ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אתו אלהם (א' ג'). ברש"י אמר ראובן בני אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי. תוכחה שאומרים לאדם מתקבלת אצלו דוקא אם אין בה שום פניית עצמו של המוכיח אלא אומרה לגמרי לשמה לשם שמים. ומשום הכי לא הוכיחו כל השנים הללו שלא היתה מתקבלת אצלו משום שהיה בזה נגיעת עצמו של יעקב אבינו ע"ה של אז חללת יצועי עלה (בראשית מ"ט ד') והיה ראובן אומר שכמו שלקחת מעשו הבכורה כן לקחת מאתי הכהונה והמלכות שמגיע לבכור יתר שאת ויתר עז (מ"ט ג'). וכמו שאצלי היה שלא כדין, כי לא הי' מקבל התוכחה ממילא גם לא הי' מקבל העונש ברצון, כן עשית לעשו אחיך שלא כדין. והיית דעתו של ראובן נוטה אל צדקת עשו. ומשום זה גם נכתב "אני אומר לך מפני מה"דוקא אצל ראובן. ובזה מובן היטב איך עלה על דעתו של יעקב אבינו ע"ה "ותלך ותדבק בעשו אחי".

ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם (א' ט"ו).

ברש"י אבל נבונים לא מצאתי (ספרי) זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא שלשה אנשים צדיקים חכמים וידעים. והרי כתוב ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (ד' ו') ומניין להם נבונים. אלא שנבונים הולכים בהצנע לכת ואינם רוצים להתנשאות ולהדחק אל הראש ולהיות מנהיג ולכן לא מצאם משה רבינו "אבל נבונים לא מצאתי". ובאמת היו אז נבונים.

הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר (א' ה'). ברש"י בשבעים לשון פירשה להם. שאם יבואו זמנים שיצטרכו לשנות בתרגומם לשבעים לשון שלא יצא מזה מכשול אלא שידעו כולן את התרגום והפירוש האמיתי בשבעים לשון. שהרי בזמן תלמי המלך הוכרחו החכמים לתרגם התורה לשבעים לשון והוצרכו לשנות בעשרה מקומות, וכדי שלא תצא תקלה ומכשול על ידם הקדים הרפואה. ובגמרא מגילה (ט' ע"א) ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב"ה.