסף היה ע"י אות משם ה' וזה האות ה' שמשלימה ביוסף ל"יהוסף" ומימלא דרשו שאם למדו שפות ע"י שם ה' וזה חל באות ה' שמייצגת את התורה, 5 חומשי תורה, אז למדו שיש בזה עניין של השפות בתורה, ועל התורה נאמר קשר לשבעים לשון 'ואח"כ הביאו אבנים ובנו את המזבח וסדום בסיד וכתבו עליה את כל דברי התורה הזאת בשבעים לשון, שנאמר "באר היטב" (משנה סוטה ז,ה). לכן דרשו גם על יוסף עניין שבעים לשון שאותם למד ע"י שם ה' , וזה מתאים שאת האבנים עשו בסוף גלות מצרים בכניסתם לארץ, וזה כנגד שבירידה למצרים גם יש עניין של 70 לשון, וכן חכמתו של יוסף זה מהתורה שלמד מיעקב, ולכן קשור התורה וחכמת יוסף. ועוד- בהוספת האות נעשה שמו כשל שם ה', וזה קשור בדיבור, בשפה, ולכן דימו זאת לנאמר על הנשמה שהיא חלק ה' שבנו, שמחובר מה' אלינו (כמו השם אצל יוסף שזה חיבור לה') ועל נתינת הנשמה "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב,ז) תרגם אונקלוס 'ונפח באנפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח מללא', הרי שהנשמה מתגלת אצל האדם בדיבור, ומימלא כל הדיבור בעולם שורשו באותה נפיחת נשמה, שם ה', מימלא אותו דבר אצל יוסף אם שם ה' גרם לו להבין שפות, הרי שזה מעין נפיחת הנשמה שבאדם, ובאותה נפיחה גנוזות כל השפות, ומימלא גם למד להבין את כל השפות, שזהו 70 לשון (ויש בזה עומק של בריאת העולם בקשר לירידת מצרים והמשכה). ואולי למדו מכך שיוסף ידע שפה יותר מפרעה, כמו שממשיכה שם הגמ' 'ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה, אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, א"ל אגמרי, אגמריה ולא גמר, אמר ליה אישתבע לי דלא מגלית, אישתבע לו, כי א"ל (בראשית נ, ה) "אבי השביעני לאמור" א"ל זיל איתשיל אשבועתך, אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך, ואע"ג דלא ניחא ליה א"ל עלה וקבור את אביך כאשר השביעך' הרי שלמדו שנישבע לו על השפות, ואם יוסף לא ידע את כל השפות מה יש לו לישבע בשל שפרעה לא יודע שפתו, הרי אף אחד במצרים לא יודע שפה זו, שלכן פרעה לא למדה, אז במה יש לו להתבייש?- אלא שיוסף ידע את כל השפות ולכן יחסית אליו היה מתבייש, ולכן למדו שיוסף ידע 70 לשון. וניראה שלמדו חז"ל שנישבע לו, שלכן פרעה אמר "עלה וקבור את אביך כאשר אשביעך" שמדוע מזכיר את דבר השבועה?- לכן למדו שיוסף אמר לו שיגלה את השבועה ולכן פרעה הדגיש עניין השבועה. ואולי למדו מכך שנאמר "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים" (מא,מד)  וחיברו את הפס' על השפה לפס' זה ולמדו שהוא נותן את הציווים "בכל ארץ מצרים" לכל מי שבמצרים שהיתה ארץ חשובה ומכל העולם באו אליה, ולכן צריך לדעת לצוות ב70 לשון. או שלמדו "שפת לא ידעתי אשמע" שכל שפה שלא ידע למד לדבר, ומימלא זה כולל את כל השפות.