בס"ד                                                    ערש"ק                                                          ח'     אב    התשע"ב

                                    אשא תפילה ליוצרי להתחיל ולסיים ספר חמישי

                       עצה בפרשה – דברים – שבת חזון

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל

 וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב"(א, א)

לקראת סוף ארבעים שנה בצאת ישראל ממצרים – בא' לחודש שבט היינו כחודש ושבוע לפני הסתלקותו של

משה רבינו ע"ה הוא מתחיל לבאר להם היטב את התורה בשבעים לשון כמובא במדרש(תנחומא א) והדבר קצת

תמוהה, למה חיכה עד עכשיו? ואפשר לומר אולי שהמתין לדור הצעיר שהיה פחות מבן עשרים שנה שלא היה

בכלל הגזירה של המרגלים כי לקראת סוף ארבעים שנה יכלו מתי מדבר, והדור הנכנס יזדקק לכל הידע הנדרש

בחינת פירוש התורה בשבעים לשון ומייד בהיכנסו לא"י יבוא לכלל ביצוע הדבר וע"י כך התורה נטמעת בצורה

המושלמת ביותר כי לא המדרש עיקר אלא המעשה.

ולכן ספר זה נקרא משנה תורה כפי שמביא הרמב"ן ז"ל בהקדמתו. ואפשר לומר אולי ב' טעמים לדבר: הא' –

שמשנה אותיות נ'(=50) משה היינו שמשה רבינו הצליח להשיג בגדולתו את הבנת התורה בכמעט חמישים

שערי בינה וע"י כך הצליח לבאר היטב את התורה לעם ישראל בשבעים לשון ועוד שמשה מעצמו אמר את

הדברים ולא מה', כפי שמובא במדרש: הפה שאמר, לא איש דברים אנכי, אמר אלה הדברים(שם, ב). 

ב' – משנה מלשון שני היינו שזה מעין ספר שני לתורה שבו יש תוכחות מוסר כפי שפרשו חז"ל כאן בפסוק

לפי שהן דברי תוכחות(ספרי כאן) כי ללא  לימוד ושמיעת שיעורי מוסר וללא קבלת התוכחות לא נצליח לעבוד

ולשפר את מידותינו ואפילו שנלמד תורה ונצבור ידע רב בתלמוד אם לא נהיה בעלי מידות טובות אנחנו פשוט

לא בדרך הנכונה כי המוסר צריך להיות דרך חיים יום יומית כמו שכתוב(משלי ו): ודרך חיים תוכחות מוסר.    

וזה שאמר אלה הדברים, נדרש ע"י רז"ל פסל את הראשונים, כלומר אדם שיש בו תורה אך הוא ללא מידות

טובות או לפחות לומד לשפר את מידותיו הרעות, תורתו פסולה!

אך בטרם תבואר התורה, מנהיג הדור, משה רבינו ע"ה, הרועה הנאמן, רואה לנכון להוכיח את עמו סמוך

למיתה כפי שלמד מיעקב אבינו שהוכיח את בניו לקראת סוף ימיו. הוא סוקר בפניהם את מעשיהם בתקופת

המדבר ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני הקב"ה: תלונות המדבר, חטא פעור, המרתם על ים סוף, חטא

המרגלים, דִבת המן, מחלוקת קרח ועדתו וחטא העגל, ומפאת כבודם של ישראל הזכירן ברמז.

והמדרש(תנחומא א) מפרש על 'אלה הדברים' שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות להם בציון

וכו', ע"ש. ועל פניו לא ברור מה הקשר בין התוכחות שנאמרו לבין הניסים שיהיו בעתיד בציון.

ונראה לבאר שמשה רבינו ע"ה רואה ברוח הקודש את ירידת הדורות ושלא יהיה לעם נביא כמוהו שיכול לדבר

עם ה' פנים אל מול פנים, ולפייסו בעת הצורך, כמו שעשה בכל המקרים הנזכרים לעיל, ולכן נמצא שנתן להם

עצה בתוך הרמז של התוכחה וזה שנאמר 'אלה הדברים' רמז והזכיר להם את "אלה הדברים אשר תדבר

אל בני ישראל"(שמות חט, ו) כלומר את הברית שכרתו עם ה' בקבלת התורה כולם ללא יוצא מן הכלל.

ולכן נאמר בפסוק 'כל ישראל' ולא בני ישראל לרמוז גם לבית יעקב אלו הנשים וגם לבני ישראל שכולם הסכימו

וענו נעשה ונשמע את כל דבר ה'.

על כן, אל להם לנטוש את בריתם ושלא יעזבו מקור מים חיים כי תכלית האדם לעסוק בתורה כמו שכתוב (  ):

כי הם חיינו ואורך ימינו וכו'. ואם יפרו את בריתם חס ושלום ייגרם חורבן על שונאי ישראל וזה שסתם את

דבריו במילה אלה(9=1+3+5) שעולה בגימטרייה קטן ט'(=9) רמז לחורבן בית ראשון ושני שהיה בט' באב ועוד

צרות רבות ואחרות שהיו בתאריך זה ששורשם בחטא המרגלים כמו שמובא במדרש: שבכו בליל ט' באב ואמר

להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם לפני אני אקבע לכם בכיה לדורות(מד"ר פט"ז, כ).

ומובא בשולחן ערוך: "שכולם חייבים להתענות בט' באב מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר את הלבבות

לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה במעשינו עתה עד שגרם

להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון הדברים האלו נשוב להיטיב"(אור"ח תקמט).

וע"פ זה אפשר להסביר את המדרש לעניין הניסים שיעשו בציון כמו שנעשו במדבר היינו שברגע שעם ישראל

יעסקו בתורה אך לא רק זאת בלבד אלא גם יתקנו וישפרו את מידותיהם וישובו להיטיב זה עם זה ע"י כך יתקנו

את שורש החטא כנ"ל ורק כך יזכו לראות בניסים שיעשו בציון שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון(ישעיה נב ח).

יהי רצון שהתקיימו בנו דברי הנביא שאמר שהצומות האלו יהיו "לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת

והשלום אהבו"(זכריה ח יט) ונזכה שייבנה בית המקדש השלם ויתגלה שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, אכי"ר.

                  פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ע"י עסק התורה יכולין להוכיח אפילו הרחוקים ממנו, אף ע"פ שאינו יודע מה שצריך להם, וגם אינם אצלו  להוכיחם,

אף ע"פ כן ע"י שהוא לומד ועוסק בתורה, ע"י זה שומעים הרחוקים את קול הכרוז של התורה; כי התורה מכרזת

וצועקת ומוכיחה תמיד, וקוראת ואומרת: עד מתי פתָיִם תאֵהבוּ פֶתִי וכו', רק שאין שומעין קול הכרוז של התורה

מרִבוי ההסתרות ע"י רִבוי העוונות רחמנא לִצלן, כי השם יתברך נסתר עתה מאתנו בעוונותינו הרבים בבחינת

הסתרה שבתוך הסתרה, בבחינת "ואנֹכי הסתר אסתיר"; אבל ע"י שעוסקין בתורה מגלין ההסתרות, עד שפועלין

שגם הרחוקים מאוד ישמעו קול הכרוז והתוכחה של התורה, עד שישובו כולם אל ה'(סימן תלמוד תורה, אות מג).  

                                                             "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                             ולע"נ משה אילוז בן סימונה ז"ל, נלב"ע בי"ח בתמוז התשס"ט, תנצב"ה