"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים” (ויקרא כג,מ). 'תנו רבנן: (ויקרא כג, מ) "ענף עץ עבות" – שענפיו חופין את עצו, ואי זה הוא? הוי אומר זה הדס. ואימא זיתא? בעינן עבות וליכא. ואימא דולבא? בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא. ואימא הירדוף? אמר אביי: (משלי ג, יז) "דרכיה דרכי נועם" וליכא. רבא אמר מהכא: (זכריה ח, יט) "האמת והשלום אהבו". תנו רבנן: קלוע כמין קליעה, ודומה לשלשלת, זהו הדס. רבי אליעזר בן יעקב אומר: "ענף עץ עבות" – עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה הדס. תנא: עץ עבות כשר, ושאינו עבות פסול. היכי דמי עבות? אמר רב יהודה: והוא דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא. רב כהנא אמר: אפילו תרי וחד' (סוכה לב,ב). 'ענף עץ עבות – שכולו ענף שהעץ מחופה בעלין ע"י שהן עשויין בקליעה ושוכבין על אפיהן. ואימא זיתא - כולו עלין ארוכים ורצופים ומתוך שהן מרובין מכסין את העץ. בעינן עבות - מעשה שרשרת שיהו מורכבין זה על זה. דולבא - עץ ערמון קשטניי"ר קלוע הוא אבל אין עליו רצופין לכסות כל עצו. הירדוף - כמין קליעה עשויין עליו. דרכי נועם - והאי מברז בריז את הידים כקוצים שראשי עליו עשויין חדין כמחט. האמת והשלום אהבו - וזה אינו לא אמת ולא שלום שהוא עשוי לסם המות. תלתא תלתא בחד קינא - שלשה עלין בקן אחד יוצאין מתוך עוקץ אחד. תרי וחד - שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד מלמטה ועולה ורוכב על השנים' (רש"י). אולי אפשר לומר שהזיהוי של ההדס ע"פ צורתו הנאמרת בפס' מרמז גם על פנימותו. במדרש מובא על ארבעת המינים: 'ד"א "פרי עץ הדר" אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. "כפות תמרים" אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. "וענף עץ עבות" אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. "וערבי נחל" אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו", ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה". לפיכך משה מזהיר לישראל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן"' (ויק"ר ל,יב). ממילא יוצא שההדס מרמז על כאלו מבנ"י שהחיוב שבהם מתגלה במעשים טובים שלהם. לכן בהדס כך גם מבורר גילויו: הענפים חופפים את עצו, שהענף מוסתר בהם, כמרמז על מהותם של ישראל שיש בפנימיותם קשר למעשים טובים, והענפים מכסים את כולו כעין רמז שזהו מהותם של ישראל ששלמים בזה מכל צד: 'שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים. רחמנים, דכתיב (דברים יג, יח) "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך". ביישנין, דכתיב (שמות כ, כ) "בעבור תהיה יראתו על פניכם". גומלי חסדים, דכתיב (בראשית יח, יט) "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו" וגו'' (יבמות עט,א). לכן גם העלים שחופפים הם באים בשלושה, כנגד שלושת הסימנים, כרמז שגמילות חסד שזהו המעשים הטובים בא כחלק משלושה סימנים. יותר מזה נראה ששלושת הסימנים קשורים זה בזה, שע”י שאדם מרחם על השני, והוא ביישן ולא גאוותן – שאילו היה גאוותן לא היה עוזר לאחר בשל גאוותו (שלא נאה לכבודו לעזור לשני), אז לכן עוזר לאחר בגמ”ח. ממילא לכן המעשים הטובים קשורים בשלושת הסימנים, ולכן זהו שלושה עלים שבאים יחד. אולי גם לכן ע”פ ר”כ זה גם בשני עלים ועוד אחד עליהם, כרמז שהגמ”ח – שהוא המעשים הטובים רוכב על שני הסימנים האחרים (או שרחמים וביישנות זה מידות האדם עצמו, וגמ”ח זה מעשה שלו לאחר, ולכן כעין שונה מהקודמים). לכן גם זיהו שאינו הירדוף בשל “דרכי דרכי נועם”, שהוא פוצע את הידים, כרמז למעשים הטובים שעושה לטובת חברו ולא להיפך שמזיקו, וכן בכלל רומז ב"דרכיה דרכי נועם" על המידות הטובות שהתורה דורשת מהאדם ללכת בהם. (אמנם גם על הלולב דרשו שאינו כופרא בשל הטעם של "דרכיה דרכי נועם" [סוכה לב,א], לכן כאן מביא רבא עוד סיבה שמיוחדת בהדס. וכן נראה שלולב מרמז על תורה, ותורה כשהאדם בלי מידות ראויות אינה תורה, כיון שדרך ארץ קדמה לתורה, ולכן נרמז גם בלולב על מידות טובות). וכן סימנים אלו גורמים לחיות כראוי בשלום בין בני אדם, ולכן אינו סם המוות שמזיק, וכן סימנים אלו גורמים לאדם לחיות כראוי ע"פ האמת, כראוי לאדם, ובשלום בין בני אדם, שזהו גלוי כאן של "אמת ושלום אהבו”. (והוא דומה לשלשלת, כרמז שבנו יש את הסימנים האלו כצאצאי האבות, שזהו שלשלת עד אלינו).