"אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר: שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ - זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי - עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ - חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי - רָשָׁע"

(אבות ה, י)

נתמקד במידה הראשונה שמביאה המשנה: "שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ - זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם".

השאלה העולה מן המשנה זועקת ולא דורשת חקירות רבות. כיצד ייתכן שאותה המידה עצמה היא גם מידה בינונית וגם מידת סדום?

פרשני המשנה לאורך הדורות דנו בשאלה זו וניסו ליישב את המתח הקיים במשנה זאת.

בשל הקשיים לעיל יש לחקור מהי מִדַּת סְדוֹם? האם ייתכן לומר על ההתנהגות שאנו מכירים מסיפורי חז"ל על סדום, כי זו מידה בינונית? לא לפרנס עניים, לא להכניס אורחים ועוד כהנה מדרשים רבים שמספרים לנו על רשעותם של אנשי סדום - אין זו בינוניות, זוהי רשעות לשמה, כדברי רבנו יונה בפירושו למשנה: "אם אינו מחזיק יד עני ואביון כלל, בזה כולי עלמא מודו דרשע גמור הוא, וזו מידת סדום", רשעות שהובילה להפיכת סדום ועמורה ולהשמדתה המוחלטת.

יש לשים לב לדברי חז"ל ולדייק בהם. התנא במשנה אינו אומר כי "שלי שלי ושלך שלך - זו התנהגות של אנשי סדום", כי אז בוודאי זו רשעות גמורה. אלא חז"ל דייקו ואמרו שזו "מִדַּת סְדוֹם". ואם כך, הרי שיש להבין את הקשר שיכול להיות בין "מִדָּה בֵינוֹנִית" לבין "מִדַּת סְדוֹם".

דומה כי התנהגותם של אנשי סדום שלא רצו להחזיק יד עני ואביון, נובעת מעמדה אידיאולוגית התופסת את כל מה שיש ברשותו של האדם, דברים אותה השיג בעמל רב וביגיעה גדולה - כרכושו הפרטי של האדם בזכות מאמציו הגדולה (דברים ח, יז): "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה".

ואכן זוהי מידתם של רוב ככל בני האדם (המכונים במשנה "בינוניים"), הסבורים שכישרונותיהם, יכולותיהם, שכלם ומאמציהם הרבים הם הם שעשו להם את כל רכושם הרב, ומכיוון שהם יגעו רבות כדי להשיג את רכושם, הרי שצודק הוא שיטענו: "שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ".

בא התנא הקדוש ואומר לנו במשנה: אכן זו "מִדָּה בֵינוֹנִית" - מידתם של אלו שאינם זוכרים מאין ניתן להם הכוח להצליח (דברים ח, יח): "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". שורשה של מידה זו היה מצוי אצל אנשי סדום הרשעים, וממנה עלולים להידרדר ל"מִדַּת סְדוֹם" המובילה למעשי רשעות נוראיים כפי שאכן עשו אנשי סדום.

לכן ממשיך התנא הקדוש, שגם האומר: "שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי - עַם הָאָרֶץ". שכן עמדה ותרנית זו אינה נובעת מההכרה "שהכל ברא לכבודו", כי אם מעמדה אנושית של חברות גדולה ללא קשר לשאלה מניין זכינו במה שיש לנו.

יהי רצון שנזכה לחיות על פי ההכרה אליה הגיע דוד מלכנו, נעים זמירות ישראל (דברי הימים א, כט, יד): "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ".

הרב שמעון ביטון, מהספר: "בין אדם למועד"