"ושננתם לבניך" (ו,ז) 'אמר רב ספרא משום רבי יהושע בן חנניא: מאי דכתיב "ושננתם לבניך" אל תקרי "ושננתם" אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. מי יודע כמה חיי?-לא צריכא- ליומי' (קידושין ל,א)ומביא תוס' ד"ה 'לא' -'ור"ת פירש שאנו סומכין אהה דאמרינן בסנהדרין- בבל בלולה במקרא במשנה ובגמרא- דגמרת בבל בלול מכולם'. והקשה הת"ת שמה שנאמר על בבל זה בהקשר של דרשות לרעת בבל אז איך לומדים משם לחיוב?- והעמיד שהגמ' בסנהדרין מדברת על הלומדים, שלא כתוס'. ואולי י"ל לר"ת שאמנם נאמר בהקשרים של דברים רעים אולם זה בפרט נאמר אגב אורחא, והוא לחיוב. אי נמי-זה בא בהקשר של השלילים שאם בבל כ"ך שלילית אז כיצד יש להם זכות קיום?- ולכן הביאו שזכותם הוא שיש בגמרתם את הכל, ולכן הביאו זאת שם. ואולי מה שנאמר שליש אין הכוונה שליש ממש אלא חלק, וכיון שיש 3 חלקים קראם שליש, והכוונה שיש ליתן חלק לתורה שבכתב וחלק לתושב"ע וחלק להבין ולהעמיק בסברות את הנאמר. לכן יוצא שע"י שלושתם יתקיים בו שידע הלכה ברורה היטב, וזהו הדרש הנוסף שדורשים שם 'ת"ר ושננתם- שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד, שנאמר..' וכו'. ועוד שממשיך 'אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה' וכו' (שם לב,א) והנה על בבל נאמר בדרשות שמחבלים זה לזה בהלכה וכן שהיא ארץ חשוכה, ניראה שרומזים שלכן כאשר לומדים בבבל והיא ארץ חשוכה זה גורם לפלפול גדול מדי כדי לברר דברים, וכך יוצא שדבריהם אינם ברורים זה לזה, וכך יוצא שנישארים באויבותם כיון שלא מבררים היטב  ולכן מחבלים זה לזה בהלכה, שלא יוצאת הלכה ברורה. וכך גם על התלמוד בבלי יש בו תורה ומשנה וסברה אבל הכל מעורבב ואין פשטות מסקנתית הלכתית וזהו חסרונם. שבא"י אין בעיה בשל אוירא דא"י שמחכים וכך דבריהם פשוטים וישרים ולא מפולפלים מדי (וזהו ההבדל בין גמ' בבלית לירושלמית) אבל בבבל זהו חסרונם שהכל כמו סלט, וזה היה נכון לזמנם. אבל במשך הזמן הסבוראים והגאונים שיפרו את הגמ' הבבלית ולכן כיום היא ברורה אפילו יותר מהירושלמית, ולכן כיום יוצאים ידי חובה בתלמוד הבבלי. לכן דרשו בספרי ומובא ברש"י 'לבניך- אלו התלמידים מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים.. וכשם שהתלמידים קרוים בנים.. כך הרב קרוי אב' וכו' , שהנה כמו בן שהוא ממשיך בברור את אבותיו (שהרי הוא זרעו) כך גם בד"ת צריך ללמד בצורה ברורה שאז תלמידו ממשיך את דרכו בהלכותיו ודברי תורתו, ולכן כמו בן שממשיכו. וכן זה נאמר אחרי "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" שכדי להגיע לדרגה זו של אהבת ה' בכל כול, ב-2 יצריו ונפשו וממונו ובכל מידה להודות לו (ברכות נד,א) כדי להגיע לדרגה זו יש צורך בחיבור היטב עם התורה, וזה יכול להעשות רק אם התורה מבוררת לו היטב שכך יכול להתחבר אליה. אבל אם התורה מעורבבת אצלו זה גורם לו לריחוק מהתורה ומימלא לא יכול להגיע לאהבת ה' וכך יכול להדרדר עד כפירה חלילה, וזהו החשיבות הגדולה של ידיעת תורה בצורה ברורה נוחה ומיושבת.