בס"ד

תארו לעצמכם שאתם יוצאים מהבית ביום שישי אחרי שסיימתם להתפלל ולאכול כדי לקנות מצרכים לכבוד שבת קודש, כשלפתע אתם רואים צמד חתולים שמנסים להרוות את צימאונם דווקא באמצעות בקבוקים משומשים של אקונומיקה ואציטון שהשכנים הניחו לצד הפח. אתם כמובן ניגשים לשם באופן טבעי ושולפים משם את שני הבקבוקים המסוכנים בצורה הכי מהירה והחלטית, כדי שלא יגרם כל נזק לחתולים המסכנים.

אם אפשר היה לקרוא את הרגשות והמחשבות של זוג החתולים סביר להניח שהם לא היו דנים אתכם לכף זכות ומבינים את החסד הגדול שעשיתם איתם, אלא היו מתמלאים בכעס, צער, חוסר הבנה וחוסר הסכמה עם המהלך שלכם, כשהם שואלים את עצמם "מאיפה האיש הזה הגיע? איך הוא מרשה לעצמו לעשות את זה? למה הוא החליט לפגוע בנו בצורה כזאת ולמנוע מאיתנו לשתות? מה עשינו לו? למה הוא כזה אכזרי"?

בצעירותי, מור אבי נהג להזהיר אותי מהקרינה שמפיקה הטלוויזיה בעידן בו היא תפסה חלק נכבד לא רק מהזמן שלי אלא גם מהמקום בסלון, מאחר והייתי משתעשע עם החשמל הסטטי שהיה נוצר על גבי המסך. היה לי קשה להבין איך דבר שלא ניתן לחוש באחד החושים יכול להיות מסוכן. גם כשהוא ניסה להסביר לי שלא בריא לשתות מים בזמן ארוחה, לשתות מיצים שמכילים צבעי מאכל ולאכול מאכלים בעלי רכיבים מזיקים, לא עשיתי שימוש בחכמה ובידע שלו לטובתי, מאחר וגם כאן לא הבנתי את הסיבה, בצירוף העובדה שלא שמעתי את הדברים האלה ממקורות נוספים, כך שאולי משהו בי גרם לי לפקפק בדברי החכמה של אבי היקר ובמקורותיו. רק לאחר שנים רבות הבנתי שהרמב"ם כתב חלק מדברי החכמה שאבי ניסה ללמד אותי.

עוד זכור לי מאותה תקופה שלפתע התעורר בתוכי חשק עז לרכב על סקייטבורד עד שאחי היקר ניפץ לי את החלום בטענה שזה מסוכן מאוד, מאחר ומספיקה אבן אחת שתיכנס בין הגלגלים כדי שח"ו יקרה אסון.

המכנה המשותף של כל המקרים הוא שבכולם ראיתי מזווית הראייה שלי רק חלק מצומצם מהתמונה הכוללת, שהיה מצויר בקווים של כיף, בידור והנאה (בראשי תיבות "כבה" או "בכה" ובסופי תיבות "פרה", "רפה" או "הפר") תוך התעלמות מוחלטת מהצד האפל והבעייתי שלה, ולא עלתה לי המחשבה שאולי האנשים היקרים שמנסים להזהיר אותי מפני כל הסכנות האפשריות חכמים יותר ויודעים יותר ממני, רוצים רק את טובתי ולא מחפשים להוריד את מפלס הבכ"ה שלי ובטח שלא רוצים להציק לי, כי ההורים והאנשים שאוהבים אותנו דואגים לשלומנו, כשהחיים והבריאות שלנו חשובים להם יותר מאשר כל שעשוע, שחוק והיתול. הראייה הרחבה יותר שלהם מאפשרת להם לראות חלק גדול יותר מהתמונה הכוללת. הם רואים רחוק יותר, החשיבה שלהם כוללת יותר פרטים ומשתנים, שיכולים להשפיע על התוצאה הכוללת ובסופו של לדבר להכריע את הכף לטוב או למוטב, בזמן שהילדים בדר"כ ממקדים את תשומת הלב שלהם בהנאות המיידיות, המלהיבות, החוויתיות, המרגשות והטעימות, תוך התעלמות מוחלטת מהסכנות שעלולות להיות כרוכות בהן.

בכל חברה יש נטייה לתת דגש מיוחד על נושאים מסוימים שעיקר הדיבור נסוב סביבם, אך יחד עם זאת אם יש נושא מסוים שלא נהוג לדבר עליו באותה חברה זה לא אומר שהוא חסר חשיבות והשפעה או במקרים אחרים כלל לא קיים.

ללא מעט אנשים יש רכיב פנימי שבכל שלב במהלך חייהם הוא עלול לגרום להם להרגיש שהם מספיק חכמים ושיש להם את כל הידע הדרוש כדי לקבל החלטות חשובות ולעשות מהלכים בעלי משמעות אדירה. אחד המרכיבים הראשיים של הרכיב הפנימי הזה נקרא גאווה. הרכיב הזה גורם להם להתהלך בתחושה שתפיסת העולם והדעות שלהם בכל נושא ועניין מהוות אמת מוחלטת, וכל דבר אחר הוא שקר או המצאה דמיונית, כשהם מבססים עליו את כל חייהם מבלי לשאול את עצמם "מהם המקורות לכל הדעות שלנו? מי שתל אותן במוחנו? האם הכוונות שלהם היו טהורות או שמא היו מעורבים בהן אינטרסים אישיים ושיקולים זרים"?

יכולת ההבנה של החתולים כמו שאר בעלי החיים, שיש בריאה נעלה מהם עם חכמה, בינה ודעת ברמה גבוהה משלהם, שרואה ומבינה דברים שהם אינם מסוגלים כלל לתפוס, מוגבלת הרבה יותר מאשר היכולת שלנו בני האדם להבין, שגם אם אנחנו לא מבינים אנחנו צריכים להאמין שהכל נעשה לטובתנו. כשיש רשימה ארוכה של דברים שהאדם טרם הצליח לפענח ולהבין בכל מה שנוגע אליו כמו חלומות ורגשות, קל וחומר שהוא לא צריך לצפות לתפוס את ריבונו של עולם ולהבין את כל מהלכיו והשיקולים השמיימיים שמובילים אותו יתברך לעשותם. לכל חוזר בתשובה יש מקבץ סיפורים על מקרים שרק כעבור כמה שבועות או שנים רבות הוא הבין את המהלך הכולל של הקב"ה, מה שגרם לו לשאול את עצמו "איך יכולתי לפקפק בכוונותיו הטובות של בורא עולם להיטיב עימי ואיך יכולתי לראות רק חלק מצומצם כל כך מהתמונה הכוללת"?

הגיוני שלא הכל הגיוני בתורה. לא יתקבל על הדעת שהשכל האנושי יבין כל מה שכתוב בתורה הקדושה אותה קיבלנו משמים, מהקב"ה, במעמד הר סיני. ניתן לדמות אדם שמצפה להבין את כל מה שכתוב בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ ללא יוצא מן הכלל וחושב שהחוקים והמשפטים שצווינו לעשות חייבים להיות מנומקים ומובנים לו כתנאי לקיומם, לילד קטן שמבקש מהוריו ומוריו שיסבירו וינמקו עבורו את כל בקשותיהם ממנו, דורש שיוכיחו לו כל עובדה חדשה שהוא נחשף אליה, ומחפש היגיון בכל דבר שהוא מתבקש לעשות, ואם זה לא מסתדר עם צורת החשיבה ותפיסת העולם הילדותית שלו הוא עלול להתעלם מהבקשה, בזמן שהוא בטוח שהכלים שברשותו, השכל שלו וההיגיון שמנחה אותו מספיקים לו כדי לקבל החלטות עצמאיות ללא תלות באנשים אחרים, וטובים לא פחות מאלה שאת ההיגיון שלהם הוא לא מצליח להבין, גם אם הם מתיימרים להיות הרבה יותר מבוגרים, חכמים ובעלי ניסיון, וכך ילד כזה יכול לדוגמא לדחות את בקשת המורה להכין שיעורי בית בטענה שזה פחות "כיף" מלשחק במשחק יריות במחשב, מלא באלימות ומראות זוועה או לראות משחק כדורגל בין ריאל מדריד לביירן מינכן בו הקהל מקלל את השופטים ואת שחקני הקבוצה היריבה כשהשחקנים לא ממש מצטיינים במשחק ישר והוגן. למרות שהאפשרות הראשונה תגרום לו להיות חכם יותר ותעזור לו לקבל כלים חיוניים איתם הוא יצליח יותר בחיים, הוא מעדיף דווקא את אותה אפשרות שנותנת לו דוגמא שלילית, מכניסה אותו ללחץ ולמתח, גורמת לו לכעוס ולדבר לשון הרע, משפיעה לרעה על החלומות ועל איכות השינה שלו ומכאן גם על איכות החיים שלו.

מחיות נעבור לטרוריסטים, מעניין מה תהיה התגובה של קבוצת אנשים כזאת שלא משתייכים לשום דת ולא מאמינים כלל שיש בורא לעולם, בטענה הידועה שקשה להם להאמין בדברים שהם לא יכולים לראות או לחוש, במידה ויסגרו אותם בחדר ויגידו להם שבעוד מספר דקות יזרימו לשם גז חסר צבע, ריח וקול, שההשפעה שלו היא קטלנית ומיידית, שהרי על סמך הנחת היסוד עליה הם מבססים את חוסר האמונה שלהם, הם לא אמורים להאמין שגז כזה אכן קיים, וגם אם כן חייב להיות לו, לפי צורת החשיבה הזאת, לפחות מאפיין אחד, שניתן לחוש באחד החושים. ניתן לעשות תרגיל נוסף עם אותה קבוצה והפעם נציע להם לשתות מכוס מים שקופים אליה טופטפה טיפה אחת של נוזל שקוף וקטלני, באופן שלא ניכר לעין אדם. במידה וניידע אותם אודות המהלך, האם לדעתכם הם יסכימו להשתתף בניסוי או שמא יעדיפו לוותר עליו מראש?

לפעמים דברים שנראים נוצצים מבחוץ מתבררים כמסוכנים מבפנים. לדוגמא, תארו לעצכם שנער תמים יושב לתומו בסלון ביתו ורואה כתבה שצולמה במועדון ריקודים מפואר. הרושם האדיר שנוצר אצלו לא משאיר לו הרבה מקום לדימיון והוא מחליט לקחת חלק בחוויה, שאין לו ספק שתגרום לו לסיפוק גדול. לא יעבור הרבה זמן עד שהוא יבין איך הדלת החדשה שהוא נכנס אליה ולא ידע לאן הוא נכנס מגדירה מחדש את המשפט "דברים שרואים מכאן לא משם" בצורה כה חדה. עוד אשליה שעתידה להתנפץ לו בפנים היא הסיסמא "חוויה שמטריפה את כל החושים" שעתידה להתחלף בסיסמא אחרת "חוויה שמזיקה לכל החושים". ואז השאלה היא מה תהיה הסיבה שתגרום לו להבין את הטעות ולהסיק את המסקנה המתבקשת.

זה יכול להיות בגלל עשן הסיגריות שחונק את כל הנוכחים וגורם לנזק לריאות שלהם (חוש הריח).

זה יכול בגלל עצמת הקול האדירה שבוקעת מהרמקולים וגורמת לנזק בלתי הפיך לאוזניים הרגישות, שלא בנויות להתמודד עם עומסים גדולים לפרקי זמן ארוכים, כשבהתחלה זה בא לידי ביטוי בצפצופים ששומעים אחרי שיוצאים מהמועדון וחולפים לאחר כמה שעות. בשלב מאוחר יותר יכולה להתלוות אליהן תופעה שלא ניתנת לריפוי ונקראת טנטון, שזה צפצוף קבוע ובלתי נסבל שאותו אדם שומע באוזניו ומלווה אותו לאורך כל שעות היממה, ובשלבים מאוחרים יותר הוא אף עלול לאבד את השמיעה לחלוטין ח"ו (חוש השמיעה).

זה יכול להיות בגלל תאורת הלייזרים שמותקנת במועדונים מסוימים, שעלולה לחדור לעיניים ולשבש את הראייה ובמקרים קיצוניים לגרום לנזק חמור אף יותר ח"ו (חוש הראייה).

זה יכול להיות בגלל החשיפה הגבוהה לחומרים מסוכנים כמו סמים ואלכוהול, שעלולים להימצא במקומות כאלה, כשידוע לכל עד כמה הם מזיקים וממכרים, ובעצם הליכתו לשם הוא מגביר את הסיכוי להשתייך לקבוצת אנשים, שמורידה לעצמה את איכות החיים ביודעין בתמורה לכמה רגעים של אושר מזויף. למה שאדם נבון יסכים להרוס חיים שלמים ולא רק את אלו שלו, בתמורה לחוויה חד פעמית, תהא מיוחדת אשר תהא? (חוש הטעם).

האם אותו אדם ניסה ללכת לבית הכנסת בליל שבת ולהרגיש את התחושה השמיימית של התפילה הטהורה והשירה המרגשת יחד עם כל ציבור המתפללים והזכות לפאר ולדבר עם ריבונו של עולם? יש משהו גדול מזה? יש משקה שיכול להתחרות בזה? יש סם שיוכל להביא אותו גבוה יותר? גילוי נאות - כשמור אבי היה לוקח אותי בילדותי לבית הכנסת, לא זכור לי שהתחברתי לנקודה הפנימית שלי או התרגשתי באופן מיוחד, והרגשתי בעיקר מבוכה גדולה לנוכח ציבור המתפללים, שהפגינו את כל מה שלי היה חסר, ידע ובקיאות, החל מהאופן שמברכים על הטלית ועד להתמצאות בתוך סידור התפילה. לא יכולתי להתעלם מזיכרון הילדות הזה גם כשחזרתי לבית הכנסת בבגרותי, כחלק מתהליך החזרה שלי בתשובה. הפעם זה היה שונה, מאחר והייתי מגובה בידע חשוב ויקר, שספגתי בהרצאות ששמעתי בעיקר בערוץ הידברות. זכור לי במיוחד הרב זמיר כהן שדיבר היישר לחדרי ליבי ותאי שכלי, ומילא אותם בהרבה תכנים ומידעים מרגשים ומרתקים שהיו חסרים לי והנשמה שלי היתה צמאה להם, כשאולי חלק מהם למדתי בבית הספר הממלכתי דתי והספקתי לשכוח מאז, אבל האופן שבו נקלטו בקרבי הדברים באותם ימים היה שונה בתכלית. אפשר להגיד שעם כל הדברים שהיו לי בראש בהחלט הייתי צריך שטיפה מוחית שתוציא ממני את כל הפסולת ותחליף אותה בתוכן של איכות, מהות ואמת (בראשי תיבות אימא ובסופי תיבות תתת = תשובה, תורה תכלית). בזכות המטענים הרוחניים האלה שניזונתי מהם להגעה שלי לבית הכנסת כבוגר היה אופי אחר מאחר והבנתי ולו רק קצת יותר את משמעות העניין.

זה יכול להיות בגלל השעון הביולוגי שלו, שלאחר זמן מה ישתבש ויגרום לו להבין שהוא הופך סדרי עולם, כשהוא יתחיל לשים לב שהשכנים שלו יוצאים לעבודה וללימודים לפני שהוא הלך לישון. זה יכול להיות בגלל כל התופעות המסוכנות והמוזרות שמתרחשות בתוך ומחוץ למועדונים, שבנוסף עלולות ליצור אצלו תמונה מעוותת של המציאות והחברה שהוא חלק ממנה.

כל הסכנות האלה הן בצד הגשמי כשהצד הרוחני נמצא בסכנה גדולה אף יותר. במקומות האלה יש שפע של מראות אסורים שהאדם נחשף אליהם, תוך שהם נצרבים בזיכרון החזותי שלו. המקומות האלה מאדירים את החיצוניות והחומריות ועלולים לשבש את האבחנה בין העיקר לטפל. האדם עלול לטעות ולחשוב שלהיות שיכור, להתלבש בצורה פרובוקטיבית ולצעוק לאנשים באוזניים כדי לתקשר איתם זאת הדרך הנכונה לחיות את חיים, שהדרך המקובלת להכיר בחורה היא להזמין אותה לשתות אלכוהול משקר, שהאנשים המכובדים ביותר בעולם הם אלו שיש להם חשבון בנק נפוח, מכונית מפוארת והופעה נוצצת, שכל האנשים בארץ בכלל והבנות בפרט הן כמו אלו שהוא הכיר במועדון, וכך דרך הרושם שאותם בליינים עשו עליו יכולה להתקבע אצלו תדמית מאוד מסוימת על כל האנשים בארץ (חוש הראייה).

שפת הדיבור שחלק מהאנשים משתמשים בה עלולה להשפיע עליו לרעה, כשאם מדובר בלשון הרע או בהוצאת שם רע לדוגמא, נחשב לו שהוא עובר עבירה מעצם ההקשבה לדברים הנאמרים. חלק לא מבוטל מהאנשים שנמצאים במקומות האלה שיכורים במידה כזאת או אחרת, ולכן ספק אם זה הזמן והמקום המתאימים ביותר כדי לשמוע מהם את דברי החכמה המעניינים שלהם (חוש השמיעה).

האוכל והשתייה בחלק לא קטן מהמקומות האלה אינו כשר, וידוע שאחד הדברים שפוגעים קשות ברובד הרוחני של האדם זה אכילת מאכלים אסורים, שעלולים להרחיק את האדם מהיהדות, מאמונה, מתפילה בכוונה טהורה ומחשק לעשות מצוות, שנאמר "ונטמתם בם, אל תקרי ונטמתם, אלא ונטמטם, שהעברה מטמטת לבו של אדם, כי מסלקת ממנו הדעה האמתית ורוח השכל שהקב"ה נותן לחסידים כמו שאמר הכתוב (משלי ו) "כי ד' יתן חכמה, והנה הוא נשאר בהמי וחמרי משוקע בגסות העולם הזה"". אחד התירוצים הנפוצים של אלה שאוכלים אוכל לא כשר הוא, שאם רוב אוכלוסיית העולם יכולה לאכול את זה בלי שום בעיה, אין כל סיבה שגם הם לא יאכלו את זה, שהרי הם בני אדם ואנחנו בני אדם בדיוק כמותם, כשאם הם היו נולדים להורים מלכים הם לא היו מתלבשים בבגדים פשוטים בטענה שאם הדבר מותר לרוב העם אין שום סיבה שלהם זה לא יהיה מותר. "אוכל לא כשר" בראשי תיבות מהסוף להתחלה זה "כלא", ובסופי תיבות מהסוף להתחלה "ראל", שנשמע כמו "רעל", כשההפרש הגימטרי בין שתי האותיות המתחלפות הוא 69, לרמוז לנו שמי שאוכל אוכל לא כשר הופך את הקערה על פיה (חוש הטעם).

שלל הסכנות שהאדם מעמיד את עצמו בהן גורמות לו לעבור על "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד" כשהמונה לא מפסיק לפעול כל עוד הוא שם. לעיתים המונה הזה ממשיך לעבוד גם אחרי שהוא עוזב את המקום, נכנס לרכב ומגיע הביתה. היצר הרע לא צריך לעבוד קשה במקומות האלה מאחר וכמות הפיתויים שם הוא כה גדול שהדברים כמו קורים מעצמם עם הנהגות ומוסכמויות שמייחדות את חיי הלילה, כשהן מנותקות לגמרי מהדרך שהתורה מצווה עלינו לנהוג לפיה.

במהלך חנוכת בית של חבר יקר, חבר שלו העביר לי מהסלולרי שלו לשלי תמונות וסרטוני וידאו שצולמו בקברו של הרב קוק זצ"ל ביורצייט שלו וגם בכותל המערבי, והדבר גרם לנו לחשוב על זה שההעתקה מבוצעת דרך האוויר מבלי שעין אדם יכולה להבחין בזה. יש אלפי אותות של מכשירי סלולר וקשר, תחנות רדיו וטלוויזיה, כוחות צבא, משטרה, הצלה, חברות תעופה, מוניות ועוד, שמפלחים את האוויר שאנו נושמים. זה שאנו לא רואים, לא קולטים ולא חשים אותם, מאחר ואין לנו את המכשירים המשוכללים שמסוגלים לקלוט את התדרים המיוחדים שלהם, לא אומר שהם לא קיימים.

הטכנולוגיה של ימינו הצליחה למזער את מקלטי הרדיו והטלוויזיה לגודל זעיר במיוחד, כשהם מצליחים לקלוט תחנות שמשדרות ממרחקים עצומים, ומעבירים למאזינים ולצופים אותות שידור באיכות גבוהה. אם מכשיר כה קטן מצליח לקלוט שדרים ממרחקים כה גדולים, קל וחומר שהקב"ה מצליח לשמוע את התפילות והדיבורים שלנו, לראות את ההתנהגות והמעשים שלנו, ואף לדעת מהם רחשי הלב והמחשבות שעוברות לנו בראש.

כמו שהמחשב הכי חזק בעולם לא מסוגל לחוש את מה שהמתכנת שלו מרגיש ולהבין את דפוסי החשיבה האנושיים שלו, מאחר ולמרות שפע היכולות שלו הוא עדיין מוגבל לעשות פעולות מאוד מוגדרות, כך גם לא שייך להתבסס באופן מוחלט על החושים שלנו בתור אלה שיחרצו אם יש או אין בורא לעולם, שהרי הוא יתברך בכבודו ובעצמו ברא אותנו יחד עם החושים שלנו, שאחד המאפיינים הבולטים שלהם הוא עצם היותם מוגבלים. ולכן, איך ניתן לתפוס יישות אינסופית ובלתי מוגבלת בעזרת כלים סופיים ומוגבלים? האם ניתן לצייר מרובע עם מחוגה? האם ניתן להגיע לירח עם מכונית המירוץ המהירה בעולם? האם ניתן לפתוח קובץ שמע עם מעבד תמלילים? האם יש מישהו שיכול לקבוע בוודאות שלא ניתן לצייר מרובע, להגיע לירח או להפעיל את אותו שיר במחשב באמצעות אותם כלים שלא מתאימים כלל לצורך המטרה? אחת הסיבות לכך שהחושים שלנו הוגבלו בצורה כזאת היא, שנוכל לחוש איתם רק את מה שאנחנו באמת צריכים, כחלק מהמשימה השמיימית שנשלחנו לעשות כאן בעולם.