בס"ד

כל התורה שלנו מלאה בסיפורי מופת ומוסרי השכל שנועדו בין היתר כדי לתת לנו דוגמא ולהנחות אותנו בנתיבי הערכים, דרכי המוסר ושבילי דרך הארץ, אך מסתבר שלא רק התורה הקדושה מגלמת בתוכה את האמת הזאת כי אם כל הבריאה כולה על כל מרכיביה.

מקרה שקרה כך קרה, במהלך שיחה בין שני קרובי משפחה אחד מהצדדים התחיל לכעוס על דבר מה, וזמן קצר לאחר שהצד השני ניסה להבין ללבו תוך ניסיון להרגעת המצב קרה דבר סמלי ומעניין, שניתן ללמוד ממנו על מידת הכעס מזווית חדשה ומפתיעה.

כעבור זמן קצר אותו אחד שהיה בצד השני ניסה למזוג לעצמו מיץ תפוחים מוגז. הבקבוק נפל על השולחן וכשהוא פתח את הפקק, הנוזל כמו איבד שליטה וניסה לפרוץ החוצה במהירות ובזעם. התגובה המיידית שלו היתה לסתום את פיית הבקבוק כדי שהמיץ לא ישפך על השולחן, ורק אחרי שהוא הרגיש שהעניינים נרגעו הוא שחרר את הלחיצה ומזג לעצמו את המשקה. בהמשך הוא הבחין בטבעת של גזים שהיוותה כמעין תזכורת לאותה התפרצות בלתי צפויה.

גם המסקנות רוצות לפרוץ לאוויר העולם אבל מהן לא נמנע את הדרך:

1. כשם שהתגובה הראשונית היתה לסתום את פיית הבקבוק כדי למנוע מהמיץ לפרוץ החוצה, כך גם כל אחד מאיתנו צריך לבלום את עצמו מלאבד שליטה, ולהפעיל את המנגנון הפנימי ששולט בכעס גם אם יש "סיבה מוצדקת" ודווקא אז, אלא אם אתה פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ומולך ניצב זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון שנשא את כזבי בת צור המדיינית ובכך פגע בכבוד ה', כשבזעם שלך אין כל נגיעה אישית ואין הוא נובע מתוך גאווה או כבוד עצמיים, אלא כל כולו לשם שמיים מתוך קנאות טהורה לה' יתברך והפגנת אמונה ברמות הגבוהות ביותר, ואתה בקיא במשנה ו' בסנהדרין, פ"ט, שמסבירה את שלושת המקרים היחידים בהם יהודי יכול לקנא לה', כשבנוסף לכל, אתה חי בתקופת התנ"ך.

2. סתימת פיית הבקבוק המיידית מסמלת גם את העובדה, שאף אחד לא היה רוצה לראות ולהקשיב לאדם בעודו כועס, וכבר מרגע התפרצות הכעס אנו מייחלים לרגע בו היא תגיע לסופה ומקווים שהוא יסתום כבר את אותו איבר שד' יתברך העניק לו למטרות הרבה יותר נעלות, ולמרות זאת הוא בוחר להשתמש בו דווקא בצורה הפסולה הזאת. ידוע הדבר שלא מסתכלים בפנים של אדם בזמן שהוא כועס מאחר והוא כאילו עובד עבודה זרה והרי אסור להתסכל על עבודה זרה, כשהדבר יכול להשפיע לא לטובה על המסתכל.

3. כשם שניתן היה למזוג את המשקה רק לאחר שהלחץ בבקבוק ירד, כך גם אותו כועס שם את עצמו בהשהייה חברתית, שבמהלכה לא ניתן וכלל לא כדאי לתקשר איתו, מאחר והוא איבד את השליטה על הגה עצמיותו, ואיפשר לכוחות אחרים לתפוס את הפיקוד עליו, ורק לאחר שנחשול האימים יחלוף ניתן יהיה לשוב ולדבר איתו ובאמת איתו.

4. כשם שאי אפשר היה להתעלם מאותה טבעת קצף שעיטרה את חלקו העליון של המשקה כאילו רומזת על ההתפרצות שהיתה קודם לכן, כך גם אחרי שאדם לא עומד בניסיון הזה, הכעס מותיר בו את אותותיו, וזה עוטף ומלווה אותו בצורה ניכרת לפרק זמן לא מוגדר גם לאחר שהוא חוזר למצב של שפיות.

5. כשם שהמיץ ניסה לפרוץ מחוץ לבקבוק באופן בלתי צפוי, כך גם הכעס יכול לתפוס כל אחד ואחת מאיתנו בכל זמן ובכל מקום ללא התראה מראש, ולכן צריכים להיות מוכנים גם למצב הזה ולהגיב בהתאם וליתר דיוק לא להגיב, כי פה ההישג טמון באי העשייה, כך שלפעמים מבין קבוצה של אנשים שמנהלים ויכוח סוער דווקא זה שנוצר את פיו ומתאפק הוא בעל המידות הטובות מכל היתר.

6. ניתן לסכם במילה אחת את מה שהוביל להכל - נפילה. אם הבקבוק לא היה נופל, המיץ לא היה מנסה לפרוץ החוצה וגם המילים האלה לא היו נכתבות, כך שמחד צריך להיזהר מנפילות שכמו באבני דומינו, גלי צונמי ורעידות אדמה, דבר גורר דבר, נוצר אפקט של כדור שלג ויש רעידות משנה וכל זה בגלל אותה סיבה ראשונית, שביכולתנו למנוע אותה כל עוד זה תלוי בנו ולא בכוחות הטבע, ולו רק אם נשכיל להחליף את מילת המפתח "נפילה" ב"עצירה".

7. העובדה שזה קרה דווקא עם מיץ תפוחים מלמדת אותנו דבר נוסף. לכל פרי הייחודיות שלו, כשבתפוח ספון לו סוד שמיימי שזכיתי לשמוע מפי הרב דוד כהן מירושלים. אם נחצה תפוח לשניים, נוכל לראות שיש עשר נקודות מסביב לכוכב שבמרכזו (י'), הכוכב עצמו מורכב מחמישה חלקים, והוא נמצא בכל אחד משני החצאים (ה' * 2), והחלק הקטן שנשאר ממה שמחבר את התפוח לעץ הוא בצורה של האות ו', כשבחיבור כל האותיות אנו מקבלים לא פחות משם הויה ברוך הוא.

מי שמחפש יכול למצוא את הקב"ה אף בפרטים הקטנים ביותר בבריאה המופלאה שיש לנו הזכות להיות חלק ממנה, שעלולים להיראות כמובנים מאליהם, בזמן שהם טומנים בחובם סודות עליונים, ואם מוסיפים למשימה גם את הפן השכלי והרוחני שבנו ניתן לפענח במקרים מסוימים את הרמזים והמסרים שבוראנו יתברך מעביר לנו בשפתו האלוקית, כמו במקרה הזה, שאולי הוא יתברך רצה שנמצא את הקשר בין הכעס האנושי להתפרצות הגשמית ונלמד עד כמה חשוב להוקיע מקרבנו את הכעס, דרך ההשוואה המתבקשת הזאת.