"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" ( כט,ט).
סיפר בעל ה'אמרי אמת' מגור זי"ע שכאשר היה ילד בן שלוש שאלו אביו בעל ה'שפת אמת' זי"ע, איזו פרשה קוראים היום? ענה: "ניצבים-וילך!" שאלו האב, כיצד יתכן, הרי זה שנים דברים סותרים ניצבים-וילך, או עומדים או הולכים ? אלא, הסביר לו אביו, שכל ספר משנה תורה (חומש דברים) הם דברי תוכחה, שהוכיח משה רבינו את בני ישראל. כמו כן כאן אמר להם משה רבינו, ראו מצבכם, 'אתם ניצבים', עומדים באותו מקום ואינכם מתעלים ברוחניות, 'וילך משה', ואני עולה ומתעלה מעלה מעלה!

"ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (ל,יט)
מה זה ובחרת בחיים? מה יהודי צריך לעשות כדי שאפשר יהיה להגיד עליו שהוא בחר בחיים? לאהוב! "לאהבה את ה' אלוקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך" (ל, כ).

כשאתה זוכה להרגיש אהבת ה', כשאתה זוכה להיות דבוק בה', החיים שלך זה גן עדן. כי ה' כל הזמן אתך. רק תרים קצת את הראש, רק תפתח את הפה ובשניה אחת אתה מחובר. כשאדם חי עם הקב"ה, החיים שלו נפלאים. כי על כל דבר אפשר לדבר עם ה'. אדם אומר, הכל טוב ויפה אך אצלי הכל חיצוני, אני לא מרגיש כלום, המצוות שאני מקיים זה לא באמת מחבר אותי אל ה'. אז איך אני יכול לדבר עם ה'? על זה בדיוק תדבר אתו יתברך! ריבונו של עולם, אני אגיד לך את האמת, אני בכלל לא מרגיש אותך ואני מרגיש שאני סתם מדבר. אז אם יש דבר כזה, תעזור לי להרגיש אותך, תעזור לי להרגיש שמחה ומתיקות עם כל מצווה ומצווה. אל תתן לי להתרגל, אל תתן לי לעשות הכל כי זאת מצווה. אני רוצה להתרגש, אני רוצה לעשות כל דבר מאהבה, אני רוצה להתפעל מהמתנות שאתה נותן לי כל רגע ורגע, אני רוצה להרגיש שאתה אוהב אותי כמו שאבא שלי אוהב אותי. אני רוצה להרגיש עם כל מצווה שאני עושה שהנה בזה הרגע אני עושה רצונך, אתה מצווה ואני מקיים! וככה עם כל דבר. אדם חושב, עם הבעיה שלי אין לי סיכוי להתעלות, אי אפשר להתקרב אל ה', על זה בדיוק תדבר! על המצב המיוחד שלך! על המצב ה'בלתי אפשרי' שלך. זה בדיוק מה שהבין רבי נתן כששמע לראשונה מרבינו הקדוש את הדרך הזו של התבודדות ושיחה בינו לבין קונו. אם על הכל אפשר לדבר, אז אין מעצור בפני האדם לזכות להיות יהודי ירא שמים באמת. כי כל מה שיעבור עליו, על זה בדיוק הוא ידבר עם ה' ויבקש שיושיע אותו.

לבחור בחיים זה לדבר עם ה' גם על הדברים הקטנים. אתה נוסע להילולא של צדיק עם הסעה מאורגנת, כשאתה בדרך אל התחנה, תספר לה' שאתה עומד לנסוע ותבקש שהאוטובוס יגיע בזמן, שיהיה לך מקום ישיבה טוב, שיתיישב לידך יהודי שיהיה לך נעים לשבת לידו. אין סוף למה שאפשר לספר ולבקש. כל רגע ורגע. ככה, בקיצור. לא צריך לעצור את המירוץ. אפשר תוך כדי. והתפילות, כמובן, עוזרות. כל כך עוזרות. לבחור בחיים זה להבין שאי אפשר להכיר את ה' אלא דרך צרות ויסורים. מפה ה' רוצה שנמצא את השמחה שלנו, את השמחה שבחיבור אל ה'. אנחנו כל הזמן מבקשים שיהיה לנו זה, ושיהיה לנו זה, אבל אם יהיה לך הכל, אז כבר לא יהיה לך מקום בלב להקב"ה.

כל אחד מקבל פה את המכות שלו. אם לא, אדם יישאר תקוע, הוא לא יוכל לקבל שום אור. אתה מקבל מכות  אתה מטופל טוב אצל הקב"ה. כתית למאור. המכות שאתה מקבל זה לא טעות, זה לא מזל רע, זה בדיוק המסלול שאתה צריך לעבור בו. כדי שתבין שיש לך רק דבר אחד לעשות: לברוח אל ה'. ואז יהיה לך טוב. ואז תרגיש את המתיקות. ואז תבין שכל תאוות הגוף וכל הבלי העולם הזה הם אפס קצהו של הנועם שאתה מחפש באמת, שאתה יכול לזכות בו כשאתה בורח אל ה', כשאתה מתקרב אליו יתברך.

 לבחור בחיים זה לדעת שאנחנו חיים בתוך היכל המלך. זה לראות את כל המתנות שמקבלים. ואפילו שיש צרות, יש בתוכן אין סוף הרחבות, אפשר לגלות את הרחמים של ה' בתוך הצמצומים, בתוך הצרות. כשאדם זוכה לראות בתוך היסורים את הרחמים של ה', הוא מתחיל להרגיש את ה'. להתרגש מהרחמים שלו. אתה כל כך טוב אלי שאין לי מילים.

אדם צריך לראות את ה' בכל דבר. גם בדברים הקטנים של החיים. הגעת לקופת חולים וכמעט לא היית צריך לחכות בתור, הגעת למכולת רגע לפני שסגרו, היית צריך למסור משהו למישהו שאתה לא כל כך פוגש ופתאום הוא מופיע מולך. ה' איזה ניסים שאתה עושה לי. וגם אם התאמצת, השתדלת, השקעת והדברים הצליחו לך, גם כאן אתה חייב לראות את יד ה'. אתה לא יכול להצליח לבד. נקודה. כשאדם לומד ככה להסתכל על הדברים, אז הוא זוכה לקירבת ה'. קירבת ה' לי טוב. אם אני קרוב לה' אז טוב לי, אם אני לא קרוב לה', לא טוב לי. לא חשוב בכלל מה יש לי, עושר, בית מפואר, ילדים מוצלחים, פרנסה בשפע, אם אני לא קרוב לה', לא שווה כלום. אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי. איפה שאתה נמצא, שמה זה בית ה'.

את הנחמה שלי אני מוצא אצל ה'. כי איפה אנחנו בעצם חיים? בעולם קשה, עולם של עצבות, של כעס, פה התקלקל משהו, פה יש צרה כזאת וצרה כזאת, אם לא מתעלים מעל כל זה, זה מאד קשה. 

ובחרת בחיים זה בחרת בשמחה. מוכרחים להיות שמח. מוכרחים לדעת שכל מה שקורה לנו, מאת ה' הוא והכל לטובה. מוכרחים לדעת שכל מה שחסר לי בחיים, זה בעצם השלמות שלי, כי ככה ה' ברא אותי וככה ה' חשב שאני אגיע הכי טוב והכי מהר לתיקון שלי. "אין טעויות. מה שקיבלתי שייך אלי. קיבלתי את הילד הזה, קיבלתי את הבן זוג הזה, קיבלתי את ההורים האלה, קיבלתי את הבית הזה, את הפרנסה הזאת, את החסרון הזה, את הקשיים האלה, את הידיים הלא מוצלחות שלי, כל זה לא טעות, זה ה' עשה לי, ואני צריך לקבל את זה ולשמוח עם זה.

אדם עשיר יש לו סכנה. אדם שהוא מכובד יש לו סכנה. אדם שהולך לו בחיים יש לו סכנה. אדם שמצליח בחיים, אל תקנאו בו, הוא פתאום, זחה עליו דעתו בלי שהוא ירצה. הוא מרגיש שהכל הולך לו. הוא לא צריך כל כך לעבוד קשה כי יש לו הכל, הוא לא צריך לבכות לה', זה סכנה! תשמח עם הצרות שלך, כי ה' מטפל בך. אתה בידיים הכי טובות. אני לא רוצה שתשמחו כי מחאו לכם כפיים, כי אתם מרגישים נפלא, כי השגתם את הכל, את כל המדרגות. לא! אין לנו כלום, גם מה שהיה לנו לקחו לנו, נשארנו בלי שום דבר. אבל יש משהו בפנים עמוק עמוק, יהלום אמיתי, שזה הנשמה היהודית, ובזה צריך לשמוח. כרטיס הביקור כאן בעולם הזה זה השמחה. אין לך כלום? מה פירוש אין לך כלום? תחפור, תחפור, בתוך הנשמה שלך, תמצא את היהלום שקוראים לו שמחה. למרות כל הבעיות, והצרות, והקשיים, יש לך סיבה טובה לשמוח. יש לך את ה'. אתה לא לבד. ה' אוהב אותך, ה' משגיח עליך, ה' שולח לך יד, מוביל אותך, מוליך אותך.

כמו אותו ילד שרץ לכביש והאבא נותן לו סטירה, אסור! זה מסוכן! פתאום רחמנא ליצלן הוא רץ שוב ואוטו פגע בו. הוא פצוע. מה האבא יעשה? יתן לו סטירה? הוא לוקח אותו ברחמים, מרים אותו על הידים, רץ לבית חולים, מטפל בו, מחבק אותו. כך ה' אתנו כשאנחנו כבר לא יכולים יותר. כשאדם נמצא עכשיו בכביש, פצוע. אדם הגיע למקום שהוא כבר לא יכול יותר. אז ה' יורד אליו, מחבק אותו, מלטף אותו, מנשק אותו, ואומר לו: אני לא עוזב אותך". (בְּאוֹר פני מלך חיים)

"וילך משה" (לא,א)
צריך כל הזמן ללכת. להתקדם. לחפש. מישהו מדבר, מיד מטים אוזן. התנועה צריכה להיות כל הזמן – לחפש את ה'. כשאדם יש לו את ה', הוא כבר לא נצרך לבריות. אך כל זמן שהוא נצרך לבריות, עולם חשך בעדו, אין לו חיים. מישהו חייך לו, ברוך השם.  מישהו לא חייך לו – הוא כבר שבור.  כנ"ל עם הפרנסה, עם הממון, עם כל דבר בחיים. אני אוהב את הבריות, אני מכבד אותם, אני גם יכול לבקש את עזרתם, אך אם לא יתנו לי אני לא נשבר, יש לי את ה'. הרבה שליחים למקום. הרבה דרכים לעזור לי. כשאדם מתנהג ככה, הוא מקדש שם שמים. הוא מגלה בטחון מוחלט שה' יעזור לו, אם לא בדרך הזאת, אז בדרך אחרת.

צריך כל הזמן ללכת. כל הזמן לרצות. כשיש רצון חזק, זה מניע אותנו, זה מחמם אותנו, זה כבר אומר לנו מה לעשות, זה מדריך אותנו. במקום ללכת עם הרצונות הפרטיים שלנו, אנחנו הולכים עם הרצון האלוקי. הרצון זה כוח אדיר. אין דבר שעומד בפני הרצון. קשה לך? אתה לא יכול? אבל לרצות אתה יכול. תרצה את ה'. תחפש את ה'. תעשה כחוט השערה. מִזה אתה לא פטור. תשנה טיפה'לה, אתה לא יודע מה זה עושה בעולמות העליונים. גם אם נשארת כעסן, גם אם אתה ממשיך להגזים, גם אם עשית דברים מאד גרועים, אתה לא יודע איך הקב"ה מתרגש מתזוזה של כחוט השערה שלך, של כל יהודי. ה' ברא אותך עם הגֵנים האלה, הוא לא דורש ממך שתהיה מה שאתה לא, אבל יש כחוט השערה. תזיז את עצמך רק כחוט השערה.

צריך כל הזמן ללכת. ללכת לקראת הבנה שרק אותה דורשים מאתנו. לא דורשים מאתנו כך וכך פרקי תהילים וכך וכך התבודדויות. ואשה, אפילו בשלוש תפילות ביום אינה חייבת. דבר אחד דורשים מאתנו: שנבין שמה שיש פה זה רק אתה. וכל השיעורים וכל העלונים וכל הדיבורים הכל כדי שנבין סוף סוף את המשפט הזה. שמה שיש פה זה רק ה'. כל השאר ייעלם מהעולם ואף אחד לא יזכור את זה. גם לא אנחנו. מה שישאר זה רק ה', רק החיבור שלנו אליו יתברך.  צריך כל הזמן ללכת אבל גם לדעת שהדרך היא לא כל הזמן עליה. העולם שלנו הוא גלגל, אחרי כל הצלחה יש גם ירידה. אם רוצים לעלות עוד מדרגה, חייבים לקחת בחשבון את הירידות. את הנסיונות. כשאדם לא נשבר והוא עומד בנסיון, הוא זוכה לעלות עוד מדרגה, ואז הוא ממשיך ללכת. העיקר לא להתייאש ח"ו. העיקר לא לשמוע ליצר הרע שמנסה לייאש אותו כאילו אין לו סיכוי. אדם צריך להזכיר לעצמו שאין שום ייאוש בעולם כלל. שעדיין יש לו תקווה.

"הראש השנה שלי עולה על הכל".
אני בא אל הצדיק כמו ילד קטן ובוכה ומבקש סליחה ומתחנן שיעזור לי לחזור הביתה אדם אחר. אצל הצדיק אתה בדיוק מי שאתה. אין הצגות. שם לא מסתתרים מאחורי מילים, והבעות פנים, ותנועות כאלה או אחרות. שם אתה חושף את הפנים האמיתיות שלך. כי זה רגע של אמת. כי אתה כל כך רוצה להשתנות. אבל בפנים האמיתיות שלך יש גם רצונות טובים ונסתרים, ויש גם כאב על זה שאתה כל כך רחוק, ועוד דברים נפלאים שאף אחד לא רואה, אבל הצדיק רואה. והוא הסנגור שלך ביום הדין הגדול והנורא. הוא מלמד זכות ומעורר רחמים עליך. לא יכולת לבחור סנגור יותר מוצלח. אצל הצדיק כל אדם צריך להיות במדרגה של נער בוכה, לבכות לפני השם יתברך ממש כפי שילד בוכה לפני אביו. כמו שרואים אנשים פשוטים, שניגשים לציון הקדוש בתמימות ובפשיטות, וצועקים בכל נפשם על נפשם, ופתאום נפתח להם הלב, ומתחילים להתחרט על העבר, ולבכות בדמעות שליש, שהם בעצמם לא האמינו שיוכל לקרות להם דבר כזה בחייהם.

"ואין עושים שם שום דבר, רק כל אחד מבקש ומתחנן ושופך נפשו לפני ה' לזכות לתשובה שלמה, שיתתקנו כל פגמיו שפגם עד עתה, ושמעתה לא יפגום עוד, ומרבים שם בתחנונים רבים ובבכיות גדולות והתעוררות גדול עד אין חקר" (פרפראות לחכמה). והכל בכוח צדיק האמת, שדן כל אחד ואחד לכף זכות אמיתי, אפילו אם הוא הגרוע שבגרועים, ומכניס בכל אחד ואחד הרהורי תשובה והכל צועקים להשי"ת מעומק הלב, בבחינת ממעמקים קראתיך ה', מעמקי עמקים.

 ראש השנה זה "ביחד". כולם אוהבים את כולם. מי שצופה מן הצד, לא מבין איך לציבור גדול ומגוון שכזה יש רֶבִּי אחד. צעירים וקשישים. בעלי תשובה בתחילת הדרך ורבנים חשובים. בני כל העדות כולן. כולם יחד. כולם מתרפקים. כולם בוכים, כולם שמחים. כי כולם רוצים את אבא. "וזהו דיבוק חברים, שמתאספים ביחד עצרת צאן קדושים אצל הצדיק, כל אחד נתבטל בפני חברו בראותו מעלת חברו בתורה ובמצוות ובמעשים טובים, ונעשה שפל בעיני עצמו, וחברו גדול ממנו, ואוהב כל אחד ואחד (מאור ושמש).

 ראש השנה זה התחדשות. שנה חדשה, התחלה חדשה. אני בא אל הצדיק כאילו זו הפעם הראשונה. כי המפגש הזה בינינו מעולם לא היה, הוא חדש לגמרי. "ועל כן צריך שיראה לבוא אל הצדיק בכל פעם מחדש. לא כמו שכבר היה אצל הצדיק ועכשיו הוא בא פעם שנית, רק כמו שלא היה מעולם אצל הצדיק, ויהיה אצלו כמו שבא עכשיו מחדש פעם ראשון" (ליקו"מ סב).

כל יום ויום שלנו זה התחלה חדשה. הולכים לישון מותשים וקמים חדשים לגמרי. כל יום זה סיכוי חדש. כל יום זה ניסים חדשים. "כי נער ישראל ואוהבו" – זו המעלה של ישראל שבגללה אוהב אותם השי"ת, שבכל עת הם בבחינת 'נער'. שיש בו התחדשות והתלהבות. אומן ראש השנה. יהי רצון שכ-ו-ל-ם יזכו להגיע. ושנזכה להמליך על עצמנו את המלך,  ושכל אחד ואחד יקבל את תיקונו ואת תינוקו, את רפואתו ואת תפארתו, את חסרונו ואת תשובתו. ושנזכה לשלום ולאהבה בינינו.