בס"ד

אם היה זה אפשרי הייתי נכנס להיכל הכבוד הפרטי שלי, עולה על הבמה ומוחא כפיים במשך דקות ארוכות בהתלהבות לקבוצת אנשים מאוד מיוחדת, וליתר דיוק נשים מסוג מאוד מסוים.

חלקן מודעות לדבר העצום הזה, שמאפיין אותן שהמילים הבאות מדברות עליו. חלקן עושות את זה מכיוון שהן מבינות את משמעות הנושא וחלקן עושות את זה באופן טבעי ללא כל סיבה מיוחדת.

לא משנה לאיזו מחלקה מבין השתיים הן משתייכות, מדובר בדבר מרשים ומעורר השתאות, שבדרך כלל לא נהוג לתת עליו את הדעת.

נתחיל.

אישה. אישה נאה. נאה במיוחד... קמה בבוקר מלאה בהשראה, מביטה במראה ואז לפתע עוברת במוחה מחשבה, ולא סתם מחשבה אלא אחת כזאת, שעתידה לשנות את כל עולמה:

"אז נכון שאני יפה וחטובה והנתונים החיצוניים שלי מרשימים במיוחד, אבל למה בעצם אני צריכה להציג אותם לכל אדם זר שעובר ברחוב? למה כולם צריכים לראות ולסקור את האיברים הצנועים שלי? האם זאת הסיבה שקיבלתי את המתנה הזאת משמים? האם בורא עולם שמח שהבת שלו מציגה לראווה את הגוף היפה שלה לכל העוברים והשבים ואולי חס וחלילה אני גורמת לו לצער? יש פה משהו שאני מפספסת?

מה בעצם קורה כשאני יוצאת מהבית עם הבגדים החשופים, שמדגישים את תווי הגוף שלי ולא משאירים הרבה מקום לדמיון?

ברור, רוב הגברים לא יכולים להוריד ממני את העיניים שלהם ומרגישים ברי מזל שעברתי לידם ועשיתי להם את היום. כמה שיופי חיצוני יכול לתעתע...

אבל רגע, מה אותו גבר שמסתכל עליי רואה? איכפת לו מהפנימיות שלי או שהחיצוניות מטשטשת לו את החושים? מה הוא חושב עליי באותם רגעים? איך הוא מעריך אותי ואולי הוא בכלל מזלזל בי בסתר לבו?

בעצם, לא בטוח שהכוונות של גבר כזה שייגש אליי, בזמן שאני לבושה ככה תהיינה רציניות, כי כשהוא מסתכל עלי הוא מתחבר ליצר, למיניות ולתאווה שלו, ובטח שלא לאותו מקום פנימי וטהור שגורם לו לחשוב, שאולי אני יכולה להיות הנפש התאומה שלו, החצי השני שישלים אותו, שהוא חיפש במשך כל ימי חייו.

אז רגע, באמת יכול להיות שאם אני מתלבשת ומופיעה בפני כולם בצורה כזאת, כמו כל החברות שלי, אני בעצם משדרת משהו זול, שמושך אליי גברים שמעוניינים בי רק למטרה שאני אפילו לא רוצה לדמיין? כאלו שיתנו לי להרגיש כמו מלכה בפגישה הראשונה אבל אחרי שבוע ישכחו בכלל איך קוראים לי וימחקו את המספר שלי מהטלפון שלהם כדי להכניס את המספר הבא בתור? זה מה שאני מחפשת? זה מה שאני באמת רוצה בשבילי? זאת מי שאני? זה מה שמגיע לי? איך יכול להיות?

אז רגע, אם הוא מתעניין רק בגוף שלי אז הוא בעצם לא מתייחס אליי ברצינות ומשתמש בי מתוך ידיעה, שהוא מתחיל קשר קצר למטרה אחת בלבד - לכבוש! וההמשך ככל הנראה יהיה עוד פרידה כואבת ומשפילה מצידי והמשך ציד המטרה הבאה מצידו. האם יש לי כוחות נפש מספיק חזקים כדי להתמודד עם פרידה כזאת במידה ואתאהב במישהו לפני שהוא יספיק לזרוק אותי? בכמה אהבות נכזבות כאלה הלב שלי יכול לעמוד? האם בלב שלי תישאר מספיק אהבה גם לבעלי?

וואו, כל זה רק בגלל איך שאני מתלבשת? לא יאמן. רגע, אז באותו זמן אני גם מרחיקה ממני את כל הגברים האיכותיים, שמחפשים לעצמם אישה איכותית וקשה להשגה, שהרי למה שגבר כזה ירצה להכיר בחורה, שמציגה את הגוף שלה לראווה ומשדרת שהיא זמינה לכולם? אחד כזה ירצה שהאישה שלו תכבד אותו אבל קודם כל את עצמה. איך לא חשבתי על זה קודם? ואיך אף אחד לא דיבר איתי על זה?

אז אותו גבר בטח חושב לעצמו שאם אני חושפת כך את גופי זה בא כדי להסתיר איזושהי ריקנות פנימית, אבל הדבר האחרון שאפשר להגיד עליי זה שאני ריקנית או טיפשה, ומצד שני איך אני יכולה לצפות ממנו לדעת את זה? שהרי לרוב האנשים יש דעות קדומות, והם ממהרים להסיק מסקנות על סמך המציאות בשטח, ורוב הסיכויים שאין לו כוחות אבחון על טבעיים. הדבר הראשון שהוא רואה זה את החיצוניות שלי ואיך שאני מתלבשת, כך שרוב הסיכויים שהרושם הראשוני שאני עושה עליו גורם לו לפסול אותי מלכתחילה ולשייך אותי לקטגוריה, שאני ממש לא רוצה להשתייך אליה. וגם אם אחד כזה איכשהו יסכים להיפגש איתי, נקודת הפתיחה שלי אצלו תהיה כל כך נמוכה, שאני אצטרך להוכיח לו כל פעם מחדש, שהוא טועה לגביי אם הוא באמת חושב ככה, ואז בטח אהיה לחוצה כל הזמן, שלא אפלוט משהו טיפשי, כי אם זה יקרה בטעות והוא יחבר את זה עם המראה החיצוני, התמונה הכללית שתיווצר אצלו בתודעה לגביי תהיה שלילית, למרות שהיא מוטעית, אבל זה יגרום לו להגיע למסקנה המתבקשת מבחינתו, להזמין חשבון ולהצטער על הרגע שבו החליט להיפגש איתי...

ומה לגבי המשפחה שלי? אני בטח גורמת להם להרגיש במבוכה בכל פעם שהם רואים אותי עם הבגדים האלה. אולי הם לא יודעים איך להגיד לי את זה כי לא נעים להם ממני.

ולמה אני צריכה שנשים אחרות תראינה אותי חושפת את גופי? בנות גילי יכולות רק לקנא בי, להרגיש בחוסר נוחות לידי, כי הנוכחות שלי גם ככה בולטת, מבלי שאני מבליטה את עצמי עוד יותר, ובנוסף הן יכולות להרגיש מאוימות ממני.

איזו דוגמא אני נותנת לנערות צעירות ותמימות לגבי איך אישה שמכבדת את עצמה צריכה להתלבש? איך המצפון שלי יוכל להיות נקי אם אגלה שיש נערות שקיבלו ממני "השראה" ומסתובבות בחוץ בלבוש חשוף בגללי.

מזל שנזכרתי, יש גם את כל התמונות שהעלתי לפייסבוק, שאי אפשר לפספס שם את הגוף החטוב והחשוף שלי כאילו שילמו לי על זה. בעצם גם אם היו מציעים לי כסף, איך הייתי יכולה לקבל הצעה כזאת ולהישאר עם מצפון נקי? איך יכול להיות שעד היום לא הבנתי, שבכל פעם שגבר רואה את התמונות שלי, היצר המיני שלו מתחיל להשתולל, נכנסות לראש שלו מחשבות זימה והוא רואה אותי כלא יותר מאוביקט מיני, כמו כל הנשים שהוא רואה בסרטים ובמגזינים, שזה העיסוק העיקרי שלהן ועושות את זה תמורת תשלום. עם הזמן הוא יכול לפתח סטיגמה ולחשוב שכל הנשים זולות ללא יוצא מן הכלל, ובאופן לא מודע הוא יתחיל להתייחס לכולן בזלזול, שהרי איך אפשר להתייחס ברצינות לאישה, שמעלה לאינטרנט את התמונות הכי אינטימיות שלה, שלא היו מביישות את המגזינים הארוטיים המובילים בעולם? רק מהבחינה הזאת אני יכולה לגרום נזק רציני לעצמי, להכתים את כל המין הנשי, ולגרום לאותם גברים להתעסק במחשבות גסות במקום לחשוב על דברים ברומו של עולם, ואולי לחלק מהם יש משפחה עם ילדים, והמחשבות האלה יכולות להעלות במוחם את האפשרות ללכת עם נשים אחרות ולבגוד בנשותיהם. מספיק שרק אחד יעשה את הדבר הנורא הזה ולא אוכל לסלוח לעצמי. למה לי בכלל להיות במקום הזה?

תראו מה זה, כשהייתי קטנה תמיד שאלתי את עצמי מה כבר יכול לגרום לאותן נשים להצטלם בצורה כזאת זולה, ואיך הצליחו לשכנע אותן לעשות דברים כאלה גסים, והיום אני זאת שעושה בדיוק את מה שפעם דחה אותי ועוד בחינם. איך הגעתי למצב הזה? מה, נפלתי על הראש או שפשוט חסרה לי קצת תשומת לב? אולי זה בגלל כל החברות שלי, שלא מפסיקות להעלות גלריות שלמות מכל המסיבות, ההרפתקאות והחופים שהן הולכות אליהם, וכנראה שחשבתי שזה דבר מקובל, כי אם כולן עושות את זה למה אני צריכה להיות יוצאת מן הכלל, ואני גם לא זוכרת ששמעתי על מישהו שמתלונן על זה. מצד שני החברות שלי גם עושות הרבה שטויות, שאין סיכוי שאני מצטרפת אליהן, כי גם לי יש קווים אדומים, אז איך יכול להיות שדווקא פה נפלתי בפח? מי קבע שאני צריכה להתנהג כמו הרוב? מה קורה במקרים שהרוב לא צודק? איך מדברים עליי האנשים שרואים איך אני מתלבשת כשאני לא לידם? ומה יוצא לי מכל זה? אני יכולה רק להפסיד כאן. ומה יקרה אחרי שאתחתן עם בעלי ואגדל את ילדיי, איך אוכל לחיות עם כל הזכרונות הקשים האלה, ועם העובדה שהתמונות שלי מופצות באינטרנט בצורה חופשית מבלי שתהיה לי בקרה על הנעשה?

אז למה שמהיום לא אעשה את השינוי המתבקש מכל הסיבות שבעולם ואתקן באותם מקומות בהם פגמתי? הגיע הזמן להתחיל להתייחס לעצמי בכבוד ולהתלבש בקלאסה! ואז הסיכויים שלי להכיר גבר איכותי שמחפש להכיר בחורה איכותית כמוני יגדלו בצורה משמעותית וכשאפגוש אחד כזה, ארגיש יותר משוחררת וגם הבטחון העצמי שלי יהיה מספיק גבוה כדי לדבר איתו בגובה העיניים, ובכל פעם שניפגש נוכל להתרכז בעיקר ולא בטפל. גם ההורים שלי והמשפחה כולה ירגישו הרבה יותר נוח לגביי, ובמקום שהלבוש שלי יצרום להם בפנים אוכל לגרום להם לנחת רוח אחרי כל מה שהם העניקו לי, אוכל להיות בטוחה שאני נתפסת בעיני כל הסביבה כבחורה עם ערך עצמי וסגנון אישי איכותי, שלא מעתיקה מכל מי שהיא רואה ברחוב, בטלוויזיה ובשלטי החוצות, שיודעת מהי חשיבותה של הצניעות, יודעת מה היא שווה ומרגישה בטוחה בעצמה. גם היחס שאקבל מכולם יהיה הרבה יותר רציני ומכובד, ואוכל להיות בטוחה יותר בקשר לכוונות של כל האנשים שירצו להיות בקרבתי, ולא אצטרף לחיות בהרגשה שאולי הם בסה"כ רוצים לצרף עוד תכשיט אנושי לאוסף שלהם. אוכל להוות מודל לחיקוי לכל הילדות הצעירות, שמקבלות השראה מההתנהגות של הבוגרות, ולא אצטרך לחיות עם נקיפות מצפון שאולי אני משפיעה עליהן לא לטובה ועלולה אף להזיק להן בדרך כזאת או אחרת.

בעצם למה שלא אוביל מהלך כולל לשינוי בתפיסת העולם בנושא הצניעות וצורת הלבוש בכל הסביבה שלי, ועם החברות שלי זו תהיה רק ההתחלה, כי גם בנושאים אחרים אני לא אנוכית וחושבת איך אני יכולה לעזור גם לאחרים, כי לצערי הרב יש עוד בנות שנמצאות במקום הלא טוב הזה.

זהו זה, הגיע הזמן למהפך אמיתי, מהפך צנוע, שמתחיל ב"ה מעכשיו, עם כל מה שמשתמע מכך.