"וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר" (ויקרא יג, ג)

במסורת ישראל הצרעת נתפסת כעונש על לשון הרע. מצורע – מוציא שם רע (רמב"ם, הלכות טומאת צרעת, טז, י). לשון הרע הוא סימפטום. ממה נובע לשון הרע? מה הם השורשים? מה הם המניעים הפנימיים שיוצרים כזה מצב?

כל גווני הצרעת לסוגיה השונים הם גוונים של לבן. הלובן מייצג זכות ונקיות, וזו נקודת המוצא של קלקולו של המצורע – הוא חושב שהוא לבן, שהוא בסדר, זך וטהור.

וזו בדיוק הבעיה, מכאן נובעת כל מחלת הצרעת. כשאדם מסתכל על עצמו ורואה את עצמו מלא לובן, כולו מושלם וטהור, אז הוא מסתכל על אחרים ורואה כמה הם מכוערים ורעים. הוא מסתכל בעין רעה על הבריות והלשון הרע הוא רק עניין של זמן. כמו שכתוב במסכת נגעים (משנה נגעים ב, ה): "כל הנגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו".

הבעיה היסודית היא היכולת שלנו לראות את נגעי עצמנו. כשאדם יודע ומכיר את חסרונותיו ולא מטייח אותם, הוא לא מייפה את עצמו, אלא יודע להעביר ביקורת ישרה ועניינית על עצמו, ויודע שעיקר עמלו בעולם זה לתקן את עצמו, אין לו זמן, אין לו פנאי, ובטח שהוא לא רואה ולא עסוק בחסרונות של האחרים. עד שאתה עוסק בחסרונות של האחרים יש פה חסרונות כל כך קרובים ומיידיים שנמצאים פה לפניך. בא תתחיל לתקן אותם, תעבור אחר כך לאחרים. אדם שכל החיים עסוק בתיקון עצמו לא יעסוק בהבלטת חסרונותיהם של חבריו.

אדם שמבחין כי יש לו במה להשתפר ולתקן את עצמו, עושה זאת לאור סולם ערכים רוחני שהוא מציב לעצמו, וכשהוא מעמיד את עצמו למול אותו סולם, הוא מגלה את הפערים בהם יש לטפל.

אולם, כאשר האדם עצמו, לפי ראות עיניו, ממציא את סולם הערכים מתוך מחשבה שהוא יודע הכל, הוא לעולם לא יגלה בעצמו פגמים, כי קנה המידה עצמו נגוע, ולכן הוא מוציא שם רע, כי בהתאם לסולם שיצר הוא מוצא קלקולים אצל האחר - הוא עצמו יוצא נקי אבל האחרים יוצאים מקולקלים.

לשון הרע נובע מבהירות מוסרית נגועה, על פי הקריטריונים האישיים שבחר האדם לעצמו.

צרעת מתחילה בבית, עוברת לבגדים ואחר כך מגיעה לעור: אדם מסתכל על ביתו והכל נראה לו כל כך מושלם, אדם מתעסק בבגדים שלו בהופעה החיצונית שלו, דואג שהוא יראה מושלם גם פיזית וגם חיצונית מבחינה חברתית. הוא עסוק יותר מדי בהתהדרות החיצונית ולא בתיקון האמיתי של מה שנדרש לתקן.

"וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר" – ראשי תיבות "אהבה". לראות את הנגעים, את הנקודות הזקוקות תיקון, זה לא הדבר הכי משמח, אבל הוא נובע מאהבה, מרצון להביא את האדם לחיים מתוקנים, חיי אמת.

תיקונו של המצורע, של המדבר לשון הרע, הוא כל הזמן לעסוק בתיקון עצמי. מי שעסוק בתיקונו האישי – חזקה עליו שלא יעסוק בחסרונות של אחרים. זו גם הדרך הנכונה לתקן אחרים, על ידי תיקון עצמי. זו ההשפעה הטובה ביותר.

הרב אליעזר קשתיאל, מהאתר: "בני דוד" - http://www.bneidavid.org ומהספר: "סימן לבנים – שיחות פרשת שבוע"