תזריע מצורע - פרשת המקדש

נביאי ישראל – ובני לוייתם

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

גחזי, זה ניצל את קרבתו לאלישע, להוסיף כבוד לעצמו, והיה פרוץ בערוה ובהול להרבות את ממונו.

            ראה ירושלמי סנהדרין (י, ב. בתרגום): "גיחזי אדם גיבור בתורה היה, אלא שהיתה בו עין צרה, שהיה יושב על פתח שער בית המדרש ודורש, והיו התלמידים אומרים: גיחזי לא נכנס לשמוע את אלישע – אנו ניכנס? ומשנתרחק מאלישע מה נאמר שם? 'ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא… המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו', ולא הכיל בית המדרש את כל הבאים בשעריו.

             ופרוץ בערוה… שכן השונמית אומרת לאישה: 'הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד'… הוא קדוש ואין תלמידו קדוש… שלא הביט בה אלישע מימיו… ויגש גיחזי להדפה, מהו להדפה?  שנתן ידו בהוד שביופיה - בין דדיה.

             ובהול לממון: את מוצא, בשעה שבא נעמן שר צבא מלך ארם אצל אלישע… רצה לתת לו זהב וכסף ולבושים, אבנים טובות ומרגליות - ולא קיבל… ויפצר בו לקחת- וימאן, ואילו גיחזי אמר: 'חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאיתו מאומה'… והטמין בעלייתו… אמר לו אלישע: 'העת לקחת כסף וזהב… העת לקחת אבנים טובות ומרגליות?! לפיכך צרעת נעמן תדבק בך'. זה שכתוב: 'וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער'… ומי היו? גיחזי ושלשת בניו היו!"

            מדוע נבחר דווקא עונש של צרעת לגיחזי? שכן, היה קרוב לאיש אלוקים, ויכול היה לזכות לנבואה ולראות פני השכינה – כשאר בני הנביאים שהקיפו את אלישע, אלא שהלך בדרכו. לפיכך, במקום שיימנה על אלו הקרובים אל הקודש, הושלך אל מחוץ לשלשת המחנות, כדין מצורע, המושלך חוץ למחנה שכינה, חוץ למחנה לויה וחוץ למחנה ישראל. לא נחה דעת חכמינו ז"ל, עד שמנו אותו חז"ל בין ארבעת ההדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא (סנהדרין פרק חלק).

שבת שלום