פרשת דברים שבת וט באב –תקון באהבה ובאבהות!
שני דברים מדהימים יש השנה ביום ט' באב.
א. קוראים בפרשת השבוע על האירוע שקרה בדיוק באותו היום!
- חטא המרגלים מוזכר באריכות בפרשה ונביא בהמשך את הפסוקים.
ב. במקום להיות באבל ובצום - אנו חוגגים השנה ביום זה את השבת, והצום והאבל נדחים ליום למחרת. יום ט באב עצמו עובר עלינו בשמחה ובתענוגים עם "ברבורים ושליו ודגים"!
אין ספק שהקב"ה רוצה שנלמד ונתקן השנה משהו נוסף - אחר מבכל שנה!
דווקא מתוך התרכובת הלכאורה סותרת של שבת וט באב אנחנו צריכים להבין מה עלינו לתקן השנה במיוחד לעומת שנים אחרות.
וקודם כל נראה מה מוזכר בפרשתינו על אותו היום –
" כו ולא אביתם לעלת ותמרו את פי ה' אלקיכם: כז ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו: כח אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם בני ענקים ראינו שם: כט ואמר אלכם לא תערצון ולא תיראון מהם: ל ה' אלקיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם: לא ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה: לב ובדבר הזה אינכם מאמינם בה' אלקיכם: לג ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם:"
החטא המרכזי המוזכר כאן הוא חוסר האמונה, אבל לא חוסר אמונה בכך שה' יכול להתגבר על האויבים שבארץ – ברור להם שה' יכול!
מה שלא ברור להם זה שה' אוהב אותם – ההיפך – הם בטוחים ש"בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים...." ואז כאשר הם לא מאמינים בקשר הטוב של ה' עם עמו ישראל – אז מגיע "אחינו המסו את לבבנו" כי אם ה' לא אוהב אותנו – אנחנו צריכים להסתדר לבד, ואז כשנלחם לבד - איך נחזיק מעמד מול "עם גדול ורם"?!
וזה בדיוק מה שמשה מנסה לשכנע אותם – אתם אומרים "בשנאת ה' אותנו" הרי " ה' אלוקיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם" – אל תשכחו את - "אשר ראית אשר נשאך ה' אלוקיך כאשר ישא איש את בנו" – זכרו כמה אהבה הרעיף ה' עליכם – איך אתם יכולים לחשוב שהוא שונא אתכם?! "ובדבר הזה" – באהבת ה' אתכם - "אינכם מאמינים" – "ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום" – תראו, אומר להם משה – כמה ה' דואג לכם – כמו אב שמאוד אוהב את בניו – ה' מחפש לכם מקום נוח לחנות במדבר. "באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם" – הכי טוב שאפשר!
לכן הצד הזה של חטא ט' באב הוא החטא ב"אב" – חוסר האמון של הבנים באביהם – "בנים לא אמון בם" (דברים לב') - שתיקונו הוא בהפנמת האמונה באהבת ה' אותנו – בידיעה היום יומית ש"יאר ה' פניו אליך" ו"כי באור פניך נתת לנו ... תורת חיים" שהקב"ה תמיד תמיד מחייך אלינו, מאיר לנו פנים ואוהב אותנו, נזכור השבת ששורש החטאים שלנו הוא בחוסר האמונה בזה - "ובדבר הזה אינכם מאמינם בה' אלקיכם "– נפסיק ללכת שפופים כאילו מישהו תמיד מסתכל עלינו מלמעלה בניסיון לחפש במה שגינו ואיך ועל מה אפשר להעניש אותנו.
ובמקום זאת נלך תמיד בשמחה – נדע נזכור ונשנן שיש לנו את "אבינו מלכנו" שרק רוצה לעשות לנו טוב, לרומם אותנו ולהטיב איתנו – והשבת נרים את כוס היין של הקידוש - בעיצומו של יום ט באב - ונגיד בפה מלא שיש לנו אבא אוהב שרוצה שנשמח ונתענג "אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו ושבת קודשו באהבה וברצון הנחילנו..."
ומתוך כך נסתכל על חיינו ועל כל הסובבים אותנו בחיוך ובשמחה- שמחה בונה, שמחה מרוממת, ונזכה "שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו, ושם נעשה לפניך את קורבנות חובותינו, תמידים כסידרם ומוספים כהלכתם". (מתוך תפילת מוסף של שבת).
