בס"ד

הרבה יותר קל לו לאדם לספר על הניסיונות שהוא עובר בהצלחה, אך הפעם נעסוק בסיפור אמיתי שמתאר ניסיון פחות מוצלח שקרה לכותב, ולו רק בגלל מוסרי ההשכל שיכולים להילמד ממנו.

מזה כמה חודשים חיפשתי קונה להליכון שלי, ולפני כמה ימים נוצרה אפשרות לעסקת חליפין על אופני כושר בתוספת תשלום. כמה חודשים לפני כן פירקנו את הפאנל עם הצגים הדיגיטליים של המכשיר כדי שלא יתפוס הרבה מקום. באותו יום לא היתה לי כל דרך לדעת שהפעולה התמימה הזאת היתה למעשה זרעו של ניסיון שהשם יתברך זרע במיוחד עבורי למועד מאוחר יותר. כמה שבועות לפני שהמבחן עשה את דרכו מהשמים היישר אליי למדתי באופן מיוחד את הנושא של מצוות כיבוד הורים. לצערי, זה לא עזר לי באותו ניסיון. לאחר אותה שיחת טלפון בה התרשמתי שהצד השני רציני ומביע עניין, החלטתי להבריג חזרה את הפאנל למקומו. במקביל מרת אימי היקרה חיממה אוכל והזמינה אותי לאכול. האדרנלין עשה את שלו והחלטתי שלא בצדק לתת עדיפות להליכון שעשה בתחילה רושם שהוא זקוק לזמן עבודה קצר כדי להחזיר את המצב לקדמותו. תכניות לחוד ומציאות לחוד. לאחר שהשענתי את הפאנל באופן זמני על גוף ההליכון כדי להביא כלי עבודה, הוא נשמט, מה שגרם לשני חוטי חשמל להתנתק ממקומם, ולי גרם להבין שכעת יש כאן קצת יותר עבודה ממה שחשבתי. מצאתי את עצמי פותח עוד ועוד ברגים כדי שתהיה לי אפשרות לגשת לאיזור הנתק במעגל המודפס ולהלחים את את החוטים למקומם. כשהגעתי לשלב האחרון חלק מהצגים הדיגיטליים התפרקו ונפלו על הרצפה. מיד אמרתי להוריי היקרים שאם אצליח לסדר את הבעיה זה יהיה בגדר נס. האוכל בינתיים המשיך להתקרר. אחרי שהלחמתי את החוטים ניסיתי להחזיר את המצב לקדמותו וכשהפעלתי את ההליכון הבחנתי שהמצב לא תקין מאחר והצגים לא עבדו בצורה תקינה. עזבתי הכל ומיהרתי להתפלל מנחה וחידשתי את ניסיונות התיקון למחרת. פירקתי וחיברתי מחדש את הכל כמה וכמה פעמים. למרות הניסיון שלי בתיקון מחשבים לא זכור לי שניסיתי אי פעם לתקן מכשיר כושר אלקטרוני, והעובדה הזאת רק הוסיפה להרגשה שהסיכוי לכך קטן מאוד, אבל חבל היה לי לוותר. היו שם לא מעט ברגים שהיה צריך לפתוח ולסגור כל פעם מחדש. עד שבאחת הפעמים הדלקתי את המכשיר וב"ה הכל עבד בצורה תקינה להפליא.

המקרה הזה גרם לי ללמוד כמה כמה דברים ב"ה:

1. לפעמים הדחפים המיידיים שלנו גורמים לנו לשגות בקבלת ההחלטות שאנו עושים, כמו במקרה הזה, שהרי אף אחד לא היה צריך לבוא, לבדוק ולקחת את ההליכון באותו יום כך שזה בהחלט היה סובל דיחוי, ולמרות זאת בלהט הדברים נתתי לזה משום מה עדיפות לא מוצדקת על פני האוכל שמרת אימי הכינה וחיממה במיוחד עבורי. את אותם דחפים שמנסים להניע אותנו לעשות פעולות נטולות תכנון ומחשבה כאן ועכשיו ניתן לתעל לדברים נפלאים כמו כל יסוד עצמתי בטבע שיכול להיות מצד אחד חשוב ויעיל ומצד שני מסוכן והרסני כמו אש ומים, כשאבן הבוחן בכל פעם שדחף כזה או אחר מופיע צריך להתבטא בשאלה "האם הדחף הזה מתכוון להוביל אותי לעשות את הצעד הנכון"? לפעמים עומדות בפני האדם כמה אפשרויות וכולן טובות, כשבמקרה כזה השאלה תצטרך להיות "האם הדחף הזה מתכוון להוביל אותי לעשות את הבחירה הטובה ביותר"?

2. אחד התמריצים לעשות בכל מצב את הבחירה הנכונה הוא הניסיון להימנע מהמחשבה בדיעבד, שמגיעה אחרי הבנת האדם את טעותו - "אם הייתי פועל נכון, הדברים היו יכולים להיראות אחרת". בחירה נכונה במקרה הזה היתה מאפשרת לי לקיים את אחת המצוות החשובות בתורה של כיבוד אב ואם, לגשת למלאכה על בטן מלאה בזמן שלאימי היקרה יש נחת רוח מהכבוד וההערכה שלי על המאמץ שהיא עשתה עבורי, ולהימנע מאותה מחשבה של "מעניין מה היה קורה אילו הייתי נוהג אחרת".

3. לפעמים השכר של הורינו וכל שאר האנשים סביבנו הוא התייחסות ראויה ומכובדת, מילה טובה וחיוך מצדנו, שגורמים לצד השני להרגיש שהיה שווה לעשות הכל עבור אותו אדם שיודע להעריך את המאמץ, ולו רק בגלל אותה מחמאה קטנה שתיבלה את התבשיל ונתנה לו טעם עשיר, משודרג ומתוק יותר, ואף לתת לו חשק להיטיב עמנו גם בעתיד כשהזכרון המתוק של התגובה שלנו עוד חי ופועם בקרבו. ככל שזה בא ממקום אמיתי יותר כך שני הצדדים זוכים לתחושה מתגמלת, ולא רק מקבל המחמאה כי אם גם זה שנתנה, כמו בכל פעם שקונים מוצר איכותי ומשלמים עליו בכסף שעבדנו ביושר כדי להשיגו. יתכן ואלו שלא נוהגים לנצל את ההזדמנויות הבלתי חוזרות האלה למחווה נימוסית מרגישים אי שם בפנימיותם כמו גזלנים שנכנסים לחנות, מכניסים כמה מוצרים לשקית ויוצאים בלי לשלם, ועם הזמן הדבר עלול לגרור להם לתחושת מרמור שמקורה עבורם יהיה עלום.

4. אחת הסיבות ואולי העיקרית שבהן, שיכולה לגרום לנו לפספס את ההזדמנות החד פעמית להביע את הכרת הטוב המתבקשת כלפי הצד השני היא ההתייחסות השגויה שלנו לאנשים ולתופעות השגרתיות, שהם חלק בלתי נפרד מחיינו היומיומיים כמובן מאליו ח"ו, מכוח ההרגל. הרבה אנשים עשירים יכולים להעיד על כך שגם לדברים הטובים ביותר במושגים חומריים ניתן להתרגל בקלות ותוך זמן קצר. לא סתם אנשים עוברים דירות, מחליפים מכוניות ומשדרגים את הצעצועים הדיגיטליים שלהם לעיתים קרובות, למרות שהם משרתים אותם בנאמנות ואין להם שום תקלה, אלא שהם נזקקים כל פעם להעצים את סף הריגוש, כשהפעם זה יהיה מפואר יותר, משוכלל יותר ומהיר יותר, תוך כניעה למסרים פרסומיים ונורמות חברתיות, שמפעילים את הדמיון ועובדים חזק על הרגש, ולא מאפשרים לאדם לשאול את עצמו את השאלה הבסיסית "עם כל הכבוד לדגם החדש, האם אני באמת זקוק לו לצרכים האישיים שלי"? יהיה לו קשה לאדם למצוא את האושר האמיתי אם ישווה את עצמו בכל רגע נתון לאלה שיש להם יותר ממנו, ויחיה בתחושה דמיונית שיש יחס ישר בין מידת האושר למידת העושר. מה שמבדיל בין שתי המילים זה האותיות א' ו-ע', ואם נבדוק מה ההבדל ביניהם בגימטריה נגיע לתוצאה: 69=70-1 (שני מספרים בעלי צורה זהה שעומדים זה מול זה בצורה הפוכה), ואולי הדבר מרמז שהיחס קרוב יותר להיות הפוך מאשר ישר, שנאמר "מרבה נכסים מרבה דאגה". לכן צריך לשאול האדם את עצמו מיהו האדם העשיר באמת, שנאמר "איזו עשיר השמח בחלקו" - לא משנה מה יש ומה אין לך, אם אתה שמח בחלקך אתה עשיר, ואם כל הדונמים, הבתים והמכוניות כבר מזמן הפסיקו לרגש אותך איך באמת תוכל להגדיר את עצמך כעשיר? אחת הדרכים בה האדם יכול להביע את אמונתו הגדולה בבורא עולם היא בהשלמתו עם העובדה שמכלול הפריטים החומריים שקיבל ממנו יתברך זה לא פחות ולא יותר ממה שהוא בדיוק צריך ובהתאמה מושלמת הן לנשמתו הרוחנית והן לצרכיו הגשמיים, ושכל רצונו של הקב"ה להיטיב עם האדם, כשמה שטוב לאחד יכול להיות לא טוב לשני, ולכן הוא מבין שמה שהוא קיבל נתפר בדיוק לפי מידותיו, כדי שהוא יוכל לעשות את התפקיד שלשמו הוא הגיע לעולם הכי טוב שאפשר.

5. במידה והייתי עומד בניסיון, יתכן וכשהייתי ניגש לסדר את ההליכון לאחר הארוחה הכל היה מסתדר בקלות בזכות זה, מבלי לדעת מה היה קורה אילולא הבחירה הנכונה שעשיתי, וכל השתלשלות העניינים שהתרחשה בפועל כתוצאה מהבחירה השגויה שלי וגרמה לי לאבד זמן יקר היתה נמנעת, כמו בכל מקרה טיפוסי של סיבה ותוצאה - מצד אחד חייל שזכה באות הצטיינות כתוצאה ממעשה גבורה שעשה בשעת מלחמה, ומצד שני אדם שמוצא את עצמו מאחורי סורג ובריח לאחר שביצע פשע. ההבדל בין ניסים לנפלאות הוא שהניסים, כמו עשר המכות על המצרים וקריעת ים סוף, הם גלויים לחושי האדם, לעומת הנפלאות שהן נסתרות מאיתנו ומתרחשות מאחורי הקלעים, וכך אנו לעולם לא יכולים לדעת מאילו צרות הקב"ה מנע מלהגיע אלינו כתוצאה ממצוות או מעשים טובים כאלה ואחרים שעשינו, או רק מעצם אהבתו הבלתי ניתנת להגדרה מרוב עצמתה אלינו, שנאמר: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה", כמו כל הורה שלא מחפש סיבה מיוחדת כדי לעזור לבנו ולהעניק לו כל מה שהוא צריך, רק במושגים אלוקיים, שלא תמיד ניתן להבין אותם בשכל האנושי שלנו וטוב שכך, מאחר ואם במקום עבודה יכולים היו העובדים להתמרמר מהעובדה שהמנהל שלהם לא יותר טוב ומוצלח מהם, ולא מקרין כל ידע, בקיאות וסמכות ברמות גבוהות יותר מהם, קל וחומר שהבעיה היתה אף חמורה יותר אם היה כך הדבר בקשר שלנו עם בוראנו יתברך.

6. כמו שבמקרה הזה המצב על פניו נראה כמעט אבוד אך לאחר כמה ניסיונות הכל חזר לקדמותו ב"ה, כך גם בכל שלבי ותחומי החיים אם האדם מגיע ח"ו לשפל המדרגה, המחשבה האחרונה שצריכה לעלות על דעתו היא שזה הולך ללוות אותו בקביעות מעתה ואילך. כמו בפרוסת גזע של עץ גם החיים בנויים ממעגלים מעגלים שמייצגים תקופות שונות, שלכל אחת מהן האופי שלה עם האתגר הייחודי שהיא מציבה בפנינו. אחת האשליות הגדולות של כל אדם היא שהמצב הנוכחי בו הוא נמצא, בין אם טוב בין אם פחות, יהיה המצב הקבוע שלו מאותה נקודה והלאה, ולכן כמו שלא צריך לנוח על זרי דפנה, להרגיש שכרון רוח ולהיות שאננים כשנמצאים בתקופות טובות, כך גם לא צריך לחרוק שיניים, לאבד תקווה ולהתייאש בתקופות הקשות. הכל זמני והכל חולף כמו כל דבר שמאפיין את העולם בו אנו חיים שאף הוא בעצמו זמני, כשהדבר הנצחי היחיד כאן הוא הנשמה שלנו שהיא חלק אלוקה ממעל. העיקרון הבסיסי שצריך להנחות אותנו צריך להתבטא באמונה שכל מה שקורה, קורה לטובה גם ובעיקר בדברים שנשגבים מבינתנו, תוך ניסיון מעשי לשמור על שלווה פנימית וקור רוח בכל מצב. בתקופות הטובות נשתדל לאגור כוחות ולעשות שימוש מושכל במה שהן מביאות איתן תוך ניצול כל המשאבים ויחידות הזמן בחכמה וביעילות, ובתקופות הקשות נשתדל להשתמש בכל הכלים שברשותנו כדי לעבור את המבחנים שהן מגישות לנו בהצלחה, וגם אם הכל מסביב מתפרק והסיכוי נראה קלוש צריך להאמין שהכל יסתדר לטובה הרבה יותר מהר ממה שניתן לשער ב"ה.

7. יש חשש טבעי שיכול האדם לחוש כשהוא פותח דלת שמעולם לא נפתחה על ידו, שמכניסה אותו, בין אם מתוך בחירה ובין אם לאו, לתחום חדש שמהווה עבורו עולם זר לחלוטין בעל מאפיינים לא מוכרים, שהוא נדרש ללמוד בזמן אמת, ועם הכלים העומדים לרשותו הוא מנסה לצלוח את האתגר כמיטב יכולתו והבנתו, בשאיפה למזער ככל שניתן את השגיאות והתקלות הבלתי צפויות שעתידות לפגוש אותו במהלך דרכו החדשה. במידה והמטרה שעל הפרק חשובה ונעלה שווה לעשות כל מאמץ ולא לוותר בקלות גם אם המציאות בשטח מנסה להוכיח אחרת ולא משאירה סיכוי גדול לטובת העניין. נחשון בן עמינדב היה החלוץ שנכנס לים סוף כשהוא מלווה באמונה חזקה מאוד, ורק כשהוא הגיע למצב שאין לו שום יכולת להמשיך הוא זעק לשמים "הושיעני ד' כי באו מים עד נפש", או במילים אחרות, ריבונו של עולם, עשיתי כמיטב יכולתי כבן אדם, תש כוחי, מכאן ואילך אני בידיים שלך, רק אתה יכול לעזור לי ולהושיע אותי. המקרה הזה הוא דוגמא מופתית למסירות נפש, מאחר ובזכות אדם אחד הקב"ה קרע את ים סוף לשניים לטובת כל עם ישראל ובזכות זה ניצו הם מידיהם האכזריות של המצרים שרדפו אחריהם, שנאמר "כל ישראל ערבים זה לזה", וכמו שראינו בלא מעט מקרים בתורה הקדושה, מצווה של אדם יחיד יכולה להציל עם שלם, לכן בפעם הבאה שאוזניך תשמענה על נס שהתרחש ברחבי העולם בכלל ובארץ הקודש בפרט אפשר יהיה לתהות שמא זה בזכותך.